אושפיזין: אל תשכח מהיכן הגעת

קיימת מחלוקת בין המנהגים השונים בעניין האושפיזין לגבי זהותו של האושפיזין שלנו – יש המביאים את שלמה המלך, ויש המוציאים אותו ומביאים את יוסף הצדיק. ואמנם, יש הרבה מה ללמוד משלמה, החכם מכל אדם, אשר זכה לבנות את בית המקדש והרחיב את גבול ישראל עד שנהפכנו למעצמה עולמית, אולם אני בחרתי לעסוק ביוסף, משום שהוא מבטא את עבודת הבורא במצבים הקשים ביותר, כמו גם ברגעי השיא.

יוסף מילדותו כבר הועד לגדולות על-ידי אביו, ואחיו, אשר קנאו בו, בבנה בכורה של רחל, האשה האהובה של אביהם, התנכלו אליו עד שהורידוהו לבור והוא נמכר לרדת מצרימה כעבד חסר כל. במצב זה, כשהוא מנותק מאביו ומארץ מולדתו, כנער חסר כל, הוא מצליח בעזרת כשרונו ויושרו להעפיל לרום המעלה בכל מקום בו הושם – אם זה בבית פוטיפר, אם זה בבית הכלא ואם זה בבית פרעה. עמידתו בניסיון מול אשת פוטיפר הייתה רגע מכונן באישיותו, שכן עמד לבדו מול אותה תאווה ולא הייתה לו סיבה בעולם להתגבר על יצרו מלבד אמונתו בבוראו. חז"ל מלמדים אותנו שהניסיון היה כה גדול, עד שלא היה מצליח לעמוד בו אילולא דמות דיוקנו של אביו שנתגלתה בפניו באותה שעה גורלית. בבית הסוהר, יוסף מודיע לשרי פרעה כי "עברי אנוכי" ובכך מוכיח כי על-אף מה שעשו לו אחיו, לא שכח את מולדתו.

יכולתו של יוסף לפתור חלומות העלתה אותו לגדולה. יכולת זו נבעה מאותה הסתכלות מרחבית על המציאות, אותה הבנה בדרכי הנהגתם של בני-אדם ושל עמים, אשר מבדילה בין מנהיגים אמיתיים לבין המון העם הבינוני, חסר הדמיון והמעוף. יוסף היה למעשה מלך במצרים כשמונים שנה, ובכל תולדות העמים לא זכור לי שהיה מישהו שמשל זמם כה רב. אך כשנתוודע אל אחיו ואלו ירדו מצרימה עם אביו, שקד על טובתם והוכיח את נאמנותו למורשת אברהם, תוך גילוי גבורה עילאית בהתעלמותו ממה שעשו לו כשמכרוהו.

יוסף דאג לשכן את בני ישראל בארץ גושן ולהפריד בינם לבין המצרים. בכך הונח היסוד לחובת ההיבדלות וההפרדה שבין ישראל לעמים. כשעמד אביו על ערש דווי, היה זה יוסף אשר ליווה אותו וקיבל מפיו את החובה להמשיך במורשת. יעקב משביע את יוסף שלא יקברנו במצרים, אלא יעלה אותו למערת המכפלה, ויוסף, על-אף שידע כיצד יתיחסו לכך ראשי השלטון וכיצד ידברו על נאמנותו למצרים, מקיים את הצוואה. אני מביט לעיתים לעבר ציונו של יעקב אבינו עליו השלום ונזכר בדברי חז"ל על כך שלא הותר לאף אדם לצאת ממצרים, ובכך אני מתחזק ממסירות הנפש של יוסף, אשר לא התחשב ב"כללים פוליטיים", אלא קיים את דבר ה' ויהי מה.

אף יוסף, לפני מותו, ציווה שיעלו את עצמותיו לארץ כנען, ומשה רבנו, כך מלמדים אותנו חז"ל, טרח ומצא את ארונו בטרם יצאו ממצרים, שעה שכל העם עסק בשלל. באותו מעמד בו ציווה להעלות את עצמותיו, לפני מותו ממש, ציווה יוסף את אחיו – "פקד יפקד אלוקים אתכם". בכך נקבעה סיסמת הגאולה, אשר נמסרה מדור לדור בידי זקני ישראל, עד ששמעוה מפי משה, ואז ידעו כי הגיע זמן גאולתם. בני ישראל נשאו את עצמות יוסף וקברוהו בשכם, במקום אותו קנה יעקב אבינו בכסף מלא. בכך נוסף קבר יוסף למערת המכפלה כמקומות הקנויים לנו בארץ, והמעגל הושלם עם קנין הר הבית על-ידי דוד מארונה היבוסי. ראינו, אם כן, כי יוסף הצדיק, אף שישב במצרים ובילה את רוב חייו הרחק מעמו, הוא אשר שמר אמונים למורשת אברהם ולהבטחת הארץ, ובזכותו זכו בני-ישראל להיפקד ולהיגאל. אף לעתיד לבוא, בטרם בוא משיח בן-דוד, גילו לנו חז"ל כי משיח בן-יוסף הוא אשר עתיד להכשיר את הדרך בפעולות טבעיות לפני בוא הגאולה השלמה על-ידי משיח בן-דוד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!