קורבן עולה: מחיר הדמים של הר הבית • טור

החגים מאחורינו אך הימים הנוראים בעיצומם. מי יחיה ומי ימות, מי בחרב, מי בחיה ומי בשניהם כאחד. תחושות הפחד ואווירת החרדה ברחובות ירושלים חלחלו השבוע גם לבניין המבוצר בבירה – עם פתיחת מושב החורף בבניין הכנסת.

לא הציוצים של הרצוג במליאה הרעידו את כותלי הבית, אלא הסירנות שנשמעו ברקע מרחובות ירושלים. פיגוע רודף פיגוע, אסון גורר אסון. ביום פתיחת מושב החורף חיממה את רחובות ירושלים שמש ירושלמית סתווית, אך עננה של קדרות אפפה את כל יושבי הבית, למעט הח"כים הערבים. כשנשיא המדינה, ראש הממשלה ויו"ר האופוזיציה עלו על הדוכן, החברים במליאה לא נשאו עיניים אליהם אלא אל מכשירי הטלפון: מתעדכנים באירועים, חרדים מהדיווחים.

בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, גם כשהמפגעים משתוללים ברחובות, החברים עסוקים בתקיעת סכינים פוליטית, כפי שבא לידי ביטוי במשפט שהשמיע השבוע אחד ממנהיגי המדינה באוזני שותפו הבכיר: "תאר לך איפה היינו אם היית מקבל עוד שניים-שלושה מנדטים ואני הייתי מקבל עוד אחד-שניים. הרי הכל היה נראה אחרת".

המשפט המצוטט לעיל, נאמר בשיחה בין שני ראשי מפלגות על רקע הטרור המשתולל, לא רק ברחובות הערים אלא גם סביב שולחן הממשלה. המכנה המשותף: בשני המקומות יש מי שמפנה אצבע מאשימה לעבר הפרובוקטורים מהבית היהודי.

האבסורד הגדול הוא, ששיחת הקיטור המתוארת לא התקיימה בין יו"ר האופוזיציה הרצוג ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד. מי שחתום על התלונה אינו אחר מאשר ראש-הממשלה המכהן שזכה במספר המזל של שלושים מנדטים. בן השיח שהאזין בקשב והנהן בהסכמה היה יו"ר ש"ס אריה דרעי, שעשה את הבלתי ייאמן וחזר לשולחן הממשלה מהמקום ממנו איש לא שב לפניו.

אווירת הנכאים אופפת גם את מי שנחשב למנצח הגדול של הבחירות האחרונות. על פי עדות השרים שמצויים בקרבתו, הביטחון העצמי של מר ביטחון, נשחק בקצב הפיגועים ברחובות.

פוליטית, לא הרצוג האופוזיציונר, אלא השותף המחנך בנט, הוא המפגע מספר אחת בעיני נתניהו. "נתתי להם הכל", תיאר נתניהו השבוע את תחושותיו כלפי הבית היהודי, "בנט קיבל את החינוך, שקד את המשפטים כולל ראשות ועדת השרים לחקיקה. בנט קיבל אור ירוק תקציבי לכל המהלכים שהוביל, מסייעת נוספת בגנים ועד להקטנת מספר התלמידים בכיתות. הנחתי לו ליהנות מהקרדיט, ואחרי כל זה הוא בא עכשיו, ברגע הכי קשה ומנצל את המצב הביטחוני כדי לקושש אחוזים בסקרים".

נתניהו רותח לנוכח הדימויים שיוצאים מבית המדרש של בנט ומציגים אותו כראש-ממשלה רופס שכובל את ידי צה"ל ומערכת הביטחון. בנט מציג את היוזמה להחמרת הענישה ככפייה של מדיניותו על ראש הממשלה. נתניהו מוכיח באותות ובמופתים שהיוזמות הללו, באו בכלל מכיוונו. על בנט זה לא עושה רושם. גם לא על הסכינאים ברחובות.

בישיבות הקבינט עמוסות המלל, הוויכוח בין הניצים בא לידי ביטוי בעיקר בשאלת המדיניות, כאשר הדרישות של בנט במהלך הדיונים מתמקדות בבנייה בשטחים ובמעצר מחודש של משוחררי עסקת שליט. נתניהו מסרב בתוקף. "מהעמדה הלא אחראית והבלתי מחייבת של בנט, זה קל ומשתלם לקרוא לעימות עם האמריקאים ולנקיטת צעדים שרק יתסיסו את הזירה", מסכם אחד השרים שמזדהה עם עמדת ראש הממשלה - לא אטרקציה גדולה במיוחד בתקופה האחרונה.

