מדברים קבוע - קפה של בוקר ראשון

אין דרך פחות מביכה לספר על בלבול שנוצר בגלל הזזת שעון. אבל הנה אני, חדורת אומץ לב, עומדת מולכן ומודה: הילדים שלי איחרו היום מהסיבה הכי טפשית בעולם- וזה כלל לא היה אמור לקרות, באמת.

"אמא אנחנו מאחרים"? נשמעה השאלה הקבועה שלהם מדי בוקר. החל מהשעה שבע ועשרה הם כבר חוששים לאחר, על אף ששעת היציאה הרשמית היא שבע וחצי ולפי החישוב הזה אמורות להישאר להם דקות יקרות ושמחות של חופש לפני שהצלצול משמיע את קולו המאיים.

"מה פתאום מאחרים? השעה רק שבע וחמשה" – ענה להם אבא, שטרח בשעת לילה לכוון את השעונים בבית למען המטרה הנעלה הזו – בה מרוויחים עוד שעת שינה.

אפשר לומר שאפילו לא ממש ניסינו לבנות על מכשירי הסמארטפון ששולטים בחיינו ורצינו לכוון את שעון הקיר האהוב עלי – ירושה מבית סבתא, אבל איכשהו עם סוג של מרפי שמפעיל את חוקיו, איך שהוא הגיע לידיים המכוונות, הלך המנגנון. נו באמת, אני כל כך אוהבת את השעון הזה, למה הוא עושה בעיות? טוב, זה כבר נושא אחר לפעם אחרת.

אז עשינו מה שצריך (לפחות לעניות דעתנו) בכל הנוגע לפלאפונים ולמחשבים. אני היחידה שלא נגעה במכשיר הסלולארי שלה. נדיר, אבל חשתי שלא בטוב במהלך הלילה וגם חשבתי לעצמי שיהיה טוב אם אחד השעונים יראה שעה אחרת ונדע שלא טעינו.

ובחזרה להתארגנות הבוקר. הילדים עירניים, לבושים עוד לפני שהספקתי ליטול את ידיי, ומוודאים האם הם יוצאים בזמן. אבא ממהר אף הוא לצאת ליום עבודה, כל דקה חשובה. טלפון. על הקו מהמשרד של העבודה, רוצים להבין מתי הוא מגיע. "לא מבין את הלחץ. כרגיל, לוקח את הילדים ויוצא", אני שומעת אותו אומר. "מה פתאום, השעה שבע וחצי..." ופה התגולל הסיפור על כיוון השעונים.

שניה לאחר השיחה הזו נפתח חפ"ק שמטרתו היתה להבין מה השעה. האמת נחתה עלינו כרעם ביום בהיר, וזה היה די מביך, כי בחוץ כמעט ירד גשם. השעה היתה שמונה ושלושים בבוקר. מילדים לא מאחרים ונותרים עם עודף זמן, הם הפכו לילדים שמביאים פתק למורה. משעה קריטית בבוקר של עבודה שחוסכת זמן בערב, הפך הבוקר למסורבל ועצבני – כזה שיודע מה מצפה לו במשך היום. ואני? הקפה שלי פה מתאחר, ועמו יתר המטלות.

"לא הבנתי למה אני מתהפך כבר שעה במיטה..." הוא אמר במבט מתייסר. "והילדים התעוררו כל כך מוקדם ששלחתי אותם להתהפך לצד שלישי..." הוסיף בהלם עצמי.

אז כן, התעוררנו בזמן, התארגנו, והיתה לנו שעה כזאת של אופוריה – שלא מתרחשת יותר מדי פעמים בחיים. הנחיתה למציאות היתה לא פשוטה, גם קצת מביכה כמו שציינתי, אבל היי, יכול לקרות במשפחות הכי טובות, לא?

אולי לפחות הם יילכו לישון היום מוקדם יותר, או לפחות בזמן? ברוך הבא שעון חורף!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!