"ונקם ישיב לצריו" – סגירת המעגל ההיסטורי

שירת האזינו, כפי שלמדנו בסוף הפרשה הקודמת, נועדה להוות תמרור אזהרה נצחי לעם ישראל, למען ילך בדרך ה', ולמען ידע שכאשר באות עליו צרות שונות, עליו לפשפש במעשיו ולבחון היכן סטה מהברית עם ה'. בניגוד לכל הפרשנים והאנליסטים למיניהם, אשר מנתחים את מצבה של ישראל לפי נתונים שונים, אשר שרירים ותקפים ביחס לכל עם אחר, שירת האזינו מלמדת אותנו, כי בהתיחסות לעם ישראל, אותם כללים אינם תקפים, ומי שרוצה להבין את מצבם של ישראל מוכרח ללמוד היטב את אותה שירה.

ומכיוון שאותה שירה מלמדת אותנו את מהלך ההיסטוריה של ישראל, חשוב מאד לראות כיצד היא רואה את קץ ההיסטוריה, בו העולם מגיע לתכליתו. אלו הפסוקים האחרונים של השירה – "כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם. אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב. הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" (לב, מ' – מ"ג). ויש להבין, הרי הפסוקים הללו מלמדים על כך שהיה כאן עיוות גדול שבא על תיקונו רק מתוך נקמה גדולה. ומהו אותו חטא, בו חטאה האדמה, שיש לכפר עליו?

ואולי ניתן לומר, כי התורה סוגרת כעת מעגל שהחל כבר בחטא אדם הראשון. אדם הראשון גורש מגן עדן משום שסרב לקבל על עצמו את עול מלכותו של ה'. אף האדמה נתקללה בעבורו כפי שמפורש שם, והוא נשלח להתיגע עבור פת לחמו. לכאורה הסיפור של גן עדן מסתיים בכך, מבלי שתוקן החטא ומבלי שנמחל לאדם. אולם כאן, בסוף שירת האזינו, יתכן ואותו סיפור מגיע לסיומו הטוב. בני-ישראל, המייצגים את אדם הראשון אחר שנבחרו מכל בני האנושות, מוכרחים להמליך את ה' על הבריאה ובכך להביא את העולם לתיקונו. אז יתוקן חטא האכילה מעץ הדעת. הגויים הנלחמים בישראל בעצם מונעים מהעולם להגיע לתיקונו. ולכן, כאשר ה' באמצעות עמו ישראל ינקום באותם גויים נקמה גדולה, ממנה לא יקומו עוד, אז לא רק שישראל ישלטו, אלא שהעולם כולו יתוקן, ואז גם תתכפר האדמה שקוללה בעקבות חטא אדם הראשון.

זוהי הפסגה, זהו קץ ההיסטוריה, ואם נרצה ואם לאו, לשם ה' מוליך אותנו. הבה נתפוס את גודל היעוד ואת גודל השעה, בכדי שנהיה ראויים לכך שאותו תיקון יגיע בלא ייסורים ובלא חבלי משיח מיותרים.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!