לגודל המבוכה, בזירה הביטחונית אין אלטרנטיבה ממשית. חברי הקבינט ששמעו את ניתוח המצב יצאו מהחדר בפנים מכורכמות מדאגה. כוחות הביטחון חסרי אונים לנוכח מציאות שלא הכרנו בעבר. האינתיפאדה השנייה מוגרה אחרי שצה"ל נכנס לגדה וחיסל את תשתיות הטרור. באינתיפאדה השלישית, כל ילד הופך למחבל נתעב וכל סכין מטבח לתשתית טרור.

הפתרון שמוצג בדיונים, כמו מרשם אקמול לחולה סרטן, מתמקד בהצפת הרחובות בכוחות הביטחון, כולל יחידות צבא, הקשחת מדיניות הריסת הבתים, ויד קשה נגד מפגעים.

דווקא להצעת מערכת הביטחון להטיל סגר על יו"ש וכתר על השכונות הערביות בירושלים, הסתמנה בתחילה התנגדות מתוך הממשלה, הן משום שחלק גדול מהמפגעים הם ערבים ישראלים והן לנוכח התנגדות השרים המזוהים עם המתנחלים. מנקודת המבט שלהם, סגירת יהודה ושומרון ובוודאי ירושלים היא כניעה לטרור. כנראה שגם לזה ניכנע לבסוף.

ככל שנחשפים למידע שמושמע מאחורי הקלעים מתבהרת המסקנה כי אין לנו על מי להישען וגו'.

אינתיפאדת אריאל השנייה
אם מאורי אריאל ביבי סובל. הרי שבנט לדידו, הוא בלתי נסבל. הנה מקצת שבחו של בנט שמושמע בסביבתו של ראש הממשלה: "לאורי אריאל לפחות יש אידיאולוגיה משיחית. אצל בנט זו פוליטיקה צינית. הרי בנט חושב על אורי אריאל בערך את מה שביבי חושב עליו, אבל שר החינוך רואה בכל הסיטואציה הזאת מקפצה פוליטית שתחזיר לו את המנדטים שאבדו בחודש שלפני הבחירות. במקום שיקרא לסדר את אורי אריאל, הוא מקים מאחז על הראש של נתניהו".

מה שעשה אריאל זה לקום ולשפוך פך שמן בחותם הוואקף למדורת ההסתה. אז נכון שמדובר בפורעים צמאי דם שלא מחפשים תירוצים, ונכון גם שלהעמיס על כתפנו האשמה עצמית זו התנהגות גלותית מרגיזה, ובכל זאת, אי אפשר שלא להתפוצץ מחוסר האחריות, היעדר הרגישות ואובדן הממלכתיות. הרי הזהירו את אריאל מפני התוצאות, הזכירו לו את עליית אריאל הראשון וסופה העצוב, אך הוא לא למד שום לקח ואין לו שכל גם להצטער.

הראשונים שזיהו והוקיעו את מעשיו של אורי אריאל הם דווקא הרבנים החרדים שמוכיחים ולא בפעם הראשונה כי הממלכתיות והבגרות, נמצאות ברגעי האמת בהנהגה הרוחנית החרדית.

אחרי עוד ראיון הזוי של אורי אריאל, הגיע בשבוע שעבר חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני לאולפני קול ברמה. בצעד חסר תקדים לאישיות רוחנית ברמתו הוא התראיין לתוכנית פילפוליטיקה (בהגשת הפרשן יעקב ריבלין והחתום מעלה), כדי להבהיר את חומרת איסור העלייה להר הבית, והסביר כי לא מדובר רק בסוגיה הלכתית גרידא, אלא גם בהתגרות מיותרת שמעמידה חיי יהודים בסכנה.

