הרב שקרא לי בכף היד וגילה את הסוד

חיי היום יום של חיים ורחלי אוטמזגין, זוג אקדמאים, חרדים, עמוס במיוחד. שניהם נושאים בתפקידים בעלי אופי שנוטה להתארך ולהסתבך. היא, עורכת דין – מרבית יומה סובב סביב בתי משפט, לפניה מונחים תיקים סבוכים של גירושין, מתעסקת בהסדרים, תשלומי מזונות, וגם בכל הקשור לדיני מקרקעין, נדל"ן ודיני עבודה.

בעלה, חיים, בעל השכלה משפטית וטוען רבני, עוסק בגישור, ומפקד על היחידות המיוחדות של זק"א.

לכאורה זוג רגיל לחלוטין. א אולי דווקא בגלל העיסוק הכל כך רשמי שהם אוחזים בו, והשכל תמיד נדרש לגבור על הרגש, היה די מוזר לגלות מה מתרחש בביתם מדי יום רביעי.
אחת לשבוע, החדר הקטן שמכיל בתוכו שולחן משרדי גדול, אינספור ניירת, ותעודות מקיר אל קיר, הופך לחדר קבלת קהל. לא מהסוג הרגיל שמתנהל בביתם בדרך כלל. בימי רביעי בשעות הערב מתחולל שם משהו אחר. יש שיגידו ניסים.

עשרות אנשים ונשים, מכל צבעי הקשת, חסידים לצד חילונים, עקרות בית לצד אנשי עסקים, מחכים לתורם להיכנס אל הרב שמואל טכובר.

שאלתי את רחלי מה לה ולכאלו דברים לא מובנים מאליהם, וממתי היא באמת מאמינה בסוג כזה של רבנים. היא נראתה לי דמות כל כך רחוקה מסיפורים כאלו. אז היא סיפרה שאת הרב הכירה לגמרי באקראי. באחת הפעמים השתתף הרב בפגישה שהתקיימה בביתם, ומלבד העובדה שלפגישה מגיע רב, לא ידעה רחלי על הרב טכובר מאומה.

אם כבר נמצא אצלם אדם שמתקרא בפי אנשים רב חשוב, מדוע לא לנצל זאת, חשבו חיים ורחלי? ואכן בסיום הפגישה ביקשו בתמימות שיברכם. בתגובה ביקש הרב מרחלי להניח את כף ידה על השולחן. הביט בכף היד ושאל אותה מי זה פלוני. מאחר ומדובר בשם לא מצוי, ברגע ראשון לא העלתה על דעתה למי התכוון, ואמרה שאין לה קשר משפחתי או חברי עם אדם בשם זה. אך הרב עמד על כך שהוא רואה איזה קשר עם אדם בשם הזה.

לאחר כמה דקות של מחשבה נזכרה כי יש במשרד לקוח בשם הזה. הרב הנהן בראשו והנחה את רחלי להציע שוב פשרה שהציעה זה מכבר - למרות שנדחתה, ובירך אותה שתהיה לה הצלחה גדולה, כל
זאת מבלי שידע את מהות העניין והנעשה בתיק.

רחלי שלא ידעה איך להתייחס להנחיית הרב אותו פגשה רק עכשיו, שלחה למחרת הודעת פקס לחברת הביטוח המעורבת בתיק והניחה על שולחנם שוב את ההצעה שנדחתה. למרבה הפתעתה, עוד באותו היום קיבלה את תשובת חברת הביטוח כי הם מקבלים את ההצעה וכך נסגר תיק שהיה אמור להיגרר שנים רבות בבית המשפט.

סקרנותה הוצתה. המאבק בין הרגלי החשיבה האקדמית, הריאלית, השכלתנית, לבין המחזה המיסטי שחזתה במו עיניה, לקח אותה צעד אחד קדימה בניסיון לברר מיהו האיש שהיה בביתם.
רחלי ובעלה נוהגים להתייעץ עם גדולי תורה בכל עניין מהותי, כך נהגה אף הפעם ושלחה את בעלה אל אחד מגדולי הרבנים הידועים בכדי לספר או לשאול מה בעצם קרה כאן.
הרב ששמע את השם "הרב טכובר", מיד ענה לו, דע לך "מדובר ביהודי גדול שעבר ייסורים רבים בחייו וזכה להיות בעל יכולת לעזור לאנשים, יש לכם זכות שהיה בביתכם ועצתו היא דעת תורה אמיתית".

זו הייתה תשובתו של הרב, וזה היה הרגע שהם ידעו שביתם יהפוך לבית קבלת קהל. תחילה התחמק הרב וביקש להניח לו ללמוד, א לבסוף נעתר לבקשתם להגיע אחת לשבוע לביתם ולקבל את הפונים אליו לעצה ולברכה.

מאז, במשך יותר משנה וחצי, ספג אליו הבית אלפי אנשים. כששאלתי איזה סוג אנשים מגיעים, חייכה רחלי וענתה לי: היו כאן ראשי עיר, ראשי ישיבות, אנשי עסקים ובעלי צרכים, השמועה עוברת מפה לאוזן במהירות שיא.

רחלי וחיים שקיבלו החלטה למחוק את תכניות יום רביעי מהיומן ולפתוח את ביתם לכל מי שחפץ בכך, מקבלים את כולם בלב אוהב ומואר, מסתובבים בין הקהל בסבר פנים שאין שני לו, דואגים שלא יחסר כיבוד ושתיה ומשרים אווירה מיוחדת, ביתית ונעימה.

הרב יושב בחדר העבודה של רחלי, לשם נכנסים הפונים מקשיב בסבלנות רבה, מייעץ, מכוון, מסייע, אומר את מה שהוא רואה ולפעמים הוא גם שותק, ורק העיניים מדברות.

אנשים שבורי לב יוצאים מנוחמים, הכאב מקבל שם תשובה, העיניים חוזרות להאיר, בעיות
כלכליות מסתדרות, מעוכבי זיווג חוזרים לשם עם בן/ת הזוג רק כדי לומר תודה, בעיות רפואיות נפתרות לפתע, והדלת לא מפסיקה להסתובב על צירה, מחליפה בין צער וצרות, לרווחה וישועות.
כששאלתי אם לא באים אליהם גם כאלו שהברכה לא בדיוק התקיימה, מסבירה לי רחלי את מה שהיא אומרת לכל השואלים: "הרב אינו קוסם ואינו מבצע כישופים, הוא שליח לבקש ולברך. הוא פועל בתפילה ובבקשה עבור הפונים, בסוף מי שקובע מה יהיה, הוא הקב"ה, וחז"ל הרי אמרו עשה לך רב, והוא בהחלט רב וצדיק אמיתי, לרוב אנו רואים כאן ניסים המתרחשים ממש בביתנו וזה מרגש".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!