שמיר, רבין, נתניהו - הסיפור האמיתי • טור

אני זוכר זאת היטב.

עד 92 היה טרור של אבנים ובערך ארבע פעמים בשנה היה נדקר מישהו לרוב חייל ובדרך כלל נותר בחיים.

שמיר שהיה ראש הממשלה הכי טוב בישראל אמר "נו טוף, אנשים נדקרים לפעמים".

השמאל חגג על זה והסית את האספסוף שחייבים לשנות את המצב ולדאוג לביטחון האישי.

סמוך לבחירות נרצחה הנערה הלנה ראפ בבת ים וכל המדינה התמלאה בהפגנות. אנשים קבלו שהם לא חשים תחושת ביטחון וחייבים לעשות משהו.

לוואקום הזה נכנס רבין והבטיח לאנשים ביטחון - "אי אפשר להמשיך עם הקיפאון של שמיר. אני אעשה שלום ויהיה כאן שקט". עם ג'ינגל קליט "ישראל מחכה לרבין" כבש רבין בסערה את השלטון. העם זרק את שמיר, יחי המלך החדש.

הוא לא חיכה הרבה, והביא לכאן את השפל והמסוכן מאויבי ישראל יאסר ערפאת שהיה בשקיעה מדינית ופוליטית, חתם אתו על הסכמי אוסלו והביא לו רובים וכלי נשק למרות זעקת הימין - "אל תתנו להם רובים".

התוצאה הייתה איומה. במקום אבנים וסכינים החלו להתפוצץ אוטובוסים בזה אחר זה - 20 הרוגים ו-160 פצועים לפיגוע!! ישראל דיממה. 1000 הרוגים לשנה במקום 2!!!

ורבין חותם עוד הסכם ומוסר עוד שטח וכבר מדבר על לרדת מהגולן ובינתיים עוד מגה פיגוע ועוד אחד. רבין מקבל פרס נובל, שמח ומאושר, והעם נקצר לאיטו. אנשים החלו להתגעגע לשמיר וה"נו טוף" שלו על הסכינים. אבל רבין לא רואה ממטר. צוחק בדרך אל הפרס על המתנחלים "פרופלורים", ומאשר הסכמים עם ערפאת על חודו של קול. ומי הקול? אלכס גולדפרב ממפלגת הימין של רפול שאותו קנה במיצובישי. זוכרים?

ואז הגיע הרוצח הנתעב יגאל עמיר. רצח את רבין. השמאל היה בטוח שכעת הוא ישלוט ארבעים שנה, מה שגרם לפרס לרוץ לבחירות במקום ליהנות מלהיות ראש ממשלה עד סוף הקדנציה.

הציבור הוכיח שטיפש הוא לא.

הוא מחה דמעת תנין על רבין, הניח לשמאל לקרוא על שמו את כל רחובות המדינה פלוס בתי חולים וארובות חשמל, ובהזדמנות הראשונה העיף את השמאל והעלה את נתניהו לשלטון.

עד היום הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!