בקול צלול נימק חבר מועצת החכמים כי למרות שהפורעים לא זקוקים לתירוצים, העלייה להר הבית משחקת לידיהם ומסכנת חיים. "ודאי שהדבר הזה (העלייה להר הבית) עורר את כל הרעש", אמר הגר"ש בעדני, וראוי שדבריו יושמעו וייכתבו שוב ושוב (ושוב), "יכול להיות שיש עוד סיבות אחרות, אבל זה ודאי מה שעורר אותם. השתגעו מזה, בעולם עושים סיפור. אל תתגרו באומות, אפילו שאנחנו שולטים פה יש הלכה, אל תתגרו באומות. לא יודע על סמך מה הם מרשים לעצמם להתגרות כדי לגרום למאבק מזויין כמו שקורה עכשיו... אסור להם. בשביל פיקוח נפש מבטלים את המצוות. למה להיכנס להר הבית?".

לקול ההיגיון המזוקק של הגר"ש בעדני, נוספו דבריו של נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן בישיבת סיעת ש"ס שהתקיימה בביתו שברובע היהודי. שפיות ההנהגה הרוחנית החרדית, היא התשובה הראויה לפסקי הלכה שמתירים הקמת מזבח והקרבת קורבנות.

עם פסקים ופוסקים הזויים כאלו גם אנחנו יכולים לאמץ את הסיסמה: מדינת הלכה – הלכה המדינה. אחרית הימים כבר כאן. את המזבחות מחליפות מצבות, והקורבנות הם קורבן עולה. להר.

קיר הברזל
לאיום הפיטורים שביבי שיגר כלפי בנט ושקד במהלך ישיבת הממשלה, הגיבו האח והאחות, כמו צה"ל, בעיתוי ובמקום שמצאו לנכון. טורי סוף-השבוע של ידיעות אחרונות נראו כמו דפי מידע של הבית היהודי. כשמדובר בתשובה לנתניהו, תגובה ציונית-צינית הולמת מזאת לא יכולה להיות.

ביבי תיאר השבוע בתסכול את קיר הברזל שניצב בפניו. לא מדובר במדיניות קיר הברזל המפורסמת של ז'בוטינסקי - שרחוקה מלהיות מיושמת בממשלת הליכוד, אלא בקיר הבלתי עביר קואליציונית. אופציית צירוף העבודה לא עומדת על הפרק, וזאת בעיקר בגלל עוצמתו האדירה של העומד בראשה, שמזכירה את חולשתו של ראש הרשות הפלסטינית.

מבחינתו של ראש הממשלה, כל יום נוסף של תלות בבנט ושקד, זו אינתיפאדה יהודית שנייה (בקדנציה שעברה, הוא חווה את הראשונה). הוצאת הבית היהודי אל מחוץ לגדר, אינה אופציה בגלל החשש מתגובת ה'בייס' הימני המפורסם. ביבי רץ למרחקים ארוכים ותסריט הבלהות מבחינתו הוא הגעה לבחירות הבאות כשבנט ואיווט מימינו – באופוזיציה. ביבי זקוק לבנט בממשלה, אך היה נותן הכל כדי להשתחרר מהתלות המוחלטת בשמונת המנדטים של הבית היהודי.

להמחשת גודל סלידתו מבנט, יעיד המשפט הבא שביבי אמר לאחד משותפיו: "אם לאיווט היו שבעה מנדטים ולא שישה, הייתי עושה הכל כדי להכניס אותו לממשלה למרות הנזק הבינלאומי שהמהלך היה גורם".

כשנשאל מה ערכו של מנדט אחד נוסף, ערך ביבי חישוב שמזכיר את דקדוקי המנדט של חברי דגל התורה: "אם לאיווט היו שבעה מנדטים, בנט היה יודע שלפחות גוש חוסם של שישים, יש לי גם בלעדיו. במצב הנוכחי, גם אם איווט ייכנס, בנט יישאר לשון המאזניים".

איווט כיום הוא התובע הראשי במשפטו הציבורי של ביבי. לראשונה מאז הפתיע את המערכת הפוליטית כשנותר באופוזיציה, הוא גם מצליח לתרגם את המהלך לנקודות בדעת הקהל כפי שהוכיח סקר ערוץ 2 השבוע.

בסביבתו של איווט מדברים על תעריף חירום של קבלת תיק הביטחון כמחיר מינימום של כניסה לממשלה. שלא כמו במישור הביטחוני, הרי שבזירה הפוליטית כשביבי אומר "לעשות הכל" כדי לשמר את שלטונו, הוא גם מתכוון לזה.

מבחינתו של ביבי, זדונותיו של איווט היו הופכים לזכויות, אם היה בכוחו להכריע את כף המאזניים ולהפחית מעוצמתו של בנט בממשלה. ללמדך עד כמה גדולה האהבה והחיבה בתוך המחנה הלאומי שמרכיב את הקואליציה הימנית ביותר מאז ממשלת שמיר.

