אני בוכה ושר עם הרבי של האנרכיסטים

לתופעה ששמה שלמה קרליבך נחשפתי בגיל 14 כששמעתי את סיפורו על הרבי מפיאסצנא שזעק "קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, גידענקטשע גידענקטשע, די גרעסטע זאך און די וועלט איז טון עמעצן א טובה". (ילדים מתוקים, ילדים יקרים, תזכרו רק דבר אחד, הדבר הכי גדול ועצום הוא לעשות טובה למישהו אחר).

ואיך שאחרי שבנו וכלתו ואשתו נרצחו הוא נכנס בליל החג השמח ביותר בשנה למקלט בגטו וורשא, וביקש מכל מי שעוד נשאר שם בחיים לברך את ה' המבורך לעולם ועד.

וכמובן שמפיו ומליבו ונשמתו של קרליבך הכל נשמע אחרת. ומיום זה ואילך לא הפסקתי להקשיב לו. יכלו לעבור חודשים שלא שמעתי אותו, אבל תמיד ברגעים כאלו של חמוץ בגרון וחושך בנשמה, הייתי פורש לפינה הדמיונית בירכתי ליבי, ומנסה להתמלא באור ובכיסופים שר' שלמה השרה סביבו.

וכמו תמיד, מגיע אבל קטן, עם כל, ולמרות כל, כמויות הרגש והאהבה שהאדם הזה הפיץ. למרות ההשראה שהיתה לי ממנו, למרות עשרות ומאות השעות שהיינו רק רבי שלמה ואני והקב"ה מרקדים ובוכים לנו יחד. עדיין רבי שלמה הוא לא האדמו"ר שלי, וכשאני שומע אנשים שמדברים על רבינו הקדוש והציון הקדוש, ועל גבוה מעל גבוה, ועל לב השמים ושמי השמים, השפה התחתונה שרטטה בבכי כל כך הרבה פעמים, מתעקלת לה פתאום בגיחוך, כאומרת "חבר'ה, עד כאן".

קשה לפרק ולהגדיר את האמביוולנטיות הכל כך חמקמקה בכל מה שקשור לר' שלמה. הרבה אנשים התייחסו לר' שלמה כהיפי חביב שהביא לנו כמה לחנים חזקים, חצי מזרוחניק - חצי קונסרבטיבי, קצת קוקו ל"ע, עם נשמה של חסיד שנפלה בעומק הקליפות. שלא לדבר על ההארד-קור של הציבור החרדי שהתבלבל לגמרי מהמורכבות של הדמות הזו, וכמו בכל מקרה מהסוג הזה, פסל אותו מכל וכל.

איפה בעלי התשובה שלו?
כשהיינו ילדים תמיד סיפרו בעילום שם כמובן על אותו זמר גדול שהגיע לבית דין של מעלה וביקש להכנס לגן עדן בטענה שמעשיו השנויים במחלוקת קירבו הרבה לבבות לאביהם שבשמים.

בבי"ד של מעלה פסקו שלכשיבוא האדם הראשון שחזר בתשובה בגללו יוכנס הוא אחר כבוד לג"ע. הסוף המתנשא והמכעיס של הסיפור הוא ש"אותו זמר" מחכה עד עצם היום הזה.

בכל פעם שמישהו בסביבתי סיפר את הסיפור, היה ליבי מתכווץ במחאה, הקונכיה שמתוכה סופר הסיפור גרסה "מה שלא שלנו, לא קיים, ומה שלא נעשה בדרך המסורה לנו, לא יכול להביא דברים טובים, כמו התעוררות, תשובה, תפילה ומעשים טובים". מאידך גיסא, הסיפור לא סופר בחלל ריק, ויש מן האמת הצדק בכוונת מספר הסיפור.

רבי שלמה היה גבוה מעל גבוה, נשמת ספיר ויהלום, יכולת לדהור בפסגות הרקיע השביעי למשמע סיפוריו תפילותיו ושיריו.

רבי שלמה אהב כל יהודי, ויותר משאהב יהודים ואנשים, אהב את היהדות וחרד לשמה. בניגוד לתדמית ההיפי שמספר סיפורים נמלצים ואמרות שפר מרגיעות, לרבי שלמה היתה פילוסופיה עמוקה שבשמה ולאורה פעל. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה, וקדמה לכך החלטה מודעת ואומץ רב.

הוא ידע את המחיר שישלם על מעשיו ולמרות זאת החליט לעשות מה שעשה. במידה מסויימת הקדים את זמנו, הציבור שלנו עוד לא היה זקוק לו, ולכן רבי שלמה היה אור לגויים ולחילונים ולהיפיס ששאפו את שיריו ישר לריאות, הוא הרקיד אלפי נערים מנותקים ויהודים בכל רחבי העולם, הצית את נשמתם באש קודש. היום גם החרדים מתגעגעים אליו, אבל הוא כבר איננו., ,

אצלו כולם היו צדיקים
אש קודש אמרנו, מדי הרבה פעמים האש הזו קצת הפכה לאש זרה. אחרי שרקדו ובכו אצלו, אחרי שכל אחד שמע כמה הוא מתוק ויקר ואהוב. לא היה שם הכלי הנכון אליו נוקזו הרגשות. רבי שלמה היה טוב לאנשים שהיה להם הכל או לאנשים שאיבדו את הכל. הוא שטף אותם בפרוז'קטורים של אור, בנחלים של lord get me high, ועוד גבוה ועוד גבוה.

ואז באו החושך והלילה, והמכורים של רבי שלמה רצו עוד מנה, ועוד מנה. רבי שלמה דיבר לאנשים שברחו מן הגמרא ומן הממסדיות, רבי שלמה הוא רבם של האנרכיסטים. צרתו וצרתם היתה שהאנרכיסטים שלו לא רצו תרופה, הם לא רצו ולא יכלו להתמסד.

אחרי כל סוף שבוע, מגיע שבוע חדש וצריך לחזור לימי המעשה, למשרד ולעבודה ולמטלות היום יומיות. אצל רבי שלמה כמו אצל הרבה אמנים, חייו היו weekend אחד ארוך, א לנגער חוה"מ, יום שכולו טוב, יום שכולו ארוך, יום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ואצל רבי שלמה כמובן כולם היו צדיקים. אבל חלקנו אינו עמהם, כי על כל יום של קדושה יש ששה ימים של חולין. על כל יום של היי, יש ימים של דאון. ועל האדם מוטלת החובה לתפקד במרחב המעשה והמציאות.

רבי שלמה היה ועודנו תופעה יחידה בדורנו, והוא גירא בעינא דשיטנא, קוץ בעיני הממסד הרבני הקשוח. מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבתי לרבי שלמה, האם הוא בגן עדן? האם בחר לשבת בגיהנום עם כל הנשמות השבורות והמיוסרות והחצויות אותן כל כך אהב וקרב?

איך שלא יהיה, כנראה שבאמת התחוללה שם בשמים דרמה של ממש. לא נותר לנו אלא להמתין לקץ כל הימים, ליום שכולו טוב. אז יבוא רבי שלמה בעצמו, עם העיניים המאירות והגיטרה הנצחית, ויספר לנו את הסיפור כפי שרק הוא יודע לספר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!