קריאת שם בפרשת נוח: תיבת מדעים ויהדות

א.
השבוע הייתה לי שעה של קורת רוח, עת התכנסו מכובדי העיר למעמד מכובד ומיוחד של קריאת שם רחוב "מדעים ויהדות".

הכול החל לפני כמה חודשיים, עת קיבלתי טלפון מסגנית ראש העיר ויו"ר ועדת השמות חדווה יחזקאלי, ובפיה סיפור מוזר: הוגש לה מסמך, שנכתב על ידי כמה מתושבי העיר, ועליו עשרות חתימות של תושבי חדרה המבקשים ממנה לכנות את שם הרחוב בו שוכן בית הספר "מדעים ויהדות" בשם "מדעים ויהדות".

האמת, זו הייתה עבורי הפתעה נעימה. מעין זריקת חיזוק והבעת אמון מהתושבים. אין זה סוד כי הקריה החינוכית "מדעים ויהדות" שוכנת בלב לבה של שכונת הפארק, ברחוב בו יוקמו בעתיד מתקני ספורט ותרבות של העירייה, והיה זה מחזק ומרגש לשמוע שישנם תושבים, שאף אחד לא דיבר עמם קודם, שמקדישים זמן לשבת ולכתוב מכתב, ולהחתים תושבים בכדי שהרחוב יקרא על שם בית הספר.

ויודעים מה? מבחינתי זה לא רק קריאת רחוב. זה הרבה יותר מכך. זו הכרה בדרך, בחזון וברצון לראות את הרעיון הזה קורם עור וגידים.

בטקס המכובד השתתפו רבני העיר, מנכ"ל העיריה, מ"מ ראש העיר, סגני ראש העיר, חברי מועצת העיר, ידידי סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש ועוד מכובדים נוספים. סיפרתי לציבור המשתתפים, שלמרות שלא הייתי יוזם הרעיון בהחלט שמחתי בו כיון שהמשמעות של רחוב היא מעבר לסמליות. רחוב - זה דרך. כביש. רשות הרבים. ואכן מדעים ויהדות כבר מזמן לא רק שם של בית ספר אלא שם של דרך. רחוב זה מרחב ציבורי (בודדים יש שחושבים שהרחוב/הכביש של אבא שלהם... אבל זה שווה טור נפרד) הרחוב הוא של כולם, וזאת גם האמירה של "מדעים ויהדות". הרעיון הוא ציבורי, ממלכתי וכל אחד ואחת ייקח ותיקח ממנו מה שרואים לנכון.

סיפרתי שלפני מספר שנים קיבלתי טלפון מידיד טוב בשעת לילה מאוחרת, שסיפר לי שבית ספר שנבנה ממש ליד ביתו, גנבו את השם "מדעים ויהדות", והוא רואה ממש ברגעים אלו פועלים תולים את השלט... הוא שאל אותי מה אני מתכוון לעשות? האם ביקשו רשות? והבטיח לעזור לי לעשות הכל בכדי לעצור את האיש ושלא יגנבו לי את השם והרעיון...

אמרתי לו "אין לך מושג כמה שימחת אותי". האיש חשב שאני צוחק, והסברתי לו שהחזון של "מדעים ויהדות" צריך להתפשט בכל הארץ, ואם היה לנו מעט יותר משאבים, לא הייתה עיר בארץ שבה לא היה בית ספר "מדעים ויהדות". ב"ה בשנים האחרונות התרחבנו גם לתל אביב ועוד היד נטויה. האידיאל הוא שבכל עיר בארץ יהיה מדעים ויהדות, שבכל בית ספר, ולא משנה מאיזה מגזר, ילמדו גם מדעים וגם יהדות. אני זוכר שביקשתי ממנו את המספר של יוזם בית הספר בכדי שאוכל לעזור לו בכל מה שצריך.

אז זהו. מהיום הרעיון קיבל עוד אישור ציבורי, עירוני וממלכתי בצורת שם הרחוב. ועל כך גאוותנו וישר כוח לתושבים שארגנו את ההחתמות ולסגנית ראש העיר הגברת חדווה יחזקאלי שמהרגע שקיבלה את המכתב לא שקטה לרגע, והביאה את ההחלטה להנהלת העיר, למועצת העיר ולמשרד הפנים שהצביעו על כך פה אחד ועד לאירוע המיוחד שהתקיים השבוע בהנחייתה המיוחדת. ישר כוח.

