אכן, ההר של כולנו • תגובה לרב אבא טורצקי

הרב אבא טורצקי כועס. הרב אבא חושש. יהודים עולים להר הבית ומפירים את שלוותו. אמנם, הוא מודה, הערבים אינם זקוקים ל"סיבה" בכדי לטבוח בנו, הם עשו זאת מאז ומתמיד, אבל בכל מקרה – צריך פעם אחת ולתמיד להעמיד במקומם את העולים להר הבית. "אילו ידעתם והבנתם את גודל השנאה והטרוף שיש באויבינו", כותב אבא טורצקי, אילו ידענו, ודאי היינו סוברים כמותו. לא, לא ידענו, אנחנו סברנו לתומנו שהערבים הם טובים ונחמדים, רק עכשיו אתה בא ומגלה לנו את הידיעה המרעישה. מה, הם באמת שונאים אותנו? אוי ואבוי, מה יהיה?

"קומץ בריונים", קורא לנו טורצקי, מבלי לשכוח לציין שאנו חברים אישיים. אכן, גם אני מעריך את הרב טורצקי, ואני מוקיר אותו על יכולותיו לשמח בחורים צעירים כפי שראיתי בעיני בקעמפים בקיץ בהם הוא משתתף. אולם לפני שהוא מדרג את פוסקי הדור ומחליט מי הם "גדולי הפוסקים" ומי הם סתם "רבנים", ראוי להפנים, שסוגיות הלכתיות נידונות ברמת רצינות, ולא על-ידי סיסמאות נבובות, שמתאימות אולי לעיתוני המפלגה ולעלוני קופת העיר, אך אינן רלוונטיות כאשר רוצים באמת לברר סוגיה לאמיתה של תורה.

במאמרו זה של טורצקי, יש לציין, אין כל התיחסות לטענה ההלכתית של טומאת המקדש, ולא של "איסור הכרת" המפורסם בפי כל. הדבר מעיד, כי לאמיתו של דבר רבים מהמתנגדים לעליית יהודים להר הבית אינם מתנגדים מסיבות הלכתיות, כי אם בשל השקפה גלותית, לפיה "אסור להתגרות באומות". על-כן לא ארחיב כאן בסוגיית הטומאה והטהרה, אולם פטור בלא כלום אי אפשר, שהרי סוף סוף זהו הטעם המובא במכתב הרבנים המפורסם. וראוי לדעת, שמכתב זה הוצא קצת אחר מלחמת ששת הימים, כשיהודים רבים עלו בטומאה למקום העזרה, שם נמצא מסגד עומר, ושם אכן חייבים כרת כשעולים בטומאת מת. אותם יהודים עלו על-מנת ליהנות מ"אומנות איסלמית". הרבנים ראו לנכון לגדור את הפרצה, ואסרו באופן גורף עליה להר. האם ניתן להשוות מצב זה לנידון בימינו? אפשר בהחלט להתווכח על כך, אולם כל רב כיום שיאסור מכח האיסור של אז מוטלת עליו להביא ראיה שעדיין קיים הטעם לאיסור.

אולם טענתו האמיתית של טורצקי, וכפי שמשתמע מהעיתונות החרדית בשבועות האחרונים, הינה שעליית היהודים להר "מתסיסה" את הערבים. טורצקי עצמו מודה בשטות שבטענה זו, כפי שציינו לעיל, ויהיה זה מגוחך בעיני כל בר דעת לומר שאילו לא היו יהודים עולים להר, לא היה טרור. העובדה שהדברים הובאו מפי "דוברים פלשתיניים רשמיים" מקנה לרעיון את הרצינות לו הוא ראוי.

