בין אברהם לאיוב: מבקש דבר ה' או מבקר?

"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע". דאגתו של אברהם איננה לבני ביתו, האכפתיות של אברהם כלפי אנשי סדום אשר שמם נזכר לדיראון עולם, אך בעיני אברהם יש את היכולת לבחון בנפת משי, ולמצוא נקודות של עין טובה "ואולי יש עשרה".

אברהם ואיוב, שניהם מבקשים לכאורה את אותה הבקשה. האחד נענש והאחר מקבל שכר, כי לפעמים נראים הדברים שווים אך עומקם שונה כרחוק מזרח ממערב. האחד שואל והאחר מתריס, האחד מבקש קרבת אלוקים והאחר מבקר. שניהם שאלו "הגוי גם צדיק תהרוג" אברהם שואל הייתכן משפט אחד לשניהם, אבל איוב מתריס. אברהם מתחנן, ואיוב מתלונן.

והרי בורא העולם הבוחן כליות ולב יודע לראות את כוונת הלב, את הרצון הפנימי, את שורש השאלה "ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים". אברהם מבקש כאדם המבקש על חבירו, ואיוב כמעביר ביקורת על שמים.

אברהם ואיוב שניהם מכניסי אורחים, בתי שניהם פתוחים לד' צדדים, ובכל זאת אמר הקב"ה לאיוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם (אבות דר"נ ז,א).

איוב סיפק משאלותיהם של כל אורחיו אבל אברהם יצר גם את המשאלה עצמה.
איוב "מקבל" אורחים, אברהם "מכניס" אורחים.
איוב מחכה להם בביתו, אברהם יוצא לחפש אותם.

והרי "כל אחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם..." וזו אינה סגולה זו חובה, זו לא המלצה זו דרישה! אך קודם יש לדעת וללמוד את מעשיהם, את דקות מחשבתם של אבותינו אברהם יצחק ויעקב.

מאברהם למדנו שביכולתו של האדם לבוא ולפעול 'במקום שאין איש' לנסות לשנות סדרי עולם, אפילו הכרעות שמימיות. אך היסוד הוא כנות הכוונה, לא לשם קידום אישי לא לשם אינטרס צדדי, לא בגלל כאב בטן פנימי, כי תמיד מרחף החשש להפוך בין רגע מ'מתחנן' ל'מתלונן' ממבקש קירבת אלוקים ל'מבקר'.

חובתנו להיות אחראים ולדאוג לדברים הנצרכים, אך לייעל או לשפר לשנות או לקדם מהלכים חברתיים נכונים ומוצדקים ככל שיהיו, אנו זקוקים למחשבה נקייה, לרצון טהור ואמיתי ללא נגיעה אישית, מחשבה מתוך לב של 'ובלבד שיכוין ליבו לשמים'.

תפקידו של האדם לכוון ליבו למקסם שאיפותיו בדרך של פיו וליבו שווים. ובורא העולם, בוחן הלבבות, רואה הנסתרות, מגלה העמוקות, יעננו ביום קראנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!