"כשמראה אברכים מתחבר לטלית מלאה דם"

ליל שבת. אני נכנסת לנוח אחרי שבוע מטורף, משהו מציק לי לא נותן מנוח. שיעול טורדני ותחושת חנק מוזרה. הילדים שחוזרים מהתפילה מכריזים: "אמא, העיר כולה מלאה באוויר של גז מדמיע וגז פלפל", הערבים בכפר ליד מתפרעים, וכוחות הביטחון מנסים לשלוט במצב".

להיות אמא בימים אלו, זה אומר לנסות להסביר אלף ואחד דברים שאין לך מושג עליהם, זה אומר לנסות להרגיע ילדים מפוחדים ששומעים ועדים למתרחש סביבם, זה ללטף ילד בלילה ולהסביר לו שהרעש של היריות זה חתונה בכפר, להגדיר להם את המושג סכין מחדש, לתדרך אותם בטרם היציאה מהבית - להיות זהירים ולא להתעכב סתם כך שלא לצורך, זה ללוות אותם בעיניים דומעות ולב מכווץ מדאגה, זה לשמוע את בן השלוש שלך מבקש בתחנון: "אמא, אל תשכחי לנעול את הדלת". אאוץ'.

פעם כשהייתי רואה אברכים חוזרים עם טליתות תחת בית שחיים, זה היה משרה עליי אווירת ביטחון ושלווה, היום המראה הזה מתחבר באחת לטלית מרוחה בדם, ודפי גמרא מתגוללים בעלבון צורב.

אינתיפאדה קוראים לזה שם בתקשורת, משנאיך נשאו ראש, כשקטגוריית משנאיך - גברים, נשים וילדים, עברו הסתה פרועה, כזו שמוציאה אותם לרחובות בתחושות זעם בלתי נשלטות, ובעזרת כלי משחית או כלי תפירה - הם מבצעים את זממם בחפים מפשע. נסו להסביר לבן ה-13 שלכם שהמקביל לו בצד הישמעאלי עובר הסתה, ומוכן לשים עליו חגורת נפץ ולקדש את הג'יהאד ואת אללה.

אנו חיים קונפליקטים מבית ומחוץ, ימניים שקוראים בגרון ניחר לנקמה אמתית ועשיית דין צדק עם אלו שקמים לכלותינו ומשכימים להורגינו, לצד שמאלניים בעלי נפש מעודנת ויפה, שלא מרוצים מכך שנופלות אי אילו שערות מהרוצחים המתועבים הללו.

לא להאמין, אבל גם בתוך המגזר שלנו פנימה קימים וחיים שמאלנים שבטוחים בצדקת דרכם, ברור להם כי הם אלו שיגרמו לכך שיונת השלום תנוח בחיקם עם עלה זית בפיה, חיים באופוריה ובהכחשה. מה לעשות שההיסטוריה והחיים במדינה הקטנטונת שלנו הוכיחו שככל שהיו וויתורים גדולים מצדנו - ההפסד בצד שלנו היה גדול יותר.

אני תמיד חושבת על כל אותם נשמות חרסינה מצטדקות, איך הם ייראו כשהטרור יארוב לפתחם, ונער בן 15 עם מברג פיליפס יעמוד בעיניים שטופות רצח וינסה להרוג אותם - רק בשל השתייכותם לצד של היאהוד, האם גם אז כל הסיסמאות הנבובות של שלום ואהבה יהיו בתוקף?
בהלכה שעשו שונא ליעקב, כך שלא יעזרו הסכמים, דיבורים ולחיצות יד. זו המציאות הכואבת שנכתבה כבר לפני אלפי שנים ולא ניתן לשנות אותה.

אנו חיים בדור שהאמת מוסתרת, וטמונה עמוק ושמורה כנראה לאלה שיזכו לראות פני משיח, וליהנות מזיו האמת.

והתפילה שלנו כהורים, כיהודים מאמינים, שנחיה חיי שלווה, שלא נדע חרב ומלחמה, שאמת מארץ תצמח ורשעים יאבדו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!