הפוך מהשמאל: היחס הנכון לאויב לפי התורה

פרשתנו פותחת בדיני מלחמה, והיא מלחמת רשות כפי שמבארים לנו חז"ל והמפרשים. לפי דרכנו למדנו שמלבד מלחמת מצווה שהיא מלחמה בשבעה עממים ומלחמה בעמלק והצלת ישראל מיד צר, שזה המצב שלנו היום מול הערבים, קיים גם מושג של מלחמת רשות מחוץ לגבולות הארץ עם גדרים הלכתיים ברורים. בניגוד לשטיפת המח של השמאל והתקשורת, שכל רצוננו בשלום ורק במצב של "אין ברירה" ניתן "לכפות" עלינו מלחמה, התורה רואה במלחמת רשות – מלחמה שאין בה הכרח – דבר לגיטימי ורצוי לעיתים. ואפילו במסגרת אותה מלחמת רשות, מלמדת אותנו התורה כיצד להתיחס לאויב במלחמה.

התנחומא על הפסוק הראשון שבפרשתנו – "כי תצא למלחמה על אויביך" – מתקשה בכך שהמילים "על אויביך" לכאורה מיותרות. הרי ודאי שיוצאים למלחמה כנגד האויב ולא כנגד מי שאינו אויב, והתורה אינה נוהגת לשפוך דיו לריק. אלא שהתורה בחכמתה האינסופית ירדה לסוף דעת בני אדם, וחז"ל בעינם החודרת ידעו כי יהיו אנשים מהזן השמאלני, אשר בשל השקפת עולמם המעוותת עלולים לטעות ביסוד שהינו פשוט לכל בעל שכל ישר, והוא היסוד לפיו במלחמה לא מרחמים על האויב! (ביבי&בוגי, שמעתם את זה?!) ואלו דבריהם המאירים של רבותינו –

"מהו על אויביך? אמר הקדוש ברוך הוא צאו עליהם כאויבים כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם. ראה מה הם אומרים 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד' (תהלים פ"ג), אותו השם שאומר 'ברוך ה' א-להי ישראל' (תהלים ק"ו), לפיכך צאו עליהם כאויבים, אמרו ישראל רבש"ע עד מתי יהיו עומדין עלינו שנא' (תהלים פ"ו) 'א-להים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשי נפשי', אמר להם ולא עליכם בלבד קמו אלא אף עלי שנאמר (תהלים ב') 'יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו', אלא ראו היאך שונאים, לכך כתיב כי תצא למלחמה על אויבך".

הבאתי את התנחומא במלואו משום שמלבד ההוראה הברורה לפיה לא מרחמים על האויב, מובא גם הנימוק – אותו נימוק שנעלם מעיניהם של המרחמים למיניהם (לא רק מקרב אנשי השמאל). רצונם של הגויים להכחיד את ישראל נובע מהיותנו עם ה'! זוהי מלחמת דת, מלחמת טוב ברע, וכשם שהטוב והרע אינם מסוגלים לחיות יחדיו, כך לא יתכן שישראל ירחמו על האויב, המייצג את אותו רע. המאבק על הארץ הינו מאבק על כבודו של הקדוש ברוך הוא, ולכן לא תיתכן בו פשרה. יש להילחם באויב עד חרמה! אילו היה זה סכסוך נדל"ן, כפי שהגדיר זאת פעם שמעון פרס המנותק מהמציאות, אכן היה מקום לרחם על האויב. וכי בגלל שבמקרה אנחנו יותר חזקים, מוקנית לנו הזכות להתאכזר אליהם? במה אנחנו טובים מהם?

אולם אין כאן סכסוך נדל"ן, יש כאן מאבק על כל המציאות של העולם – האם ישלוט בו הטוב או הרע. ובמאבק כזה – אין פשרות, אין רחמים. אויבינו הם אויבי ה', ולכן הורונו חז"ל בצורה נחרצת - צאו עליהם כאויבים! כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם! וכאן אנו רואים את המוסר היהודי מול ה"מוסר" המערבי שמחנך לרחם על אויבים, כשבסופו של דבר יתאכזרו אותם אנשים (ממשלות ישראל) על האחים האוהבים.

ברוך מרזל.
עוצמה יהודית.
חברון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!