רצים בנשק שלוף ועם ליווי של ישיבע בוחרים

בצל שטף האירועים האחרונים, אנו כמעט לא שמים לב לפרטים ולתופעות הזויות ומסוכנות המתרחשות מתחת לאפנו ולנגד עינינו, מבלי שהן מגיעות לכותרות.

ככתב משטרה ובטחון ב'בחדרי חרדים', העוקב לצערי בתקופה האחרונה כמעט 24 שעות ביממה אחר כל שבב עדכון בתחום זה, הבחנתי בכמה פרטים, שחשוב במיוחד שיגיעו לידיעת ציבור הגולשים.

בנקודה הראשונה אתעכב על תופעה מציקה: האירוע ההזוי ולא פחות מזה מסוכן, שהתרחש בליל-שישי בירושלים: דיווח התקבל אחר חצות במשטרה על פיגוע דקירה ברחוב שמואל הנביא בעיר. כוחות המשטרה יחד עם צוותי מד"א ואיחוד הצלה שדרוכים כל העת, הגיעו תוך זמן קצר מאוד לאיזור וסרקו - אולם לא נמצא דבר. זמן קצר לאחר מכן התקבל דיווח נוסף על דקירה ברחוב פולנסקי הסמוך, הכוחות המשיכו לשם, אך גם שם לא נמצא דבר.

במשטרת ירושלים בדקו את מספר טלפון של המודיע, ועלו על זהותו - בן 46 תושב האיזור, העקבות היו זהות בשתי הקריאות. שוטרים הגיעו לביתו אולם הוא לא נמצא שם, אלא במיקום מפתיע אחר - המטריד נחבא בשירותי בית הכנסת דושינסקי, ברחוב שמואל הנביא. משיצא לאחר זמן מה, זוהה כבעל בעיה נפשית, עוכב על ידי השוטרים, ושוחרר לאחר שאדם התנדב לקחתו לכפר שאול, שם קיבל טיפול תרופתי ושוחרר לביתו. בהמשך, החל להשתולל ופגע בעצמו, ופונה לבית החולים הדסה עין כרם - שם אושפז למשך מספר שעות ושב לביתו. אגב, עם הגעתו לבית החולים כפר שאול, הוא יצא מהרכב וניפץ את שמשותיו, מאחר וכעס על מי שהתנדב להסיעו למקום, בעל הרכב סירב להגיש תלונה במשטרה.

אך מה שגרם אותו מטרידן שאולי לא ניתן לשפוט אותו בשל מצבו, הוא מצב שלפחות בעיני נראה הזוי. בעקבות הדיווח על הפיגוע, כוחות משטרה גדולים, על יחידותיהם המובחרות הציפו את האיזור - ימ"מ, יסמ"ג, יחידות חסויות אחרות, כולן במירוץ בניסיון לסכל את הפיגוע הבא, חבושים בכובעי גרב, מניפים אל - על רובים אוטומטים, רצים בכל דרך אפשרית - עולים על אופנועים, נכנסים אל מכוניות - בדרך להצלת חיים.

הנקודה השנייה, ואולי החמורה ביותר מגיעה בשלב הזה, בו הכוחות יוצאים אל השטח: בתיעודים מאותו לילה בשכונה החרדית, מי שנצפה דוהר אחריהם, נדחף בין הרכבים ובין הרגליים - מאות סקרנים, בחורי ישיבות, צעירים ונערים ואפילו ילדים, שבדרך הטבע היו אמורים להימלט ממקום הסכנה, רצים באמוק יחד עם השוטרים. נשגב מבינתי ההיגיון העומד באותם רגעים בשכלם, האם תאוות האקשן מצדיקה סכנת חיים מוחשית ואמיתית? הרי מאורעות הימים האחרונים מעידים ברורות - המחבלים מחפשים לפגע כמה שיותר ובכל יהודי. אז כיצד בר דעת שמבחין בכוחות המובחרים ביותר של המשטרה, עם נשקים שלופים בידיהם, לא מבין ברמת המוחשיות של הסכנה. מה עם "ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"?

אגב, נקודה מעניינת נוספת שניתן לראות בסרטון ובתיעודים נוספים - כוחות הביטחון משתמשים בכל דרך אפשרית על מנת להגיע במהירות המקסימלית למחבל או לאירוע. בתיעוד מהאירוע בליל -שישי נצפים לוחמים עולים על אופנועים אזרחיים, ושל כוחות ההצלה, לעיתים אפילו ללא קסדה, ואפילו "מתלבשים" על טרמפים מרכבים אזרחיים הנעים על הציר, כשהם מורים להם את היעד.

"סע, סע, סע"

נקודה שלישית שכדאי לשים אליה לב, אלו הוראות הפתיחה באש שניתנו לשוטרים בימים אלו בישראל - ממבחן המציאות נראה שאנו מתקרבים לסטנדרטים האמריקאים, בכל פעם שישנו איום או חשש אפילו קל לחיי שוטר, היד על ההדק קלה: אין-ספור קריאות זורמות אל כוחות המשטרה המדווחים מספרים אנשים חשודים, חפצים חשודים, ולעיתים קטטה פלילית מדווחת כפיגוע טרור. במשטרה, מד"א, זק"א ואיחוד הצלה, משגרים כוחות לכל קריאה, ורק כשהצוותים מגיעים למקום בודקים פרטים נוספים. בדרך כלל, מדובר באדם שאכן חושש למחבל או פיגוע, ועם הגעת הכוחות מתברר (במקרה הטוב) שאין חשד.

דריכות השוטרים ושאר כוחות הביטחון נמצאת בשיאה בעקבות גל הטרור, וכל חשד נלקח ברצינות. כך, בשבת אחר הצהריים הסתיים מקרה פלילי במוות; קטטה פרצה בשבת בין שתי משפחות בבת-ים. השוטר ניסה להשתלט על צעיר שהיה מעורב באירוע, כאשר תוך כדי הבחין בשחר ממן (34) שרץ לעברו עם שני סכינים בידו, במטרה לדקור את האיש שנעצר, הוא שלף את נשקו וירה בשחר. כתוצאה מהירי, שחר נפצע באורח אנוש ולאחר זמן קצר מת מפצעיו בבית החולים וולפסון שבחולון. במשטרה ובמחלקה לחקירות שוטרים פתחו בחקירות נפרדות לבירור נסיבות המקרה.

במשטרת תל אביב הוחלט היום (א') להציב אבטחה על השוטר שירה בשחר ממן בקטטה, בעקבות איומים על חייו של השוטר, כך פורסם ב'וואלה'. השוטר הוצא מיחידת הסיור של מרחב איילון והועבר לתפקיד אחר כדי למנוע אפשרות לחיכוכים בינו לבין קרוביו של ממן. וזו רק דוגמא נוספת לסיטואציות הלא-פשוטות המרתחשות בישראל, בימים שתחת השפעת גל הטרור הרצחני, שאנו עדיין לא רואים את סופו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!