העורב והיונה: מוסר השכל מנוח והמבול

בפרשת השבוע 'נח' מסופר על המבול ששטף את העולם. וכיצד לאחר שבעה שבועות, שלח נח את היונה מהתיבה, בכדי לראות האם היא תוכל להתהלך ולשרוד בחוץ. זאת למרות שנח ראה את פסגות ההרים, אך מכיוון שאין דרך היונה לקנן אלא רק באילנות, לא היה בטוח בכך ולכן שלח את היונה לבדוק את פני השטח.

אך בקריאת סיפור המבול, אנו מגלים כי בתחילה שלח נח את העורב לאותה משימה, אך כשראה שהעורב אינו רוצה לבצע שליחות ואין בו תועלת, החליט לשלוח את היונה, שיש בה תועלת. אך מכיוון שנח לא רצה להכניסה למקום סכנה, לכן בחר בתחילה בעורב, שאין בו תועלת.

וכך, למרות שכל העולם היה מלא במים, קטפה היונה "עלה זית" מן האילנות שבארץ ישראל, והביאה לנח. היונה ביקשה להראות לנח, "כי מוטב לה שמזונותיה יהיו מרים כזית, שאין בכל האילנות עלה מר, כמו עלה זית, ויהיו מסורים בידי הקב"ה, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים בידי אדם". וזהו מוסר השכל לכל אדם.

חד וחלק: המלאכה – מלוכה, אך אין בה מנוחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!