אברך ומנהל כולל ערב: הרב אריה אלישיב

פטירתם של גדולי ישראל והאדמו"רים זצ"ל, מותירה אחריה אלפי תלמידים אבלים, אך גם כמה בני אדם שנותרים מחוסרי תעסוקה. נכון, עד לסיום ימי ה'שבעה', הגבאים עדיין מספרים את סיפוריהם לתלמידים והחסידים, אך קצת אחרי כן הם קמים בבוקר ואינם יודעים לאן פניהם מועדות.

אגדה מפורסמת ברחוב החרדי מספרת על אותו נכד ששימש את רבו עשרות בשנים והיה מבוקש על ידי שועי עולם, שנצפה בשעת לילה מאוחרת אחרי הלווית סבו זצ"ל מנסה לעצור טרמפים בכדי להגיע לביתו... אותו נכד היה בהלם לגלות את הרכבים חולפים על פניו בזה אחר זה ומתעלמים מקיומו, משל הוא עצמו נטמן באדמה. שכן איזו טובה הם יצטרכו מאותו נכד שסיים את תפקידו בעולם... ובכלל ישנם המחמירים, שברגע שאותו גדול וצדיק נסתלק לבית עולמו, מספרו של המשב"ק - הנכד נמחק מידית מספר הטלפונים שבמכשיר הסלולר.

ישנם מן המשב"קים הדואגים ליום סגריר, וכבר בחיי חיותו של אותו גדול שהם נמצאים במחיצתו, ומאחר ותפקיד המשב"ק של ה'גדול' כולל מסירות נפש של ממש, עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע של עבודה קשה במסירות אין קץ. המשב"קים יודעים בדיוק ומכירים כל תזוזה של הגדול אותו הם משמשים, ופעמים בקשר עין יבין המשב"ק את רבו בצורה הברורה ביותר, ולעיתים הם מנצלים זאת אף לאחר פטירתו כדי להפיץ את משנתו והנהגותיו.

בשנים האחרונות נפטרו רבים מגדולי ומאורי הדור שהותירו את משמשיהם ללא אבא כפשוטו. בחצרות החסידים ברובן המשיכו המשב"קים את תפקידיהם אצל הבן הממשיך, אך כמה וכמה הוחלפו בחדשים ונאמנים.

בחג הסוכות תשע"ו יצא 'בחדרי חרדים' והתחקה אחר מעשיהם כיום של אותם משב"קים שהיו מהאנשים החזקים ביותר בציבור החרדי, ואלו שהעבירו את המסרים מגדולי ישראל לעם. חלק מן המשב"קים סוגרים עשרים שנה ללא תפקיד מוגדר, חלקם המשיכו בפעילות ציבורית וחלקם שוקדים על התורה. ,

הרב אריה אלישיב ,
גיל: 44
תפקיד עבר: משב"ק פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל
תפקיד כיום: גבאי 'תפארת בחורים' ומנהל כולל ערב

ה'נכד' המפורסם ביותר בציבור החרדי ליטאי עד לפני למעלה משלוש שנים, היה הרב אריה אלישיב. כנכד הצמוד לסבו פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל, היה אריה המוציא והמביא בבית ברחוב חנן 10 והאדם הקרוב ביותר לגרי"ש זצ"ל.

יום ולילה היה אריה צמוד לסבו הגדול. עשרים וארבע שעות ביממה. תמיד כשאריה היה בשטח הייתה נהרה שפוכה על פניו של הגרי"ש זצ"ל.

לפני עשרים וחמש שנים החל הקשר ההדוק בין אריה וסבו. אביו הגאון רבי משה אלישיב (הממשיך את דרכו של הגרי"ש במסירת השיעור הקבוע) היה נוהג להתפלל תפילת שחרית מדי יום עם הגרי"ש בבית המדרש 'תפארת בחורים'. באחד הימים הוא שב הביתה מהתפילה וסיפר כי אביו לא היה בתפילה, ומשעלה לאחר התפילה לראות מה אירע, הוא הבחין בו שוכב על המיטה עם עיניים פתוחות.