פגע וברח
בישיבת הממשלה הטיף דרעי לחברים מוסר, כמו משגיח בפתיחת הזמן: "צריך להגיב מהראש ולא מהבטן", הוא אמר לחברים, "ננחה את כוחות הביטחון לעשות את העבודה אבל אני שואל אתכם, מה נרוויח מהאמירות על נקמה ויד קשה? בואו נתאפק ונשדר לציבור אחידות ומתינות. זה גם ירגיע במשהו את הציבור בישראל וגם יאפשר להנמיך להבות בצד השני".

בנט שהרגיש כי הדברים מכוונים אליו תקע סיכה בבלון: "באמת חשוב שכולנו נביע עמדה אחידה כמו שעשינו במתווה הגז", הוא אמר – וחטף דקה אחרי תגובת שרשרת מנתניהו כשהבהיר כי מה שקרה בצוק איתן לא יחזור על עצמו. האט ער געזאגט.

השוני בין שני המקרים, הוא כהבדל בין פיגוע לתאונה. את מה שבנט מעולל לנתניהו ניתן להגדיר כפיגוע מתוכנן. ההסתבכות של דרעי עם מתווה הגז, דומה יותר לתאונה: "לא שמתי לי כמטרה להביך את ראש-הממשלה", אומר דרעי, "אמרתי שאקח אחריות כמו יתר שרי הממשלה ולא אהיה זה שחתום על המהלך".

כשדרעי נשאל האם הוא תופס צד בקרב בין בנט לראש הממשלה, הוא משיב בזהירות של מי שכבר חטף בחצר האחורית בקבוק תבערה: "זהו לא המאבק שלי אבל אני בהחלט מבין על מה ביבי מדבר. הרי גם לנו בנט עשה את זה לאחרונה".

דרעי הלך להלוויית אביו של בנט, הגיע לניחום האבלים, ואפילו קבע ראיון משותף לאחד מעיתוני חג הסוכות: "התחושה הייתה שנוצר חיבור חדש, אבל אז, ממש בו ביום, גיליתי שמאחורי גבנו הוא ניסה ביחד עם איילת שקד לגנוב סוסים ולהפר סיכומים בוועדה למינוי דיינים. המסקנה שלי להבא, שלאנשים האלה אסור להפנות את הגב".

המסקנה של דרעי נכונה כלפי כל אחד ואחד מהשותפים בממשלה. בנט יכול לומר את אותן מילים על ביבי שבערב הבחירות כתש אותו בארטילריה כבדה והפר את כל הסיכומים על הימנעות ממתקפה בתוך הנגמ"ש.

בשבוע האחרון ביבי הסביר לסובביו שרגע המשבר הנוכחי, מהווה הוכחה נוספת לכך שהשותפים הנאמנים ביותר הם החרדים. "הם יכולים לריב על תקציבים והיה גם משבר מיותר על מתווה הגז, אבל ברגע האמת כשאני במצוקה הם לא תוקעים סכין בגב כמו לפיד בעבר ובנט כיום". כאשר זאת האווירה בלשכת ראש-הממשלה ניתן להבין מדוע למרות עוללות מתווה הגז, היחסים בין דרעי לביבי משתפרים – ככל שהמצב ברחובות הולך ונהיה רע.

על ביבי עצמו ניתן לומר: תראו מי שמדבר. הציבור החרדי חש את הסכין תחובה בגבו פעמיים בתקופת כהונתו. בפעימה הראשונה כשר אוצר בממשלת שרון ובפעימה השנייה כראש ממשלה בקדנציה שעברה.

דרעי עצמו לא צריך ללכת רחוק – כדי להיזכר בתחושה. נתניהו שמבכה כיום בדמעות תנין את אובדן המנדטים של ש"ס, תפס בערב הבחירות צד ברור לטובת אלי ישי. על גבו של הביביתון כמעט ונכנסו לכנסת עוד כמה חברים, שהעלייה להר הבית, מוגדרת אצלם ברזומה כפעילות מתונה למען הקהילה.

