חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם

מבואר במסכת סוכה דף נג. תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן, ואם איני כאן מי כאן.

והקשה בשו"ת המהרלב"ח בקונטרס הסמיכה כיצד יתכן שיאמר בלשון כזו אשר פוגעת ומזלזלת ביתר חכמי הדור כאילו אינם כלום? ובפרט הלל הזקן שאמר מאי דסאני עלך לא תעביד לחברך סותר את דבריו? ועיי"ש מה שתירץ. ונאמרו על זה כמה תירוצים, תירוץ ראשון: רש"י שהכוונה על הקב"ה: וכ"כ בחידושי הריטב"א שם, וכן מבואר בזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רסא ע"ב. תירוץ שני: התוספות בשם הירושלמי שהכוונה על ישראל: תירוץ שלישי: כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן כה עפ"י החת"ס שחייב האדם ללחום ביצרו כדברי הלל בפרקי אבות שאמר אם אין אני לי מי לי שכל אחד צריך לדעת שחייב להלחם ביצרו ולא להסתמך על אחרים:
אולם כל תירוצים הנ"ל אפשר ליישב את דברי הלל רבם של רבות רבותיו של רשב"י, אך את דברי רשב"י אינם מתיישבים בהיות ובמפורש מדבר על עצמו ולא על השכינה ולא על כנסת ישראל ולא על הסיוע להתגבר על יצרו.

שהנה מבואר במסכת סוכה דף מה ע"ב: ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם עד סופו. ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן, אני ובני מהן, אם מאה הם אני ובני מהן, אם שנים הן אני ובני הן. ומי זוטרי כולי האי? והא אמר רבא תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא, שנאמר [יחזקאל מח] סביב שמונה עשר אלף לא קשיא הא דמסתכלי באספקלריא המאירה, הא דלא מסתכלי באספקלריא המאירה. ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי? והא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר [ישעיהו ל] אשרי כל חוכי לו, ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו לא קשיא הא דעיילי בבר, הא דעיילי בלא בר.

ופרש"י שם וז"ל לפטור, בזכותי אני סובל כל עונותיכם, ופוטרן מן הדין. יותם בן עוזיהו, צדיק היה, ועניו יותר משאר מלכים, וזכה בכיבוד אביו, ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א), שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ, כדכתיב (מלכים ב טו), ויותם (בנו) [מסורת הש"ס בן המלך על הבית] שופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו, וכל דינין שהיה דן, אומרן בשם אביו. ועד סופו, עד שיכלה העולם. ראיתי בני עלייה והן מועטין, רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה, כת המקבלין פני שכינה, מועטים הם. סביב שמנה עשר אלף, סיפיה דקרא ה' שמה, דאף על גב דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא, דרשינן ליה נמי להכי, דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף, והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי השרת, שנאמר (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואומר (ישעיהו כג) ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואומר (שם ישעיהו ל) והיו עיניך רואות את מוריך. אספקלריא, מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה. מאירה, כמראה זו שרואין בה, ויש צדיקים שאין מאירה להם כל כך, ואין יכולין לראות ממש. אשרי כל חוכי לו, המחכים לכת שהוא כמנין לו. בבר, ברשות. דעיילי בלא בר, בלא רשות, מועטים הן, ובהנהו קאמר אני ובני מהם.

עוד מבואר בזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רנה ע"א מספר הזוהר על רשב"י שפעם ראה שהעולם חשוך אמר לבנו בו נראה מדוע, יצאו ונפגשו עם מלאך כגודל הר גדול ומפיו יוצאים שלושים להבות אש, שאל אותו רשב"י מה הוא עושה בעולם, השיבו המלאך שהקב"ה שלח אותו להחריב העולם, אמר לו רשב"י תעלה ותאמר לקב"ה שאני נמצא, עלה המלאך ואמר לקב"ה אתה יודע מה אמר לי רשב"י השיבו הקב"ה למרות זאת תתעלם ממנו ותלך להחריב העולם, חזר המלאך ואמר לרשב"י את תשובת הקב"ה, אמר רשב"י למלאך תחזור עוד פעם לקב"ה ואם תסרב אני יגזור עליך שלא תעלה יותר לשמים ולכן תלך לקב"ה ותאמר לו שאם אין שלושים צדיקים אולי יש עשרים או עשרה או שנים אני ובני ואם לא יש אחד והוא אני, יצאה בת קול אשריך רשב"י שקב"ה גוזר למעלה ואתה מבטל למטה.

