תכלה שנה וברכותיה • טורו של אבי בלום

"תראה איזה הבדל", אמר בליל שישי שעבר בכיר באוצר לאחד מחברי הכנסת החרדים, "רק לפני שמונה חודשים ליצמן, גפני ואיציק כהן נלחמו כתף אל כתף בוועדת הכספים והצליחו במו ידיהם להפיל את הממשלה. אנחנו באוצר ניסינו להפריד ביניהם בשם הבוס לפיד, ולא הצלחנו לתקוע סיכה. איפה הם היו אז ואיפה הם עכשיו. מכל ח"כ חרדי אנחנו מקבלים רשימת מכולת עם תפריט שונה ולפעמים גם הפוך".

המשפט הזה של אורח לרגע, משקף היטב את היפוך היוצרות שנחזה לנגד עינינו מיום הקמת הממשלה. במחזוריות פוליטית ידועה, אחרי שנים רעות מגיעות שנות השובע. ממשלת לפיד היתה בגדר חלום בלהות עבור הנציגים החרדים. במשך שנתיים הם גם אכלו את הדגים הבאושים בכנסת (סלמון נורווגי מקולקל במזנון), גם לקו בתקשורת (הכתובה והאלקטרונית), וגם שילמו את המחיר בתקציבי המדינה (טוב, לא הם אלא הציבור. המשכורת של חברי הכנסת המשיכה לדפוק כמו שעון).

לתיקון מהיר כל כך ולמהפך כה דרמטי, גם גדול האופטימים מבין הח"כים - נניח אייכלר, לצורך העניין - לא היה יכול לצפות. בממשלת 61', לכל ח"כ, חרדי כחילוני, יש אצבע על השלטר, ותוצאות ההרכב המחשמל הזה נראות בהתאם.

ההסכם הקואליציוני זוהר באור יקרות: תיקון חוק הגיוס, ביטול האפליה במעונות, קידום חוק העדפה מתקנת לחרדים, תוספת לתקציבי הישיבות, ועוד ועוד, ככל שיותיר הזמן לקואליציה הרעועה. אם רק פרומיל ממה שהובטח אכן ייושם, נהיה מרוצים.

הפלא הגדול הוא השקט שנשאר. התקשורת הישראלית שליוותה את ישיבתנו באופוזיציה בתרועות אנטי עזות, גוזרת על עצמה שתיקה. לעיתים מתקבל הרושם שלא רק שי פירון אלא כל כותבי הטורים ובעלי הדעה, נסעו לסדנת ויפאסנה ארוכה בדרום הודו.

אלו שבכל זאת משמיעים קול, הם בעיקר מקללים שהפכו למברכים. פעולות השר ליצמן - מליגליזציית הקנאביס הרפואי ועד לקיצור התורים לM.R.I - הן המרענן הרשמי של הקיץ; ההצהרות החברתיות של יו"ר ועדת הכספים גפני מתקבלות בטבעיות; ואפילו משחק ה'תחזיקו אותי מלחתום על סעיף 52' של השר דרעי - מסוקר בחצי קריצה שובבית. ממש חזון אחרית הימים, וכיתתו חרבותם לעטים.

האבסורד הגדול הוא שדווקא עכשיו, כשהקואליציה מגוננת, התקשורת אוהדת והציבוריות מחבקת, מצויה הנציגות החרדית, בעיקר האשכנזית אך לא רק, באחת מתקופות השפל של השנים האחרונות.
ח"כי אגודת ישראל, במנטליות שמשלבת בין חמאס לדאע"ש (הכל פוליטי, רבותי), מתבצרים במשלט הבלתי ניתן להגנה ציבורית של שני שליש מול שליש, ומסרבים לשחרר את השבוי הנורווגי חכ"ל יעקב אשר לספסלי הכנסת. גפני מכנה את חבריו לאגודה כאנשי מחלקת הפרסום. אלו האחרונים משיבים לו מנת פרסום אפיים ופותחים במתקפת נגד בביטאון התנועה, כשהתירוץ כמובן אידיאולוגי - הפגיעה הנוראה בטוהר המאבק בעמנואל.

מה עוד היה לנו רק בשבועות האחרונים? ליצמן מקדם קצבאות-חיסכון ומציג זאת כהישג גדול יותר מקיצור התורים לM.R.I, גפני ודרעי מזלזלים ויוצאים בכותרות שליליות שמעלות לליצמן את לחץ הדם. גפני מתמודד ראש בראש מול אייכלר על הוועדה למינוי דיינים ופורש רק אחרי שנשברים כל הכלים. לא רק בכנסת, גם בשטח הלהבות מלחכות כל חלקה טובה: בערים החרדיות כבר שנים לא נפתחה שנת לימודים עם כל כך הרבה "גאייווה-גאייווה-גאייווה" (כלשון המשפט הנוקב של מרן הגראי"ל שטיינמן). השילוב של גאווה ודעות קדומות גורם לנו נזקים בכל החזיתות - מירושלים ועד רכסים. לכו וסכמו רק את חדשות החודש האחרון ותקבלו אוסף מחלוקות גדול יותר מכל מה שראינו במשך קדנציה שלמה.

המסקנה העצובה היא שחברי-הכנסת שלנו יודעים להתאחד כחומה בצורה, רק כאשר אנו מצויים בצרה. כשהשנה היא שנת קללות, וממול ניצב איזה 'איום איראני' משלנו, ניתן לסמן מטרה אחידה. בקדנציה הקודמת היו לנו אויבים-משותפים בשפע: יאיר לפיד ופירון, איווט, בנט ולעיתים גם נתניהו, אך בראש תמיד, התקשורת העוינת.

בחצי השנה האחרונה, קרה הגרוע מכל: האויב נעלם. לא רק שאין שטן גדול. גם שטן קטן לא נותר. ביבי חזר לנעלי השותף הטבעי. שי פירון, שכל כך אהבנו לשנוא (לא תמיד בצדק) - אפילו בכנסת לא נשאר. מפעלו הגדול, הממלכתי-חרדי, תלוי ועומד בבית המשפט בהמתנה למוצא פיו של שר החינוך שפוזל לכיוון החברים החרדים.

בנט הפך מצורר לאח, ואפילו לפיד עושה סימנים של התחזקות. כשכיפה שחורה לראשו הוא מצהיר מעל כל במה שהיעד שלו הוא פיוס כללי, גם מול הציבור החרדי. איווט ליברמן חדל לשתף פעולה עם בניית תדמית הדמון הגדול סביב דמותו. בחוק הנורווגי הוא תמך לבקשת חזו"א 5, ועם הסיעה המרכזית הוא פתח דף חדש כשלחץ לליצמן יד. על בוז'י הרצוג שמכהן כיו"ר האופוזיציה הידידותי ביותר שידעה היהדות החרדית, מיותר להכביר מילים.

החברים החרדים שפיתחו אופי לוחמני, חייבים לשמור על יכולות קרב גבוהות. בהיעדר אויב-חיצוני משותף, מוצא כל אחד לעצמו כתובת פנימית. כשיאיר לפיד הטיח בהם "הפסקנו לקבל מכם הוראות", הוראות ההפעלה האוטומטיות שלהם הורו על שילוב כוחות. כשמפת האיומים נותרת ריקה, נשאר להם רק להתאמן במטחי אש ידידותית - אחד על השני.

על חצי השנה היוצאת, ניתן אפוא לומר: תכלה שנה וברכותיה. לא שחפצי קללות אנחנו, אבל בשביל לחזור ולראות שיתוף פעולה בין נציגינו, נדרש כנראה מינון נכון: ברכות, עם קצת קללות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!