מדוע החרדים מוכנים לעבוד בתנאים משפילים?

אין מדרכי לכתוב דברי ביקורת על הציבור החרדי, אשר אני חלק ממנו, כלל ועיקר - אך במקרה זה ההכרח לא יגונה, ובפרט שאין בדברים אלו דברי ביקורת על כלל הציבור, אלא על המעסיקים בציבור החרדי בכלל, ובמוסדות החינוך בפרט.

כואב הלב לראות איך נשות אברכים מפרנסות את משפחותיהם בתת תנאים ובשכר משפיל במיוחד. מי שמציץ מעט החוצה על השכר בציבור הכללי באותם ענפי תעסוקה, עומד משתומם ולא מבין הכיצד, הכיצד תיתכן השפלה נוראה כל כך? וכי אנחנו מטומטמים, ונותנים לעשות צחוק מאיתנו ככל העולה על רוחם של המעסיקים?!

אז למה כך נראה המצב בתוך מחננו?

התשובה נמצאת בכמה סיבות נפרדות:

א. אנו ציבור המסתפק במועט. בציבור הכללי, בחורה שלמדה גננות או הוראה, שילמה ממיטב כספה - היא או הוריה - בכדי שתוכל לאחר מכן לפרנס את ביתה בכבוד, כעת כשהיא עומדת מול מעסיק, מול מנהל מוסד, לפני חתימת חוזה, היא יודעת שבשביל לכלכל בית בצורה שפויה, היא חייבת שכר גבוהה מהשכר המשפיל שנמצא אצלנו, כי צריך להחזיק לפחות רכב אחד, צריכת סלולר בעלות הרבה יותר גבוהה (בגלל תכנים שאין אנו נזקקים להם), רמת חיים גבוהה, רכישת מותגים וכולי.

כשהיא עומדת בפני הבוס לעתיד, גם אם היא תתפשר על שעות עבודה פחות נוחות, על ימי חופשה ודומיהם, אך על רמת השכר?! היא באה לעבוד בשביל לחיות בכבוד!

לצורך העניין חשוב לדעת שגם טענה זו לא תמיד נכונה, כי חיים על פי היהדות צורכים הרבה מאד כסף שחילוני לא צריך לשלם, למשל: חינוך חרדי שממומן חלקית אם בכלל, אוכל בכשרות מהודרת, גנרטור בשבת (לקהילות מסוימות), לבוש לפי כללים מסוימים - שרק המגבעת והחליפה עלותם גבוהה מאד, שבת - שזו מסיבה כל שבוע, תפילין סוכה שופר כפרות מצות מה לא, נכון גם אצלם אוכלים מצות ו... ו... אך כמה משקיעים בזה?

ב. ביקוש מועט ביחס להיצע. מכיוון שאחוז מאד גדול מבוגרות הסמינרים מתמודד כמעט על אותו התפקיד - גננת ומורה, (וגם כיום שישנם מסלולים נוספים, אז גם בהם תוך שנים מועטות נהיה 'עומס יתר'), וכל אחת לחוצה שלבסוף תישאר בחוץ ללא פרנסה, ולכן היא משפילה את עצמה, ומכניסה את כל הציבור לסחרור שאין איך לצאת ממנו, כי אחריה, גם חברתה מתפשרת, ועוד אחת וכולי וכולי.

ואכן זו טענה מאד צודקת, יש כאן בעיה, ולא לכל בעיה יש פתרון, ובודאי שלא פתרון מידי, אך בסופו של דבר, כולם סובלים.

ג. חוסר מודעות. מי שיוצא מעט למעגל העבודה בציבור הכללי רואה כמה אנו זונחים את עצמנו בנושא זה. זה כאילו ויש כאן שני עולמות, ואם היינו מודעים לשכר ממוצע, ולתנאי העסקה, היינו מתביישים לעבוד בתנאים ה'מקובלים' בחלק ממקומות העבודה אצלנו.

כיום רואים את זה בעוד הרבה נושאי תעסוקה: נשים עושות עבודות ביתיות בשכר משפיל, למה? כי ככה, כי הן מסתפקות במעט, ענוה, או לא יודע מה, והזעקה צריכה להישמע. מדוע שתקחי שכר כל כך מצחיק, וכי בעלך לא ישמח אם יהיה פחות מוטרד מעול הפרנסה אם יוכלו לקנות לילד מכנס חדש בלי לחשוב פעמיים, או אם את הילקוט שהעברנו מהבן של דודה של השכנה לא נמשיך להעביר הלאה, אלא נצ'פר את ילדנו בילקוט חדש?!

אין בעיה בכך שאנו חיים בפשטות, מצוין - אך זה לא אומר שנעבוד כמו עבדים. נשתכר בכבוד, ואם חיים בפשטות, אז נוכל לחסוך את כספנו לחתונות הילדים, או לכל צורך אחר, שהחילוניים יבזבזו את כספם על הנאות מידיות, ואנו נחשוב קדימה

אך עבדים? לא נהיה לעולם!

האזינו ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסביר על ההסכם שנחתם אתמול:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!