תכלית הבריאה - שהאדם יעשה את עצמו

בסימנא טבא: בראשית פרק א פסוק (כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: יש לשאול מה השתנה בריאת האדם מכל הבריאה שבכל הבריאה נאמר ויאמר אלוקים יהיה וכו' בלשון יחיד וכאן בבריאת האדם נאמר בלשון רבים נעשה אדם?

תירוץ המדרש: ופרש"י על בראשית פרק א פסוק כו וז"ל נעשה אדם אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום למינים לרדות לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן, ואם כתב אעשה אדם לא למדנו שהיה מדבר עם בית דינו אלא עם עצמו. ותשובתו כתובה בצדו ויברא את האדם ולא כתיב ויבראו: בצלמנו. בדפוס שלנו: כדמותינו. להבין ולהשכיל: וירדו בדגת הים. יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה זכה רודה בחיות ובהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו עכ"ל:

וז"ל המדרש בבראשית רבה פרשה ח ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בשעה שהיה משה כותב התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק ויאמר אלהים נעשה אדם וגו' אמר רבונו שלעולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אמר לו כתוב, הרוצה לטעות יטעה, אמר לו הקב"ה משה האדם שאני בורא לא גדולים ולא קטנים אני מעמיד ממנו אתמהא, שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן ממנו הוא אומר מה אני ליטול רשות מן הקטן אתמהא, והן אומרים לו למד מבוראך שברא העליונים והתחתונים וכיון שבא לבראות האדם נמלך במלאכי השרת עכ"ל המדרש.

פרפראות חנוכת התורה: וכתב בספר חנוכת התורה בראשית פרק א פסוק כו דבר יפה על דברי חז"ל וז"ל איתא בגמרא כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה. ויש לדקדק למה ממשיל גסות הרוח לעובד עבודה זרה דוקא. ויש לפרש על פי דברי המדרש וכן הוא ברש"י ז"ל כאן על הפסוק נעשה אדם וגו' דמשום הכי כתיב בלשון רבים מלמד שנתייעץ הקב"ה עם המלאכים ומכאן יש ללמוד שהגדול בל יתגאה את עצמו ויטול עצה מן הקטן ממנו. נמצא לפי זה דמי שהוא מתגאה אם כן מה עושה עם פירוש הפסוק נעשה אדם וגו' דלדידיה יש חס ושלום לטעות לשתי רשויות. והשתא אתי שפיר כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה:(לב אריה. בית פרץ דרוש י"ז):

סתירה במאמרי חז"ל: אולם זו דרך אחת בביאור כוונת התורה ונלע"ד אפשר לבאר בדרך נוספת בהקדם שאלה נוספת שהנה התורה כותבת בגמר הבריאה בבראשית פרק א פסוק לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הרי שהקב"ה מעיד שכל הבריאה מושלמת ולא חסר דבר, ובאמת כבר אמר דוד המלך מבשרי אחזה אלוה, והיינו כאשר האדם יתבונן בפלאי הבריאה ישתומם מהחכמה הגדולה שיש בגוף האדם, ולזה אנו מברכים אשר יצר את האדם בחכמה וכו' כאשר אנו רואים שכל המדע חוקר על כל אבר ואבר בגוף האדם ללמוד את מחלותיו ותרופותיו ועל כל אבר ואבר יש מחלקה נפרדת ועדיין רחוקים מלהגיע לחקר הבריאה.

מעשה שהיה: ומסופר על מרן הרב ש"ך זצ"ל שפעם אחד ממקורביו לקה בליבו והוצרך לעבור ניתוח והלך הרב ש"ך לבקרו ובהגיעו לבית חולים התקבל ע"י סגל הרופאים ובראשם הפרופסור, שאלו הרב ש"ך כמה שנים עוסק במחלות הלב, והשיב שעשרות שנים לומד את כל המחקרים שיש על הלב, א"כ שאלו הרב יש לי שאלה אם כעת היה ניתן לך לברא לב של אדם האם לדעתך יש מקום לשנות לשדרג או לשכלל אותו יותר אחרי כל המחקר והמדע? היה המום מהשאלה ולאחר מחשבה השיב ואמר לדעתו לא יכול להיות יותר טוב מהלב של האדם כמו שהוא, לב בגודל אגרופו של האדם עובד מהרגע שהאדם נולד ועד לפטירתו ללא הפסקה כי כל הפסקה זה התקף לב ובכל זאת מחזיק מעמד אין מנוע כזה בעולם.

וא"כ יש לשאול כיצד מבואר במסכת עירובין דף יג ע"ב תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ואמרי לה ימשמש במעשיו. הרי שחז"ל כביכול חולקים על דבריו של הקב"ה ואומרים היפך שיש חיסרון בבריאת האדם הכיצד אתמהה?