רק לאחרונה אירח נתניהו במעונו את יו"ר ש"ס לשעבר, ואחר כך אץ-רץ להסביר שמדובר בביקור על רקע אישי, וכי למרות בקשת צלם הבית, דחה בקשה לארח את כל בני משפחת ישי המורחבת. אצל ביבי זה אף פעם לא פיגוע מכוון, אלא תמיד תאונה. פעם לו, פעם לנו ופעם למדינה. בקדנציה הנוכחית זה עוד עלול להפוך לתאונת פגע וברח.

נופל וקם
שנתיים אחרי שחצי מיליון חרדים יצאו להפגין בירושלים נגד חוק הגיוס, הופך כל בן ישיבה למגויס בעל כורחו. ברית דמים כפשוטה נכרתת בין בחורי ישיבות לחיילים, בין מגבעות לכומתות, בין חליפות למדים – היעדים החדשים לפיגועים. המחבלים לא מבדילים. עבורם הזהות היהודית-ישראלית אחת היא: ספרא וסייפא.

את התמונה המצמררת של דברי תורה ספוגים בדם שמצורפת בזאת, צילם סגן שר האוצר איציק כהן, מחדר האשפוז של אחד מדקורי ירושלים. לראות ולהזיל דמעות.

כמו בן-תורה שמאמץ לעצמו קבלה טובה, מבטיח סגן שר האוצר לעצמו ולנו - לקדם את ביטוח האברכים, יוזמת 'ביטוח החיים' המפורסמת למשפחות אברכים שהלכו לעולמם. לפני שתי קדנציות היוזמה שבקה חיים. כהן מבטיח לעשות לה תחיית המתים.

"ראיתי את משפחת האברך שנדקר, הייתי לידו וליד הוריו ברגעים הקשים. בחסדי שמים הוא יצא מכלל סכנה אבל חשבתי לעצמי באותם רגעים, מה יעשו משפחות לאברכים שלדאבוננו לא יוצאים מבית החולים על הרגליים. הרי על הסבל האדיר בהילקח מהם אבי המשפחה מתווסף תמיד צער אדיר של שבר כלכלי. אם יש ביכולתנו לכל הפחות להוריד מכתפי המשפחות את הנטל הזה, זוהי חובה וגם זכות".

כבר ניסית ונכשלת, אמרתי לכהן, לא עדיף לתת ליוזמה לנוח על משכבה בשלום?

"אין לי את הפריבילגיה להפסיק לנסות והפעם גם אצליח", הוא השיב, "אני יוצא לדרך הזאת בגיבוי מלא של תנועת ש"ס ובתמיכה מקיר לקיר".

הבעיה שלך אף פעם לא הייתה בש"ס אלא ביהדות התורה, אמרתי.

"בפעם הקודמת זה הפך שלא בצדק למעין מאבק אישי ביני לבין יו"ר ועדת הכספים. בקדנציה הזאת אוביל את המהלך בהסכמה. תרשום לפניך, אינני יודע כמה זמן תחזיק הממשלה מעמד, אבל לבחירות הבאות אנחנו נגיע עם ביטוח אברכים בתוקף, ומצידי שהקרדיט יהיה גם של ש"ס וגם של יהדות התורה".

ההבטחה נרשמה. לסגן שר האוצר מומלץ לקפוץ לשיחת ייעוץ בלשכת שר הבריאות, שגיבה את יוזמת ביטוח האברכים מהרגע הראשון. ליצמן שהוביל את מהלך 'חסכון קצבאות הילדים' חטף השבוע אש ידידותית מחבריו ביהדות התורה ובש"ס, וזה אחרי שהם עצמם הצביעו בעד.

בפומבי, החברים תוקפים את נערי האוצר, אך כולם מבינים שדווקא לליצמן זה עולה בבריאות. גפני הביע עמדה נחרצת (כאן, בכותרת ראשית) נגד המהלך עובר לעשייתו. מוזס לעומתו, מסביר בדיעבד, כי לא היה מודע למשמעות המהלך. גם כאן ניתן למצוא את הסיבה האמיתית בין השורות של כותרות עיתון המודיע, שהפך את מוזס (לא נוני. מנחם לייזר), לפרסונה נון גראטה.

בסופו של דבר, אחרי כל התירוצים והטענות, השורה התחתונה היא שהחברים התוקפים כיום – הצביעו בשעתו בעד מהלך קצבאות החיסכון. דרעי לדוגמה, מודה שהיה מודע לדילמת החיסכון מול תשלום המזומן, אך שואל איך אנחנו העיתונאים, הנחנו לליצמן להעביר את המהלך. עם כל הכבוד, הרי שלהם ולא לנו הייתה אפשרות להתנגד למהלך, רק שהם בחרו לתמוך ולתקוף.

