זה הזמן להגיד: לא, אנו לא כמוהם

שוב אנו פותחים את ספר התורה, ואותן מילים חוזרות ונגלות לנגד עינינו. הספרים עמם חגגנו לפני ימים מספר נפרסים בפנינו מחדש, והמילים שבפנים מגלות לנו, כי הרבה מעבר לריקודים ולהקפות, הספר הזה מכיל תוכן, אשר מנחה אותנו בכל אורחות חיינו.

יותר מבכל מקום אחר, כאן בסיפור מעשה הבריאה מניחה התורה את התשתית הרעיונית, אשר תלווה את האדם לכל אורך שנות חייו עלי חלד.

היסוד הבולט לכל אורך מעשה הבריאה הינו יסוד ההבדלה: "ויהי ערב ויהי בקר" אומר הפסוק, ומבאר האבן-עזרא את המילה ערב – "שנתערבבו בו הצורות". הערב, החושך, התוהו ובוהו בו שרר העולם בתחילתו לפני בוא האור – זהו מצב של טשטוש, של ערפול מושגים. האור, לעומת זאת, השפע הבא מאת ה' – הוא שיוצר את ההבדלה וההפרדה, מבחין בין דבר לדבר, בין מושג למושג ויוצר בהירות, אשר רק באמצעותה ניתן לזכות לקרבת ה'. וכן אנחנו מוצאים לכל אורך מעשה הבריאה. תחילה ביום הראשון הופרד האור מהחושך, ביום השני הופרדו המים שמעל השמים מאלו שמתחת, ביום השלישי נקוו המים שמתחת לשמים למקום אחד, ובכך הושם הגבול והושגה ההפרדה שבין מים לארץ.

באותו היום גם נבראו העצים והצמחים, כשהכתוב מדגיש כי כל עץ וכל צמח נברא "למינו", כלומר באופן מוגדר ונפרד, כך שלא ניתן יהיה לערבבו עם מין אחר (ובכך הונח היסוד להלכות כלאי זרעים ואילנות). גם בשאר הימים הופרדו והוגדרו המאורות, הדגים והעופות, וכן הבהמות והחיות, אשר כל אחד נברא להיות מין בפני עצמו, והאדם שהובדל מכולם ונברא זכר ונקבה, שגם הם צריכים להיות מובדלים – כל אחד בתפקידו ובמקומו – על-מנת שיזכו להתאחד יחדיו.

ביןישראל לעמים
יסוד זה, שחקק הבורא בבריאתו, קיים גם במערכת יחסי העמים.

הכלל הגדול של "הן עם לבדד ישכון" וההרחקות המרובות שקבעו חז"ל בין ישראל לעמים מבטאים את עיקרון ההבדלה, עיקרון הבהירות והברירות.

שעה שהיהודי מרים את הכוס במוצאי שבת, הריהו מכריז על אותה הבדלה כיסוד בקשר שלו עם בוראו. ואף בפסוק הראשון בתורה, ראה רש"י לנכון להביא את דברי המדרש, ולפיהם התורה פתחה בבראשית בכדי לסתום את פיות העמים הטוענים כי ארץ-ישראל גזולה בידינו משבעה אומות. ה' הוא שברא את העולם, והוא קבע גבולות וגדרים, ובמסגרת אותם גבולות חקק בחכמתו שארץ ה' תינתן לעם מסוים, ובכך נוצרה הבדלה פיזית בינינו לבין הגויים.

מתנגדי התורה שונאים את מושג ההבדלה. עבורם, הערבוב הוא הרצוי. הם אינם מבחינים בין טוב לרע, ואינם מכירים בהבדלה שבין ישראל לעמים. הטשטוש הרעיוני הינו לחם חוקם, ובאמצעות אותה ספקנות כאילו-פילוסופית הם מתירים לעצמם כל רסן ואינם רואים עצמם ככפופים למוסר האלוקי המוחלט. כנגדם באה פרשת הבריאה ומאלפת אותנו בינה, למען נדע להבדיל בין מושגים, להבחין בטוב וברע, להגדיר אותם בבירור, ואז להיאבק למען הטוב וכנגד הרע.

אכן, אומללים הם אלו שאינם יודעים להבחין, עד שחז"ל רואים בהם חסרי דעה. "אם אין דעה, הבדלה מנין?" אומר הירושלמי. בשביל להבדיל צריך דעת. צריך להבין במושגים, להגדיר, להבחין בין הטוב לרע, בין הקודש לחול, בין הטמא לטהור. יש כאלו המתפארים בכך שהכל אצלם מעורבב. זה טוב וזה טוב, ההוא טוב וכולם טובים, ערבים זה טוב וסודנים זה טוב ולהט"בים זה טוב, הכל טוב, הכל מעורב. כנגדם זועקת התורה את חובת ההבדלה, והיא עושה זאת כבר בפרשת הבריאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!