קושיית הט"ז: זאת ועוד כתב הט"ז או"ח סימן מו ס"ק ד וז"ל שלא עשני גוי. רבים מקשים למה תקנו ברכה זו דרך שלילית ולא דרך חיוב דהיינו שעשני ישראל? וכן בברכת שלא עשני אשה יותר ראוי לומר שעשני איש? ומתרצים לפי שנמנו וגמרו ב"ש וב"ה טוב לאדם שלא נברא ע"כ לא תקנו לברך על העשיה שנעשה האדם דטוב לנו שלא נעשה, אלא לכל הפחות על שלא נעשה עכו"ם, וכו' עכ"ל, הרי יוצא שכך מברך כל אדם בכל יום שיש ח"ו פגם וחיסרון בבריאת האדם?

תכלית האדם לעשות את עצמו: והנלע"ד כונת התורה ללמדנו יסוד גדול מהו התכלית בבריאת האדם, והוא שמצד אחד האדם נברא בשיא השלימות כעדות הקב"ה שגופו מלא חכמה, אך מאידך נאמר אדם עיר פרא יולד, והיינו שהחלק הרוחני שבאדם קרי מידות ודרך ארץ תורה ומצות אין בו כלום והכל תלוי במעשיו של האדם, ולכן אפילו שמבחינת הגשמיות של הגוף אין יותר מושלם ממעשיו של הקב"ה, אך אם ח"ו לא יעבוד האדם על מידותיו ויאמץ לעצמו קיום התורה והמצות הרי שאותו גוף יכול להיות חורבן לעולם כמו היטלר ימש"ו, ומאידך כאשר יאמץ לעצמו תורה ומצות ומעש"ט ומידות ודרך ארץ יכול להיות שותף לבנין העולם ולהיות נזר הבריאה, ובזה יובן היטב שהתורה מתיחסת לשלימות הבריאה ובאמת והנה טוב מאוד, אך ב"ה וב"ש התיחסו לחלק הרוחני שזה תפקידו ותכליתו אשר מוטל על האדם לרכוש במשך חיו, וכיון שהנסיונות קשים הרי שיש יותר סיכוי לכישלון יותר מהצלחה מפני התאות הגופניות, לכן הגיעו למסקנה לאחר שנתיים ומחצה שיותר טוב אילו לא נברא אך עכשיו שנברא יפשפש או ימשמש במעשיו.

ובזה יובן היטב שכל זה נרמז בבריאת האדם שנאמר בלשון נעשה שהוא לשון רבים, הכונה שהקב"ה פונה לכל אדם ואדם או מצוה לכל אדם בו ביחד נעשה את האדם אני יוצר את הגוף אך אתה תייצר את התוכן הרוחני ורק אז מגיע האדם לתכליתו, ועי"ז זוכה וירדו בדגת הים ועוף השמים וכו' כיון שהופך להיות נזר הבריאה, וכמ"ש רש"י וירדו יש למילה משמעות כפולה זכה האדם יהיה מלשון רדיה שלטון על הבריאה, ואם לא זכה הוא מלשון ירידה והבריאה והבהמה שולטת עליו כפרש"י.

תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעש"ט: ובזה יובן היטב אשר נאמר על ידי חז"ל בפרשת נח אלה תולדות נח נח איש צדיק וכו' ודקדקו חז"ל מדוע לא כתב תיכף את שם חם ויפת? ופירשו תולדותיהן של צדיקים מצות ומעש"ט, וראיתי במהר"ל מפרג דבר יפה אשר מפרש כי יש שלשה תולדות לאדם אחד תלמידיו והשני בניו והשלישי מצות ומעשים טובים, והמעולה שבהן השלישי כיון שהראשונים הם חיצוניים מגופו ואילו מצות ומעש"ט הן עיצוב ויצירת גופו להגיע לתכליתו האמיתי.

מוסר השכל: נמצא שכל מעשה טוב שאדם עושה הוא מייצר את עצמו ומשלים את בריאתו ותכליתו וק"ו לימוד תורה אשר נאמר עליה וכל חפציך לא ישוו בה כיון שהיא שקולה כנגד כל התורה, זאת שכבר אמר הקב"ה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מפני שאור שבה מחזירן למוטב, ובכח התורה לעדן את מידותיו של האדם ולשנות את מהותו ועי"ז זוכה להיות נזר הבריאה אשר כל תכלית העולם בשבילו נוצר ולכן יכול לשלוט על כל הבריאה כמאמר הכתוב וירדו בדגת הים ובעוף השמים וכו' כאשר זכו צדיקים בכל הדורות וכאשר מפרש הכלי יקר את הפסוק.

אגב לצערנו המצב השורר בארץ בתקופה זו שנוצר פחד בכל מקום ומאידך הגויים אינם מפחדים ולא יועיל לא צבא ולא משטרה לגונן, אלא הדבר בא לרמז לנו הנאמר בפרשתנו ולתבוע מאיתנו שאם נמלא את תפקידנו ונשפר את מעשינו ונתקן מידותינו ונרבה אהבת ישראל בקיום התורה והמצות הרי הקב"ה יטיל את אימתנו על כל אוייבנו ויפלו תחתנו ויחיש גאולתנו במהרה אמן.

החותם בברכת התורה
מרדכי מלכא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!