ללמדך, שלא רק מילה של בנט וביבי, אלא כל הבטחה פוליטית באשר היא, ערכה כאתרוגים אחרי סוכות.

מאיר בקצה המנהרה
"לליצמן ולי יהיה מקום בכנסת הבאה. את המהלך הזה אני עושה בשבילכם", אמר סגן השר ח"כ (עדיין) מאיר פרוש לחבריו מוזס ואייכלר בישיבת סיעת אגודת ישראל, השבוע.

גם לישיבת סיעת יהדות התורה שפתחה את מושב החורף לא הופיעו חברי סיעת דגל התורה – וזאת למרות המגעים המתקדמים למימוש החוק הנורווגי בסיעה. דווקא פרוש שעומד לשלם את המחיר, הרגיע את המשתתפים שפקפקו בקול, למה להם פוליטיקה פנימית עכשיו, ומה הטעם להתפטר כשאין הסכם ברור וחתום.

לפרוש יש את השיקולים הסיעתיים שלו אך בראש ובראשונה, מדובר במעשה הנכון עבור יהדות התורה. הליכה עם הראש בקיר והימנעות מהתפטרות, תגרום לכך שיהדות התורה תילחם בבחירות הבאות, לא על המנדט השביעי, אלא על הח"כ החמישי והשישי – או כפי שפרוש ניסח: על המקומות של אייכלר ומוזס. לגבי מוזס אישית כבר נשמעים ההספדים הפוליטיים, אך בסביבתו מאמינים כי כמו בקדנציות קודמות, ההודעות המוקדמות על מותו (הפוליטי) הן סגולה לאריכות ימים.

לישיבת הסיעה שפתחה את מושב החורף והתקיימה ביומו האחרון של בין הזמנים הישיבתי, חברי דגל התורה לא התייצבו. זכויות הפנסיה של הפורשים הנורווגים אושרו ועוגנו בוועדת הכספים בנוהל דחוף יותר מתקנות לשעת חירום. מה שנותר כעת זה לסגור את הפינות ולעגן את יתר ההבנות. כשהכל יושלם, יעקב אשר יישבע אמונים למדינת ישראל, ויחד עמו גם יתר חברי דגל התורה יישבעו אמונים לסיעה.

נכון לשעת כתיבת השורות באגודת ישראל מבקשים לעגן את ההבנות ולהפוך את ההתייצבות בישיבות הסיעה להתחייבות כתובה. עומדת בעינה גם הדרישה לחובת ציות להחלטות שיתקבלו בהרכב של ארבעה אגודאים (כולל פרוש) מול שלושה דגלאים (כולל אשר). בתוקף תפקידו כסגן שר החינוך, פרוש עוד יחיל בסיעה את הנחיות חוזרי המנכ"ל במערכת החינוך על חיסורים ואיחורים.

אם דגל לא הייתה יוצאת למלחמה חסרת סיכוי על הרכב הוועדה למינוי דיינים יעקב אשר היה מושבע, בלי החתמות והתחייבויות כתובות, כבר בסוף המושב הקודם, אבל אי אפשר שלא להיזכר, איך במוצאי הבחירות איש מלבדו לא נתן סיכוי להעברת החוק הנורווגי. יעקב הסתובב במסדרונות, בחש, לחש והוכיח לכולם מהי דבקות במטרה.

אשר הוא איש עשייה שהצליח להטביע את חותמו בכנסת הקודמת, ועשה זאת מהמקום הכי נמוך בעולם באופוזיציית ממשלת לפיד-בנט. חזרתו הצפויה למליאה היא בשורה טובה לא רק לדגל התורה אלא ליהדות החרדית כולה.

בתעודת סיום מושב הקיץ קיבלה סיעת יהדות התורה ציוני תפקוד גבוהים, אך דווקא בסעיף 'יחס לחברים' הציון היה: 'טעון שיפור'. נותר רק לקוות שהצעד הנכון של פרוש, יאפשר לחברים לפעול מכאן ולהבא בשיתוף פעולה. להם ולנו, אין את הפריבילגיה להתעסק במלחמות היהודים. לא בתקופת שלום, ובימי פורענות על אחת כמה וכמה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!