תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים • קינה לנרצחים

דמעות..

ישנם רגעים שבהם הקולמוס לא מצליח לשפוך את הדיו,
ישנם מילים שהדף לא רוצה להכניס לתוכו,
ישנם זמנים שכל מילה רק תקטין את אשר הלב רוצה לומר, לזעוק, לצעוק.

"אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְנַפְשִׁי עָלַי אֶשְׁפְּכָה כִּי בְלָעוּנוּ זֵדִים כְּעֻגָּה בְּלִי הֲפוּכָה"

ריבון העולמים עוללים יתומים, בן יתנחם על אב, אבות על בנים, ימים של שפיכות דמים, דמים שנשפכים כימים. הלב ממאן להכיל, העיניים מסרבות לראות.

והאדם מנסה לחזור לשגרת יומו, כל איש ואיש לעסוק בעינינו, אך הראש והלב כאילו סיכמו ביניהם לא לתת לנו מנוחה ולהשאיר את נשמתנו באותה הרגשה איומה.

והמציאות לא מרפה והנה עוד עדכון ועוד ידיעה, והפעם ממש כאן רק רחוב אחד מקביל, בין המכחול והיריעה לבין הגרזן שמונף ללא רחמים, והנה שוב חיים נגדעים.

אז רק הדף מתמלא בדמעות,
ריבונו של עולם שומע קול בכיות,
הנה כל אותם הדמעות, אנא תצילנו מגזרות אכזריות,
כי לך לבד עיננו תלויות.

וברגעים שאלו המילים נכתבות,
שוב מבעד לחלון סירנה מחרישת אוזניים גודעת המחשבות,
קול נשקם של פלוגת חיילים רצים נשמע ברחובות, הידיים רועדות.

אהה!

"אֱלֹקים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ, שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים"

"חַנּוּן הַבִּיטָה מִמְּרוֹמִים
תִּשְׁפֹּכֶת דַּם הַצַּדִּיקִים וְתַמְצִית דָּמִים
תִּרְאֶה בְּפַרְגּוֹדָךְ וְהַעֲבֵר כְּתָמִים
קֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!