שאלות
שאלות:

א}ויש לשאול על דברי רשב"י שנראים דבריו ח"ו כגאווה שמתגאה בעצמו שהוא המיוחד יותר מכולן? ב}זאת ועוד שמשפיל את כל הדורות האחרים היתכן? ג}ועוד יש לשאול כיון שיכול לפטור העולם מהעונש מדוע לא פטרן וכי מי עיכב בידו? ובזה לא ניתן לתרץ כתירוצים הנ"ל של רש"י ותוספות.
ונלע"ד שחייב האדם לתבוע מעצמו שעליו עומד העולם
ונקדים דברי המשנה מסכת סנהדרין דף לז ע"א לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

וכתב הרמב"ם הלכות סנהדרין פרק יב וז"ל בא"ד לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת בעולם מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא, הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל אחד מהן דומין לפני חבירו, לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם, וכו' עכ"ל.
הרי שהרמב"ם מלמד אותנו יסוד גדול שחובה על כל אדם לתבוע מעצמו לנצל את כל היכולות שלו ויחשוב בליבו שבשבילו נברא העולם כולו וכולן נבראו לו לצוות לעשות רצונו, וברור שאין הכוונה ח"ו לזלזל באחרים ולבזותן או להשפילן, אלא המכוון שאסור לאדם להתעצל ולהחלש בליבו כאילו אינו בעל יכולות לפעול ולעשות גדולות ונצורות למען הכלל.

ובזה יובנו הן דברי הלל והן דברי רשב"י שהן תבעו מעצמן שהם הכל וכל העולם נברא בשבילן וביכולתן לקיים את כל העולם ואף לפוטרן מעונש, היינו שהוא תובע עצמו להגיע לדרגה כזו גבוהה שיוכל לפטור את כל העולם.

לאחרונה פורסם מחקר של מדען עולמי אשר חוקר את האוכלסיה האוטסטית שבני אדם נוטים להתייחס אליהם כחסרי בינה ודעת ושהן פגועי מוח וחסרי יכולת, אולם אותו מדען תהה על קנקנם של האוטסיטים וגילה כוחות וחכמה שמגיעים לשיאים עולמיים בכל מיני תחומים, ומסקנתו היית שהכל תלוי ונעוץ במוטיבציה של האדם אם יחליט שהוא יכול יצליח להגיע לשיאי עולם בתחום שהקב"ה חנן אותו, אלא שהנטיה של האדם לא להתאמץ לגלות את הכוחות הטמונים בו ולכן מתרגל לחיות בעצלות ולזרום בחיים כחסר יכולות.

וראיתי כתבה על קיבוצניק משדה אליהו שנולד בשיתוק מוחין ויש לו נכות 100% ואינו יכול לתפקד בכוחות עצמו אולם הוריו התמסרו לגדלו וכאשר גדל נכנס למסגרת לימודים והצליחו לייצר לו מחשב עם עכבר ברגליים שיוכל להפעיל את המחשב כי בידיו אינו מסוגל וכאשר הצליח ללמוד להפעיל את המחשב ברגליו ע"י שמעמיד הסמן על האות ומקיש התחיל ללמוד כיצד לכתוב וע"י יצר קשר עם הסובבים בהיות ודיבורו קשה ואינו מובן בגלל השיתוק וכך הצליח ללמוד ועשה מבחנים וענה תשובות ע"י המחשב, וכאשר גדל יותר הציעו לו ללמוד איזה מקצוע אולם הוא בחר דוקא בלימוד תורה וכך נכנס למסגרות לימוד שונות והתעקש ודרך המחשב למרות שהכל נעשה באיטיות גדולה כיון שזה נעשה ברגל אך לא התייאש וכך היה לומד עד שגמר את הש"ס זאת ועוד היה מברר שאלות בהלכה הנוגעות למצבו המוגבל והיה מתכתב עם פוסקי הדור, וזכה וחיבר ספר שו"ת בענייני המוגבלים וכעת עוסק בחיבור חלק שני, הראת לדעת כי אפילו אדם המוגבל ואין לו את הנתונים להצליח אך כאשר מתעקש ומתמיד הרי אפילו אבנים שחקו מים וק"ו התורה הקדושה.

נמצינו למדים מרשב"י שחייב כל אדם לתבוע מעצמו לנצל את כשרונותיו והיכולות שלו לפעול למען הכלל, ואסור לאדם להרגיע את עצמו שהוא אינו מסוגל כי חייב אדם לומר שבשבילו נברא העולם היתכן שאם היה יחידי בעולם יאמר שאינו יכול ודאי שהיה תובע מעצמו כיון שאין לו על מי לסמוך, כך גם במצב הזה שישנם רבים איתו חייב לתבוע מעצמו ולא לחיות בשאננות, אלא נצרך לתבוע מעצמו כהלל ורשב"י שעליו עומד העולם והוא ראוי להשגים גדולים ובזה ינצל את חייו לתורה ולזיכוי הרבים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!