ש' חגג חלאק'ה במקלט לנשים מוכות

לפני מספר חודשים הגעתי לשם. לבדי, מרחק לא קטן של נסיעה. הכתובת, כך הובהר לי ליתר ביטחון, חסויה כמובן. הופעתי בפתח השער הנעול של המקלט לנשים מוכות של עמותת בת מלך. נשות הצוות קידמו את פניי בהסברים קלים, ומהר מאוד נכנסתי כבר לחדר גדול, ועשרות זוגות עיניים גדולות נתלו בי. היה שם תינוק קטן שישב בסלקל והואכל בפירות, והיו שם ילדים שישבו על שטיח ושיחקו במשחקי קופסה. היו שם שלושה ילדים שעמדו יחדיו ומביטים. "הם", כך הסבירו לי, "הגיעו רק אתמול והם עדיין מפוחדים ולא ממש מבינים מה עובר עליהם".

ברגע אחד נזרקתי לעולם מר ואכזר - שנראה כמו מעבר לכל דימיון. פשוט לא הגיוני. נשים מכובדות, רציניות, הכי מיינסטרים של המגזר החרדי, ללא הבדלי מעמדות, תפקיד וכדומה - היו שם, כשהמכנה המשותף ביניהן - נפילה לשבעה מדורי גהינם שאת כותליהם קשה לתאר. השאלה המהותית שעולה לכל אישה שמתוודאת לתופעת הנשים המוכות, היא כיצד זה ייתכן. הרי אין מדובר בנשים "מסכנות", מוכרות לרווחה דווקא, מפריפריה וכל יתר הסטריאוטיפים. ישנן נשים שמכהנות בתפקידים כה מכובדים, בהוראה, בראיית חשבון, אפילו מטפלות בעצמן! בנשים מוכות. כיצד ייתכן שנתנו לגבר עמו חיו, להביא אותן למקום שאפילו סמרטוט הרצפה יותר מכובד ממנו?
מאוד קשה לענות על השאלה הזו, ושלא נתנסה. מה שאפשר לומר הוא שהמדרון מתחיל ממקום מנטלי שלא מבינים את גודל הסכנה, וכשהרשת עוטפת, הכל מאוחר מדי. צריך לזכור שהגברים המכים המדוברים, אינם פועלים מתוך רציונל על פי רוב, משום שצריכים להיות די חולים כדי לגרום לאישה לדמם ולהפיל עובר, או לאבד הכרה, מעוצמת המכות שחטפה.

בהזדמנות אביא לכן את סיפורה של הגיבורה המדהימה שישבה איתי בסלון המקלט, בו בזמן שהמבטח שקק חיים ורחש פעילות - קשה להבחין שם מי צוות ומי מטופלת. במשך שעתיים שטחה בפניי את סיפורה, עד הסוף הטוב בבת מלך, שגם אחרי שנים שיצאה לחופשי - היא חלק מהם ומתמיכתם, כי תמיד זקוקים לכזו. במשך שעתיים ישבתי לצדה, בוכה בדמעות שקשה לעצור - מנסה להבין כיצד במשך שנים היא חיה את הגהינם המתמשך הזה מבלי שאיש ידע עליו.

המסר אותו ביקשה להעביר היה בעיקר - גלו התעניינות. "אם מישהו היה מתעניין יותר, מתקשר למשטרה, דופק על הדלת, או אפילו הכי פשוט, שואל בחדר המדרגות אם הכל בסדר, אולי הייתי מאבדת הכרה פחות פעמים. והפעם הבאה יכולה היתה לעלות בחיי, פשוטו כמשמעו".

לכן כשקיבלתי את הידיעה הבאה, לא יכולתי שלא לתת לה מקום, כי הגיעה הזמן שעוד הרבה אנשים יכירו את העמותה המדהימה הזו שבפשטות מצילה חיים, וזו לא מליצה. גם של נשים וגם של ילדים. והדבר אינו מובן מאליו ואינו פשוט. מדובר בתהליכים פיזיים ונפשיים מהקשים ביותר, בירוקרטיה ומצבים קשים שלא נדע.

לרגל יום הכיפורים, הגיעו רבה של ירושלים, הגר"א שטרן ורעייתו, לביקור עם נשות מקלטי בת-מלך, המיועדות לנשים מוכות מהציבור הדתי והחרדי בישראל. במהלך הסיור במקלט הרב ורעייתו למדו על תופעת האלימות במשפחה, על תהליכי השיקום אותם עוברים הנשים והילדים שמגיעים למקלטים, ועל המאמץ הרב המושקע במקום למען הוצאתם לדרך עצמאית ולחיים חדשים טובים ובטוחים יותר.

בביקור ערך הרב טקס חלאקה ל- ש', שחוגג בימים אלו את יום הולדתו ה-3.

הרב ברך את ש' ומשפחתו שיצאו במהרה לחיים עצמאיים, ושיבנו את ביתם החדש בשמחה ובאמונה גדולה: "בימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, עשרת ימי תשובה, כל אדם עושה חשבון נפש עם עצמו. זה הזמן של כולנו לקחת את עצמנו בידיים ולעשות תיקון. יש ללמוד מכן, הנשים שיושבות מולי, שהגעתן לכאן, לקחתן את עצמכן ואת גורלכן בידיכן".

הרבנית מרים שטרן הוסיפה דברי ברכה: "אני מסתכלת על הפנים של כל הנשים שסביבי, וכבר נעשה לי טוב. עשיתן צעד אמיץ להגיע לכאן לקראת בניית החיים שלכן ושל ילדיכן בצורה טובה ושלווה יותר. בע"ה עם הכוחות שיש לכן ושאתן מקבלות ב"בת מלך", יפתח לכן אור גדול ועזרה מהקב"ה".

קישורים:
בת מלך בפייסבוק

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!