אולם ברצוני להציע הצעה אחרת, לשיטתכם, ונראה מה יאמרו עליה דוברי היהדות החרדית. הבה נסגור את ההר לחלוטין, בשלב ראשון, ולא נאפשר לאף אחד לעלות אליו – לא ליהודים ולא לערבים. קודם כל נמנע את החילול ה' הגדול של גויים הרומסים את ההר. ואז ידונו הרבנים בכובד ראש במקומות המותרים לעליה ליהודים. הצעה זו, אגב, תפתור גם את הבעיה, שכיום גויים עולים בחופשיות ונכנסים לאזור החיל ולפנים ממנו, מה שאסור במפורש על-פי ההלכה (ראה כלים פרק א' משנה ח'), ואין פוצה פה ומצפצף. אלא שלדאבוננו, אותה גישה אשר שורשה בגלות, ולפיה אין לנו לעשות שום דבר אקטיבי למען קירוב הגאולה – היא ששולטת גם כאן, ולדיוטא התחתונה הגענו כאשר ח"כ אורי מקלב, שאמור לייצג את דעת התורה בכנסת, הוציא מפיו את המשפט האומלל, לפיו "כשם שאיננו רוצים שיבואו ערבים להתפלל בכותל, כך אל להם ליהודים להתפלל בהר הבית". כיצד לא רעדו שפתיו, שעה שערך את המשוואה המקוממת?

• לטורו של הרב אבא טורצקי

לאמיתו של דבר, יש כאן בעיה שורשית, והיא מתחילה בגן הילדים, שם למדנו מהגננת שאם רק רבקה'לה תוותר לחנה'לה על הבובה, בית המקדש יפול משמים ותבוא הגאולה. זה רעיון נכון ויפה שמעשים טובים ואהבת הזולת אכן מסוגלים לקרב את הגאולה, אולם כל מי שעבר את גן הילדים אמור להבין, שכשם שלפסח אנחנו קונים מצה ולסוכות אנחנו טורחים עבור ארבעה מינים, כך גם בענייני הציבור הגורליים, ה' מצפה שנפעל ונעשה, ולא נשב בחיבוק ידיים תוך הטלת המלאכה עליו.

ועוד הערה אחת תורשה לי כלפי ציבור היראים – כל מי שלמד היסטוריה לאמיתה יודע שהישוב בארץ הוקם על-ידי יהודים יראים ושלמים, תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט ולאחר מכן תלמידי החתם סופר, אשר מסרו את נפשם פשוטו כמשמעו על ישוב הארץ. אולם בשלב מאוחר יותר, בשל כל מיני נסיבות, משכו יראי ה' ברובם את ידיהם מהמפעל והותירו אותו בידיים חילוניות. התוצאה הייתה שמדינת ישראל כיום נראית כפי שהיא נראית. תופעה זו חזרה על עצמה בכמה תחומים, ולדוגמא נציין את תחיית השפה העברית, שאילו הייתה נעשית בידי יהודים שומרי מצוות, הייתה כיום נקיה הרבה יותר. מכיוון שאלו העדיפו להמשיך לדבר ביידיש, שעה שבן-יהודה הכופר עמל והשקיע בחידוש השפה, הרי זה הוא שהטביע עליה את חותמו, ולא ציבור היראים. הקב"ה מניע תהליכים ברורים לקראת הגאולה השלמה, ואם יראי ה' מתעכבים, ולו מהסיבה המוצדקת ביותר, הוא אינו מחכה להם, אלא מבצע את תכניתו באמצעות אלו שאינם יראים, מה שמביא לאותן בעיות שכולנו מכירים.

כעת הגיע תורו של המקדש. ההתעוררות בקרב כל שכבות הציבור לנושא של הר הבית – הלא דבר הוא. בית המקדש יקום ויבנה, ולא יעזור לערבים כלום! אולם איזה מקדש יהיה לנו? אם הדבר יוותר נחלתם של כאלו שההלכה אינה נר לרגליהם, אם "סטודנטים למען הר הבית" יתנו את הטון, אם העולים יהיו כאלו שמוכנים לסמוך על כל דעה מקלה שתהא, אזי בית המקדש עלול להיראות כמו מוזיאון ליהדות. זה הרי מה שקרה למדינה. אולם אם יראי ה' המדקדקים בהלכה יבינו פעם אחת, שלא ניתן לעצור את התהליך האלוקי ועלינו להוביל אותו, אז יראה המקדש כפי שההלכה מחייבת, אז ה' ישרה את שכינתו בציון, אז תבוא הגאולה בתפארת ובהדר.

אחי יראי ה', אני מתחנן בפניכם – התרוממו אל מעבר לקטנות המוחין ותפסו את גודל השעה.
באהבת ישראל,

בנצי גופשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!