סוגר חשבון: למי אני לא מוכן לסלוח? • טור

ערב ר״ה. עם ישראל כעם! וכל אחד ואחת כפרט, מתפללים ומבקשים מבורא עולם סליחה ומחילה. במקום שכל אחד נמצא בו בימים אלו, הדוגמא האישית מהווה את ההכנה הראשונית, דרישת הסף. כל אחד ואחת מזדרז היום, לסלוח ולמחול לזולת. בבקשה, תפילה, תקווה ואמונה: כשם שאני נוהג באחרים - כך ינהגו בי. לפנים משורת הדין. כך נהגו ישראל עם קדושים מימים ימימה. ימי הסליחות והרחמים.

עומד היהודי עם עצמו, מתבודד בקרן זווית, מביט לעצמו בלבן שבעיניים. ו...כובש כעסים, מבטל מאוויים, לוחם עם רגשות, ״מוחל וסולח״. מתחיל דף חדש, נקי, לבן. התפרצויות נשכחות, כעסים נגנזים, שיניים שחרקו, אגרופים שנקמצו הכל נשכח! נסלח! באווירת הימים. עניינים שברגש, בממון, כבוד וכיבודים, בזדון ובשגגה, ״אימת הדין״ מגמדת ומייתרת את העבר וצופה רק פני עתיד.

ואף על פי כן - ישנם כאלו שאיני סולח להם.

למחוללי המחלוקות שקרעו, שיסעו, ודרדרו לתהום את הציבוריות החרדית. מכל ובכל המחנות, איש אינו נקי.

לאלו, ששיסו איש באחיו, כלה בחמותה, קרעו משפחות. ניתקו חברויות. פגעו בפרנסות, גם באם לשם שמיים נתכוונו.

לאלו, שמלחמתם לא ״לגדל ולפאר״ את כבוד רבותיהם! עיקר עיסוקם ופעולתם, זלזול וגימוד גדולי התורה והחסידות של המחנה שכנגד.

לאלו, שלקחו את גדולי הדור ו״הפכו״ אותם לסנילים ו״מושפעים״ כי לא תאמו את דרכם ואמונתם.

לאלו, שלקחו דור של ילדים וצעירים והפכו אותם ללוחמי-מלחמות של כבוד וכסף, בשם ״דעת-תורה״.

לאלו, שלקחו את פרחי הצאן וחינכו אותם לאלימות, לכוחניות, גם באם ההפגנה והמחאה צודקים לטעמם.

לאלו, שדמעות בנות ישראל הצנועות והכשרות שלא סודרו בבית ספר מתאים, עד היום הראשון ללימודים. לא המסו את ליבות האבן שלהם.

לאלו, שעיקר ״עיסוקם״ ופעולתם לא בשיפור ה״אני״ שלהם. אלא במה עושה הזולת בפרטיות ביתו, בהנהגותיו האישיות, באמונתו וחסידותו, ולא לשם שמיים כוונתם.

לאלו, שבהתנהגותם האלימה, הגסה והקולנית, בעניינים שבדת והלכה, רומסים שם-שמים ומשניאים את הציבור החרדי על אחיו החילונים.

לאלו שמתרי״ג מצוות בחרו להם ״אחת״ ואותה ורק אותה, עושים קרדום לחפור בה, פרנסה להתגדר בה ומשחירים את כולנו.

לאלו, שיודעים עבורי מה טוב לי, יותר ממני ופועלים בכל דרך, כולל באלימות להנחיל זאת לי ועבורי.

לאלו, שהשתלטו על הפרהסיה החרדית הציבורית, עושים בה כבתוך שלהם, נוהגים בה מנהג בעל הבית ללא ״דעת״ בעלי הבית.

לאלו, שקנו ״פטרונות״ על ״דעת התורה״ האמיתית! דעתם שלהם היא היחידה, היא הקובעת, האחר בטל.

לאלו, שכספים ״ברוקלינאים״ מכתיבים להם התנהגות ברוטאלית, אלימה, פוגענית כלפי הסביבה, והסובב.

לאלו, שבשל ״ספק קדושת המתים״. משאירים אלפי-חיים ללא קורת גג למגורים, למרות פסיקת רבותיהם, שלהם!

לאלו, שמסתפקים בלהתריע ולראות את ״חטאי ועברות״ הזולת, במקום לבחון ולתקן את נגעי עצמם.

לכל אלו איני יכול לסלוח. הסליחה האישית שלי רק ״תעצים״ ותדגיש את הנזק והקלקול שהם גורמים לפרט, לחברה, לרקמת החיים הציבורים בארץ ובעולם היהודי כולו.

במקום שיש חילול שם שמים או פגיעה בכבוד הבריות, יש ״חובה קדושה״ למחות ולהתריע.

כשזה נוגע לאחר, לזולת, קיימת ״חובת המחאה״ והצעקה. הסליחה-והמחילה רק מאדירים את התופעה לדורות. עצימת עיניים ו-או אי התייחסות לא רק שאינה משרתת את המטרה היא פוגעת בה.

דווקא עכשיו, בעת שאנו מבקשים לעצמנו, למשפחותינו, לכלל כולו, סליחה ומחילה מבורא עולמים. אנו נדרשים לזעוק את זעקת ״כבוד שמיים״ כבוד הבריות, כבוד האחר והזולת.

״עת מלחמה ועת שלום״. לחימת מלחמתו של העשוק, החלש, והפגוע. היא ה״זכות״ שאיתה אנו מנופפים. ״זכות״ שאיתה הולכים לדין.

שנה טובה ומתוקה, לכל המוני בית ישראל באשר הם. שנה שכל האיחולים והברכות יתגשמו ויתקיימו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!