במשעולי החינוך: אולי כדאי לקצר את החופש?

א.
עומדים אנו בפתחה של שנה חדשה. חלון הזדמנויות נפתח עבור המורים והתלמידים, דף חדש ונקי נפרס על השולחן, וההחלטה כיצד הוא ימולא, נתונה בידי כל אחד ואחת מאיתנו.

אתגרים לא פשוטים עומדים בפני צוות ההוראה והמורים. מצב החינוך במדינת ישראל, אינו נמצא במקום שבו הוא אמור להיות, יותר מדי מקרים ואירועים המצריכים התמודדות יומיומית בלתי פוסקת. הצוותות החינוכיים בכל בתי הספר, מתכנסים ממש בימים אלו לתכנון מערך הלימודים, הקניית המשמעת, והחדרת ערכי הלימוד.

רבים שואלים על מי מוטלת חובת החינוך? האם ההורים הם אלו הצריכים להתאמץ ולהתייגע למען חינוך הילדים, או שמא המורים, המקבלים משכורת ומחויבים למוסר עבודה גבוה.

התשובה היא גם וגם. גם להורים וגם למורים ישנה אחריות לחינוכו של הילד. שילוב הכוחות כולם, כשמצד אחד ההורים נותנים גיבוי מלא למורים ולהנהלה ומיישרים קו עם החלטות בית הספר, ומאידך, המורים קשובים לצרכיי התלמיד, יודעים להתנהל מול ההורים ולכבד את מקומם, זהו המתכון הבדוק ומנוסה לחינוך לערכים והקניית משמעת בקרב התלמידים.

המושג "בית הספר" לא היה קיים מאז ומעולם. בימי בראשית, לא הלכו הילדים לבית הספר. מי שדאג לחינוכם על כל המשתמע מכך, היו ההורים. הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך בתולדות ישראל ולהפיכת החינוך לנושא שגם הציבור נוטל עליו אחריות, נראו לראשונה בתקופת בית שני. בתקופה זו תוקנו תקנות המרחיבות את חובת החינוך, ומטילות אותה גם על הציבור. התקנה הקדומה ביותר, המיוחסת לרבי שמעון בן שטח והנזכרת בתלמוד הירושלמי, היא זו: "והוא התקין... שיהיו תינוקות הולכין לבית הספר".

תקנה דומה מיוחסת ליהושע בן גמלא. על תקנה זו אנו למדים מן התלמוד הבבלי: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב, מלמדו תורה. מי שאין לו אב, לא היה למד תורה.

דברים חריפים ביותר. "אלמלא הוא נשתכח תורה מישראל". כלומר שרב יהודה סבר, שאילו היינו מפקידים את חינוך הילדים רק בידי ההורים, הרי שהיינו מגיעים למצב של חוסר למידה עד כדי שכחה.

בהמשך: "התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. (מאי דרוש? "כי מציון תצא תורה") עד שבא יהושע בו גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותו כבן שש כבן שבע".

התקנה האחרונה נוהגת עד היום. אם כן , חובת החינוך מוטלת הן על ההורים והן על המורים. על השילוב הזה כבר הארכנו, אך בהמשך ניתן לכך התייחסות נוספת.

ב.
אז מתי יתחילו הלימודים???

החופש ארוך ומתיש. תשאלו כל הורה, והוא יספר לכם עד כמה הוא ממתין ומייחל לתחילת הלימודים. האמת, אני חושב שגם המורים כבר הגיעו למיצוי. כולם מחכים להתחלה חדשה. והתלמידים? אני חושש שרובם ישמחו שהלימודים יחלו במועד מאוחר יותר, אך אני די בטוח שגם רבים מהם כבר מצפים לתחילת הלימודים.

אז מתי ייגמר לו כבר החופש?

האמת, לו זה היה תלוי בי, הייתי משנה לחלוטין את ימי החופש הגדול. ראשית הייתי מקצרם, מתחיל אותם מאוחר יותר ומסיים אותם מוקדם יותר. וזאת מדוע? כיוון שאנו נמצאים בימים כה גדולים, עמוסי חשיבות, מלאי למידה והשכלה, ואילו הילדים שנמצאים בבית או מבלים באיזה פארק שעשועים בפעם המי-יודע-כמה, אינם נמצאים בבית הספר בכדי לקבל את כל הידע הזה.

תקופת אלול-תשרי, כידוע, זוהי התקופה העמוסה ביותר במהלך השנה. יש בה חגים בקצב שאין בכל השנה כולה. חילופי ימים, חילופי רגשות, מצוות וזכויות שאינם תדירים כל העת.

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות . שני ימי ראש השנה, צום גדליה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, ימי ההכנה לחג הסוכות והחג עצמו הנמשך שבע ימים. הושענא רבא, שמיני עצרת, שמחת תורה. חודש עמוס בשלל חגים ומנהגים והליכות. אלו הם ימי תשובה המשפיעים על כל השנה כולה. האם נוכל כך לבזבז את הימים הללו על בילויים במתקני שעשועים, במקום לשבת מול המורה והלוח ולקבל מושגים?

