הושענא רבא • יום חיתום הדין עצה מהחפץ חיים

רבינו החפץ חיים, היה ממש לאין דומה לו במאמציו ללמד זכות על יהודים, בכל מקרה ראה קרני אורה של תמימות והטבה, הוא מצא זכות על ישראל בגולה באמצעותו של החטא הכבד ביותר שחטא העם במדבר, העגל שעליו הזהירם הקב"ה וביום פקדי ופקדתי, וכך היה טוען, אבותינו בהיותם במדבר מולכים שולל על ידי הערב רב, לא עצרו כוח להמתין למשה כמה שעות, הם עשו את העגל, כפרו בד' שהוציאם מארץ מצרים, כלכלם במדבר ונתן להם את התורה, ואילו אנחנו, רבונו של עולם, מחכים כבר זה קרוב לאלפיים שנה, ואף על פי כן לא כפרנו בך חלילה לא המרנוך באחר לא סרנו ח"ו מתורתך.

ובספרו שמירת הלשון שער התבונה פ"ד, כותב רבינו: הנה מה מאד צריך האדם לחזק את עצמו במידה זו לדון את כל אדם לכף זכות, כי על ידי מידה זו דכף זכות וכן להיפך ח"ו, נקל להאדם להעלות על עצמו שם צדיק או רשע לעולם, כי ידוע הוא דחובתו של האדם וזכותו תלויים לפי רוב המצוות והעוונות שיש בידו, כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות, אם רוב מצוות - הוא בגדר צדיק, ואם רוב עוונות - הוא בגדר רשע.

וכותב שם החפץ חיים, בעניין הזכויות שיש ביד האדם, אף שכחול ירביון, אם הקב"ה יתנהג עמו במידת הדין, לא ישארו בידיו זכויות כי אם מעט מזעיר,כי כמה מהם לא עשאן לשמה גמור ולא עשאן ככל פרטי הדינים, ואף אילו שכבר כן השלימן בפרטיהם לא היו אילו מצוות באהבה ובשמחה הראויה לעשיית המצווה, וימצאו רוב מצוותיו כבעלי מומין,

כללו של דבר, אם ירצה הקב"ה לחפש זכות על האדם לא יבצר ממנו. וממילא אם יתמעטו מקצת עוונותיו תכריע כף הזכות, וייקרא עליו שם 'צדיק' לעולם,

הנה כי כן כמה גדולה מעלת הדן חבירו לכף זכות. ואדם שבא לפניו מעשה כל שהוא אף אם יראה בראשונה כי רעה עושה האדם, יהרהר קמעא וינסה לדונו לזכות.

אין כמעט יום בחיינו שאיננו נקלעים לסיטואציה בה אנו נדרשים לדון את חבירנו על מאורע שחווינו או ששמענו, לזכות או חובה, הבה נאמץ את דרכו של החפץ חיים לדון לכף זכות כל יהודי באשר הוא(ע"פ כללי ההלכה כמובן...) ונקיים את מאמר התנא במשנה והוי דן את כל האדם לכף זכות,

וידוע בשם רבי חיים מבריסק זיע"א, שהמצוה -היחידה שיש לנו לעבוד עם ראש עקום זוהי המצווה- לדון לכף זכות, ונזכה בחסד ה' עלינו שאנו שנקבל על עצמינו לדון חברינו לזכות, ידונו אותנו לזכות, ונזכה לפתקא טבא לשנה טובה ומתוקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!