"הלב שתת דם - ורקדנו אין כאלוקינו" • טור

היה זה ביומו הראשון של חג הסוכות תשמ"ח. ברדתו אל בית המדרש לתפילת מנחה התבשר מורי ורבי כ"ק הפני מנחם מגור זי"ע על הילקח בנו מחמדו, פרי עץ הדר שעדיו לגדולות, הגאון רבי יהודה אריה אלתר זצ"ל לעולם שכולו טוב. היה זה לאחר שבועיים בהם נעה מטוטלת חייו בין עולם הזה לעולם הבא, לאחר שנפגע בתאונת דרכים טראגית.

הפני מנחם נשך שפתותיו, שב הביתה וסיפר לרבנית תליט"א. כאשת חבר אמיתית אף היא נשכה שפתיה והגישה תקרובת לשולחן, לכבוד האורח שבא לבשר את בשורת האיוב. לימים תאמר לי הרבנית תליט"א: ר' אריה עשה לנו נחת מיומו הראשון.

הכאב היה עצום. אברך בשיא פריחתו, בסך הכול בן 27 וכבר הוסמך להוראה ע"י גדולי ישראל כמו הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. אברך שהספיק בדמי ימיו להחזיק כוללים ולנהל רשת עשייה צדקה וחסד ובד בבד לכהן כמו"צ בשכונת מגוריו בברוקלין ואח"כ בשיכון הרבנים בירושלים. הכאב היה צורב, אבל יום טוב היום. מתגבר הפני מנחם על כאבו האישי וממשיך בשגרת החג.

למחרת, יומו הראשון של חול המועד נערכה ההלוויה הענקית ברחובותיה של ירושלים. לא אשכח כל ימי חלדי את הקדיש של הילד היתום רך השנים אברהם מרדכי'לה. בדרך להר הזיתים נכנס הפני מנחם לרכב והוא ממלמל: יום טוב היום. משליט בכוח את המוח על הלב, על הרגש.

כך המשיך הפני מנחם ובני משפחתו את שגרת החיים, ללא הבן האהוב, ועם הנכד היתום עד לסיום החג. בשמחת תורה חשבו המקורבים, לבטח יסתגר בביתו, בכל זאת לא מתאים לרקוד כשהמת מוטל לפניו. אבל הפני מנחם יצא ורקד ופיזז לכבוד התורה בכל כוחו. אחר כך יאמר: "הלב שתת דם ורקדנו אין כאלוקינו".

זו תמצית האמונה והמשכת החיים. הלב שותת דם וכאב חד מפלח את כל הגוף, אבל הנשמה רוקדת ומאמינה. ה' יקום דמם של הקדושים שנהרגו ונקטפו כפרי עץ הדר בחג הסוכות, ואנחנו היהודים נמשיך לרקוד ולהאמין.

זה דבר האבד, ידידיי. דבר האבד. בואו לא נמסמס ולא נאבד את ההתעוררות שיש לנו עכשיו. ננצל את זה עד תום. נזעק בקול גדול: "אין כאלוקינו, אין כאדוננו, אין כמלכנו, אין כמושיעינו"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!