ב.
עוד טרם האירוע של קריאת רחוב, זכינו לביקור מיוחד של סגן שר החינוך, ידידי הרב מאיר פרוש. הוא סייר בבית הספר, בגנים ובתיכון, ודיבר בפני התלמידים. בין היתר הוא למד את הצרכים המיוחדים של בית הספר, והבטיח לעשות הכל בכדי לעזור בכמה נושאים העומדים בפני צורך בפתרונות.

תוך כדי סיור אמר לי הרב פרוש רעיון מדהים, שאף ביקשתי ממני לאומרו בנאום בטקס המיוחד. הוא אמר שאין סמלי מכך שמדעים ויהדות מקבל שם של רחוב דווקא בפרשת נוח, כיוון שבית הספר הוא תיבת נוח: בית הספר שומר על הילדים, וממנו יוצאים רעיונות רבים לעוד ועוד בתי ספר. זו המהות של תיבת נוח. התיבה שומרת מפני פגעי הרחוב, כן בית הספר. התיבה מצילה מהפורענות המתרחשת בחוץ, כן בית הספר.

ואי אפשר בלי הקשר למצב הבטחוני. ביום שנערך הטקס, קיבלתי טלפונים רבים מהורים שפחדו לשלוח את ילדם, חששו מהאירוע והיו מבוהלים. כמובן שיש לנו אחריות רבה לנושא, והבאנו צוות אבטחה מתוגבר סביב בית הספר, אך המשפט שאמרתי לכל ההורים שביום כזה המקום הכי מוגן בחדרה, הוא בבית הספר "מדעים ויהדות"... ואם אני חושב על זה עוד רגע, המקום הכי מוגן בחדרה בכל השנה הוא בבית הספר. הוא אשר אמרנו. בית הספר כתיבת נוח. ב"ה האירוע אכן עבר בשלום.

ג.
בסיומו של שבוע כזה, אי אפשר להישאר אדישים. אנשים נרצחים, נטבחים ונדקרים. מצמרר לשמוע/לראות/לחזות באירועים קשים מעין אלו. כל הארץ חזית אחת גדולה. הטרור לא פוסח על עף מקום.

בפרשת השבוע נאמר "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם א-לוקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט ו). גם המשנה במסכת אבות מזכירה את האדם בהקשר לצלם. המשנה כותבת: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם". ושואלים מה זאת ה"חיבה יתירה" הזו? והתירוץ הוא שהחיבה של האדם, זה שהוא יודע שהוא נברא בצלם.

וכך כותב גדול מפרשי המשנה רבינו עובדיה מברטנורא: "הרמב"ם פירש, חבה יתירה הראה הקב"ה לאדם שהודיעו ואמר לו ראה שבראתיך בצלם, שהמטיב לחברו ומודיעו הטובה שעשה עמו, מראה חבה יתירה יותר משאילו הטיב עמו ואינו חשוב בעיניו להודיעו הטובה שעשה עמו. ויש לפרש, חבה יתירה נודעת לו, חבה גלויה ומפורסמת, שלא בלבד אהבה מסותרת היה לו למקום ברוך הוא עם האדם אלא אף חבה גלויה וידועה לכל".

האדם נברא בצלם א-לוקים, ובשום אופן אסור לאבד אותו. מה שאנו רואים מול עינינו, הוא אבדן צלם אנוש. היכולת לטבוח באכזריות כזו, נובעת ממקום שאינני יכול בכלל להעלות על גבי הכתב.
המקור למושג "צלם" מופיע בפרשתנו, ומכאן נובעת התפיסה של קידוש החיים האנושיים והאיסור החמור על רציחת אדם באשר הוא, באשר היא מבטלת חיים שיש להם או יכולה להיות להם משמעות א-לוקית. איסור רציחה ונטילת חיים הוא מהחמורים בתורה.

מפרשה זו אף לומדים את רעיונות השוויון, החירות והאחווה בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של אדם הראשון ונבראים בצלם. חז"ל ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו, ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. .

אמרו חז"ל (במשנה, מסכת סנהדרין, ד, ה), "כל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", כי אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו.

אז איך לא מאבדים צלם אנוש? רק על ידי חינוך. ואם תרצו לשמוע קצת על חינוך, תצטרכו להתחיל לקרוא את המאמר מראשיתו...

בברכת שבת- שלום ומבורך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!