אלרגית לחלב או רגישה ללקטוז?

ערב אחד היא התקשרה והזמינה את עצמה לקפה. "איזה כיף", חשבתי לעצמי. חברה טובה שמרגישה בנוח להזמין את עצמה – כמו שאני אוהבת. זה היה טיימינג מושלם, כי במקרר נחה עוגת שמנת שאפיתי יום קודם. "יש לך תחליף כלשהו לחלב"? היא שאלה ופני נפלו. אני לא מאלו שמחזיקות בבית יותר מדי תחליפים. "מדוע"? תהיתי. "אה, זה כי יש לי רגישות ללקטוז". ענתה בפשטות. "מעצבן", עניתי לה. "עכשיו לא תוכלי לטעום מעוגנת השמנת שלי".
"אני לא יכולה לסרב לכזו עוגה. תני לי חתיכה קטנה ויהיה בסדר"...
"את בטוחה שחלב לא ועוגת שמנת כן"? הקשיתי.

לפי החיוך שלה הבנתי שלא הכל אני יודעת, ואם אני לא יודעת, אני אוהבת ללמוד.
הטעות שלי, כך לפי מיכל סוקמן, דיאטנית במכון סוכרת של מכבי שירותי בריאות , נובעת מחוסר ידע והבדל בין אלרגיה לחלב לבין רגישות ללקטוז.

חלב או לקטוז, ומה ההבדל?
לקטוז זה מולקולה של סוכר, המורכבת משתי טבעות (דו סוכר) של גלוקוז וגלקטוז. שתיהן מולקולות של פחמימה. כאשר הגוף שלנו סופג את הסוכר ממערכת העיכול אל מחזור הדם הוא יכול לספוג רק טבעות בודדות, חד סוכרים. לכן כשאוכלים לקטוז יש לנו בגוף אנזים מיוחד שיודע לפרק את הלקטוז לשתי מולקולות הסוכר הבודדות וכך זה נספג לנו בגוף.

הלקטוז הוא הסוכר של חלב האם. בחלב אם יש לקטוז וכן בחלב היונקים. חלב חשוב להתפתחות התינוק והמוח. חשוב בעיקר בשנים הראשונות של ההתפתחות. צריכת חלב אם בריאה לתינוק.

עם השנים ובעדות מסוימות, או במחלות מסוימות, הגוף מפחית אנזים שנקרא לקטז - שמפחית את היכולת של הגוף לפרק את הלקטוז לשתי מולקולות הסוכר.

כשאין לנו לקטז, הלקטוז נשאר כמו שהוא במערכת העיכול ולא עובר ספיגה אל מחזור הדם ומי שנהנה ממנו הם חיידקים שנמצאים בעיקר במעי הגס, ומקבלים בופה חופשי. פעילות יתר זו של החיידקים, גורמת לכאבים, נפיחות, שלשולים ולכל התופעות שאנו משייכים לעודף לקטוז במערכת העיכול.

זו רגישות ללקטוז. לא מחלה ולא סיכון. פשוט חוסר אפשרות שלנו להתמודד עם לקטוז.

איך מתמודדים עם צריכת חלב ורגישות ללקטוז?
איך מתמודדים עם הרגישות הזו? יש לנו אפשרות להפחית מאוד צריכת לקטוז, ודרך שניה - לקחת באופן מלאכותי אנזים לקטז בכדור, בעיקר לפני ארוחות גדולות של חלב.

על מזונות רבים בחנות נראה שכתוב על מוצרים דלי לקטוז או אפילו חלב דל לקטוז, זה אומר שכבר בתהליך הייצור במפעל השתמשו באנזים הזה שמפרק נכון את המולקולה.

אלרגיה לחלב זה משהו אחר לגמרי. פה מדברים על חלבון. מולקולה שמורכבת מחומצות אמינו. הגוף מפעיל מערכת חיסון נגד עוינים. באלרגיה לחלב הגוף מזהה את חלבון החלב כגורם עוין ומפעיל את כל המערכת החיסונית נגדו. עוררות זו של מערכת החיסון יכולה להיות מאוד מסוכנת ולגרום לתופעות חנק, התנפחות לוע, תופעות עוריות וכו'.

השכיחות של אלרגיה לחלב יחסית מאוד נמוכה, אבל הרגישות ללקטוז היא גבוהה. מדוע יש כמות יותר גדולה של רגישים ללקטוז? ומדוע יש יותר מבוגרים שסובלים ממנה בניגוד לאלרגיה לחלב שמופיעה אצל ילדים? מדובר בתהליך טבעי שעשוי לקרות עם השנים. כל פעילות מעיים חריגה מורידה את פעילות הלקטז בגוף.

מזונות שמכילים פחות לקטוז הם מזונות שעברו תהליך אנזימתי:
ככל שמוצר החלב מתגבן ומתגבש יש בו פחות לקטוז. למשל בגבינה בולגרית, צפתית, חמאה, שמנת, צהובה, יש פחות לקטוז. הפעילות החיידיקת שהגבינה עברה – לקחה כבר מהלקטוז.
בחלב יש הכי הרבה לקטוז, אחר כך בגבינה, יוגורט, גבינה צפתית, צהובה, ובחמאה אין בכלל.
לכן ייתכן שרגישים ללקטוז, לא יכולים לשתות חלב, אבל חמאה הוא יכול לאכול כי אין בה לקטוז בכלל.

מי שיודע שיש לו רגישות, כדאי לעבור על רכיבים של עוד מוצרים אפילו שלא נראה לנו שיש בהם לקטוז, משום שהתעשייה דוחפת לקטוז בכל מני מוצרים.

עכשיו אני כבר יודעת שלקטוז זו פחמימה ולא חלבון, תראו מה שחתיכת עוגת שמנת יכולה לחולל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!