"נחרדתי מאוד" סיפר אריה לאחר פטירת סבו. "אתם צריכים להבין", הוא מנסה להמחיש. "אצל סבא לא ראינו מעולם מצב כזה. לא הייתה מציאות שהוא ישכב על המיטה עם עיניים פתוחות. זה היה כך, או שהוא ישן, או שהוא לא היה על המיטה. כך גם הייתה ישיבתו על יד השולחן. או שהוא ישב עם ספר פתוח, או שהוא לא ישב כלל. עובדה זו היה בה כדי להוכיח כי משהו חמור קרה".

לדבריו, "לא ידעתי מה עלי לעשות. התקשרתי לגר"י אפרתי והתייעצתי עמו מה נכון לעשות. שנינו הבנו שהמצב לא שפיר. סיכמנו שנצא יחדיו לביתו של סבא שם כבר נראה מה לעשות. הגענו הביתה וביקשנו את רשותה של סבתא ע"ה להזמין את ד"ר שוסהיים, שאיבחן מיד כי סבא עבר התקף לב קל. ד"ר שוסהיים הורה להתפנות לביה"ח ורמז לנו לקחת איתנו את התפילין, שכן סבא ייאלץ לשהות שם כמה ימים".

"כל אותה שבת שהיתי לידו בבית החולים, לאחר שקבלתי הוראות ברורות מהרבנית אויערבאך ע"ה מה עליו לאכול ומתי, וביותר מכך, כיצד להכין לו את כוס הקפה של לפנות בוקר. המתנתי לשעה היעודה. שתיים וחצי לפנות בוקר, והכנתי את הקפה בדיוק כפי ההוראות שקיבלתי. לפני שהגשתי אותו לסבא זיע"א טעמתי מעט כדי להיווכח שהוא אכן ראוי לשתיה, אולם טעמו היה נורא. שפכתי את תכולת הכוס לכיור ושוב הכנתי כפי ההוראות, אך גם הפעם טעמו היה נורא. חשבתי כי מן הסתם אינני מבין בקפה והגשתי לסבא את הכוס. סבא הודה לי מאד על טרחתי בעבורו, שתה את תכולת הכוס, ומיהר לשוב לתלמודו".

"רק כשנטלתי את הכוס ובקשתי לשוטפה, הבחנתי בחתיכת לימון מעופשת הדבוקה לקרקעית הכוס. נחרדתי כהוגן. הבנתי כי זאת פשרה של הטעימה שטעמתי, ומכאן בא טעמו הנורא של הקפה. מסתבר, כי בחושך ששלט במסדרון בית החולים לא יכולתי להבחין כי הכוס איננה נקייה. מיהרתי שוב לחדרו של סבא, המתנתי שירים מעט את ראשו מהגמרא, והתחלתי להתנצל בפניו על הלימון החמוץ שהיה בכוס. סבא הביט בי כלא מבין ותמה: על איזה לימון אתה מדבר? הקפה היה טעים מאד"..

מאז היה אריה האיש שידע את כל צרכיו של סבו והיה עמו בכל שעות היום והיממה, כשהוא מתמקד בצרכיו הפיזיים והיומיומיים, אך בהמשך מעורב גם בהחלטות ציבוריות, ונשלח כמקשר על ידי עסקנים שונים לקבל את הוראות סבו בכל נושא ועניין.

כיום אריה אברך בכולל 'נצח ישראל' בשכונת שערי חסד בירושלים ומשמש כגבאי בבית הכנסת 'תפארת בחורים', הקראוון אותו הקים וייסד בימי סבו. כמו כן הוא מנהל כולל ערב לעילוי נשמתו זצ"ל בבית המדרש, והוא זה שמשלם את משכורות האברכים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!