המסר בפרשה: הירא מן הדין – יזכה בדין

"והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" (כט, יח)

פרשיות נצבים – וילך הן באמת פרשייה אחת, אולם לפעמים כמו השנה למשל, מפרידים אותן לשתי פרשיות, בכדי שתהיה קריאת פרשת נצבים לפני ראש השנה דווקא, מפני שבפרשת נצבים ישנו מסר חשוב מאוד, הנחוץ לנו לקראת ראש השנה.

אומרת לנו התורה בפרשת נצבים, אם יהיה איש או אישה שישמעו את כל התוכחה הנוראה והעונשים הגדולים המתוארים בפרשת כי תבוא שיבואו על מי שלא יקיים את התורה, "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך" – אין לי מה לדאוג, הדברים אינם נוגעים אלי, ולי זה לא יקרה, "אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה והבדילו ה' לרעה" וכו', רואים שהעונש החמור ביותר בא בעיקר על מי שאינו ירא ומפחד מעונש ה'.

כך הוא גם העניין בראש השנה, ביום הדין הגדול דנים כל אחד ואחד מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי יעני ומי יעשיר, אם באותו הזמן מפחד האדם, ירא מדין שמים וצועק ומבקש רחמים מהקב"ה – הקב"ה מרחם עליו.

וכך מתארים חז"ל את מצוות השופר, בראש השנה שהוא יום דין, המלך יושב על כסא דין ועומד המקטרג לטעון את טענותיו – ביום זה ציווה לנו הקב"ה לתקוע בשופר כדי לעורר את האהבה מלמטה למעלה, קול השופר ההוא עולה, ומתעורר כנגדו קול מלמעלה, ואז כל הטענות שטוען המקטרג מתבלבלות, וישראל יוצאים זכאים בדין.

משל למה הדבר דומה? לילד שמגיע מבית הספר, וכבר לפני שהגיע הילד הביתה הספיק המורה לספר להורים על מעללי בנם היום בבית הספר, הוא לא השתתף בלימודים, הפריע בכיתה, התחצף למורה בצורה קשה, שבר את רכוש בית הספר ועוד ועוד, והנה בעוד ההורים חושבים איך להגיב על מעללי בנם השובב ואיזה עונש ראוי לתת לו, נכנס הבן הביתה, האב, שלא מעוניין להגיב מהבטן בכעס חלילה, מורה לילד ללכת לחדרו עד שיוחלט מה יעלה בגורלו, הילד נכנס לחדרו ברוח סערה וטורק את הדלת, אך אוי ואבוי הדלת נסגרה על אצבעו של הילד, ומעוצמת הכאב הוא צורח צרחה איומה ונוראה, באותו הרגע, האם המבוהלת גם היא צורחת כנגדו, קמה מהומה בבית, וכולם ניגשים להרגיע ולנחם את הילד, מזמינים אמבולנס וטסים אתו לבית החולים כדי להציל את האצבע, בדרך הם מלטפים אותו ומנגבים את דמעותיו, כל מה שעולל הילד השובב בבית הספר נשכח כלא היה, וכל העונשים שחשבו להענישו בטלים ומבוטלים, ולא עוד, אלא שבדרך לחדר המיון הם קונים לו כמה מתנות וצעצועים כדי לפייסו.

וכן הוא בראש השנה, כאשר כל אחד ואחד בפרט, ועם ישראל בכלל עומדים בדין, מצווה הקב"ה לתקוע בשופר, שכן התקיעה מבטאת את הצעקה העמוקה של עם ישראל לרחמי שמים, ואז מלמעלה יוצא קול כנגדם, קול של רחמים רבים מאבינו שבשמיים, הדין מתבלבל השטן בורח, והקב"ה מרחם על בריותיו.

אם כן, כאשר ידע ויפנים כל יהודי ויהודי שראש השנה הוא יום אשר בו נקבעים כל מאורעות השנה, כל המחלות ל"ע, האסונות והפיגועים כולם נקבעים ביום זה, אם לא יאמר חלילה "שלום יהיה לי", אלא יפחד באמת ובתמים מאימת הדין, ויבקש מהקב"ה רחמים עליו ועל משפחתו ועל כל בית ישראל – מיד הקב"ה ירחם על בריותיו ויכתוב את ישראל בכתיבה וחתימה טובה.

בברכת שבת שלום ושנה טובה ומבורכת
צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!