[אם הזכרתי לוח, חשוב לציין את השדרוג המבורך שערכנו בכיתות הלימוד בתיכון "מדעים ויהדות " החדש , במסגרת פרויקט ה"תקשוב". כל כיתות התיכון מתוקשבות (חוץ מהתפילה ושיעורי התלמוד) והפכו לכיתות חכמות והלמידה כולה תתקיים דרך הטאבלט. שינוי טוב ומבורך, דוגמא חיה ומוחשית כיצד ניתן לרתום את הטכנולוגיה לטובת מערכת החינוך ועוד חזון למועד...]

לפעמים נדמה שהתאריך "הראשון בספטמבר" הפך לקדוש. כאילו ומאז בריאת העולם זהו היה התאריך של תחילת הלימודים, עד כי גם הדיון בנושא הוא פעמים רבות אסור. גם בבית הספר "מדעים ויהדות" ישבנו רבות על המדוכה. פגישות רבות ודיונים רבים. תחילת הלימודים לפי התאריך העברי יוצא בי"ז אלול. פחות משבועיים ל"ראש השנה". ומה ניתן להספיק בימים הקצרים הללו?

חשבנו להקדים מעט לראשית השבוע. והאמת, בישיבת צוות שהתקיימה בנושא, הוחלט להקדים את תחילת שנת הלימודים במספר ימים. אך בהתייעצות עם "ועד ההורים" הוחלט להשאיר את התאריך כדי למנוע שינויים בלו"ז החופשות ולא להנחית את הבשורה להורים בלא הכנה מוקדמת. לגבי שנה הבאה? הודעה תבוא בנפרד...

ג.
כשמדברים על חינוך, וחינוך טוב, אי אפשר שלא להציץ בפרשת השבוע. פרשתנו, פרשת "כי תצא" העוסקת בשלל דיני משפחה וחינוך, ומופיעה בה הפרשה המוכרת והידועה של "בן סורר ומורה".

בפרשה אנו קוראים על בן סורר ומורה. פרשייה זו היא אחת מהפרשיות הקשות ביותר בתורה, שכן לא ברור דיו מדוע מקבל בן זה עונש מוות?

ובמסכת סנהדרין: "אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה טרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו?! אלא לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר.
לפי ר' שמעון, מעולם לא הייתה מציאות של בן סורר ומורה. ר' שמעון רוצה לומר שפרשייה זו איננה מציאותית, משום שאין פרופורציה בין מעשיו של הנער לבין עונשו. אך לא פחות מכך בתנאים הלא מציאותיים שנדרשים על מנת להגיע לדין "בן סורר ומורה". לשיטתו הפרשייה כולה נכתבה כדי "לדרוש ולקבל שכר".

יתכן שהכוונה שהתורה מורה לנו לשבת ולחשוב מה המסר שהיא רוצה ללמד אותנו כאשר היא כותבת פרשייה שכזו.

לדוגמה: אפשר להביא את דברי ר' יהודה בהמשך שאומר: "אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה". בהמשך הגמרא מזהה את דברי ר' יהודה עם דעתו של ר' שמעון. דהיינו, להגיד שנער מוגדר כ'בן סורר ומורה' רק כאשר יש זהות מוחלטת בין האב לאם גם בקול, גם במראה וגם בגובהם, זה כמו לומר במילים אחרות 'בן סורר לא היה ולא עתיד להיות'. מדובר כאן במציאות בלתי אפשרית שלעולם לא תתממש. אם כן מה ר' יהודה רוצה ללמדנו?

יתכן שיש כאן לימוד על כך שהאחריות ברוב המקרים נופלת על ההורים, ר' יהודה בדבריו אומר למעשה שהמקרה היחיד שבו ההורים יכולים להרים את ידיהם ולטעון לחפותם אודות המצב של ילדיהם הוא רק במקרה שבו ההורים מדברים ופועלים ב"קול אחד" - רק בזמן שהם שווים בקול במראה ובגובהם. אחרת, האחריות לא מוטלת באופן בלעדי על הילד אלא היא מוטלת גם על ההורים ...

ר' יהודה אולי מצביע על שורש הבעיה שמובילה לכך שהילד סוטה מדרך הישר. הסיבה לכך היא שונותם של ההורים. ההורים צריכים להבין שהעובדה שהם שונים זה מזה בדרכם, מדברים בקולות שונים ובכיוונים סותרים, עלולה ליצור בלבול אצל הילד. כשההורים מתבוננים בילדם ושואלים את עצמם מדוע הוא סוטה מדרך הישר, בראש ובראשונה עליהם להתבונן על עצמם ולחשוב איזו דרך ישרה הם מציגים בפני ילדם. האם הזוגיות שלהם ואורח חייהם מהווים מודל אחיד, שווה בקול במראה ובגובה שמתווה דרך חינוכית והורית לבן, או שחלילה דרכם המבולבלת ומלאת הסתירות היא שהובילה את בנם למצב הזה.

האחריות לחינוכו של הילד אם כן, כפי שפתחנו, מוטלת על ההורים. כמובן שהמערכת החינוכית צריכה לעשות הכל למען חינוכו של הילד, אך ההורים אינם יכולים להתנער מאחריותם.

שבת שלום ומבורך
הרב בן ציון נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!