שבת היום: כשהרב הלפרין זעק את 'זעקת השבת'

1.
ושוב השבת זועקת את עלבונה, ולמי זה אכפת בכלל. העבודות לפירוק גשר מעריב לקראת הקמת הרכבת הקלה בעיר העברית הראשונה, התקיימו בעיצומו של היום השביעי, תוך חילול שבת המוני. שר הכלכלה אריה דרעי שיגר, כמצופה, מכתב מחאה. מקבלי המכתב קיפלו אותו והשליכוהו לפח המשרד. התוכנית המקורית, לא השתנתה. הפועלים עשו את מלאכתם בתל-אביב בזמן שאחרים התפללו מוסף של שבת בבית-הכנסת. למחרת, יום ראשון, נודע הדבר, והורחב גל המחאה. רבנים ופוליטיקאים הצטרפו לצעקת 'נו נו נו', אבל זה כבר היה לאחר מעשה. מחללי השבת – כמו גם המוחים על כבודה – קמו ביום שני לבוקר חדש. הכל נשכח.

יומיים לאחר מכן, ביום רביעי, הזדעזעה הארץ ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, בגין בית-קפה כשר העונה לשם 'הֶנְרִי'ס', במרכז הקניות 'שַֹרוֹנַה מרקט' בתל-אביב. הנרי'ס זה החליט, בניגוד לרוב העסקים בקניון הנ"ל, לסגור את שעריו בשבת. הוא הופתע לקבל... הודעת קנס מהנהלת הקניון: 3500 ₪ - כן, במילים: שלושת אלפים וחמש מאות שקלים - "בגין הפרת חוזה". להזכירכם,. לא מדובר כאן ב'מלכות יוון הרְשָׁעָה' של אנטיוכוס, שגזרה על שבת וברית מילה. זהו גם לא אחד הגטאות הידועים לשמצה באירופה. אפילו לא ארצות-הברית של הדור הקודם, שבה כפו על יהודים לעבוד בשבת. ב'מדינת היהודים' תשע"ה-2015 יהודים מאולצים לעבוד בשבת, ומאוימים בסנקציות כלכליות על-ידי...יהודים.

מצד שני, לא יכולנו לדמיין שירות טוב יותר לשבת מאשר זה שהעניקה הנהלת הקניון באמצעות הודעת הקנס המטופשת. עופר לייפרמן, בעליו של בית-הקפה, צוטט בכל כלי-תקשורת אפשרי: "אני לא איש דתי ולא אדם של הרמת מאבקים לאומיים על השבת. כל מה שאני מבקש זה לא לעבוד בשבת. אני לא עובד בשבת. נקודה. גם אם יירד אש וגופרית וכדורי ברד עם להבות מהשמיים או גשם של דולרים".

מול מקרה כזה, כבר קשה היה להישאר אדיש. העליהום התקשורתי הוציא את ישראל היפה במיטבה: אנשי-עסקים התחייבו לכסות את הקנס והוצאות המשפט של בעל המסעדה, קבוצות מכל רחבי הארץ באו לרכוש קפה וקְרֶפּ צרפתי מתוך הזדהות (בתקווה שהנרי'ס זה יסגור סניפים אחרים שלו, הפתוחים בשבת), ובסוף היום, הנהלת קניון 'שרונה', נכנעה והודיעה על ביטול הקנס. טוב שכך. אבל אני נותרתי מהורהר. כלום אנו זקוקים למקרים קיצוניים בהם מאלצים יהודי לעבוד בשבת-קודש – כדי לצאת מכלינו ולעשות משהו למען כבודה? ובכלל, מדוע נושא שמירת השבת איננו חלק ממערכת השיקולים במדינה, בטרם מתקבלת החלטה זו או אחרת, כדוגמת פירוק גשר?

2.
נזכרתי השבוע באנשים שהיה אכפת להם. הרב רפאל הלפרין ז"ל, למשל. מי לא זוכר את 'זעקת השבת' שלו: את עצרת-הענק שכינס באיצטדיון 'יד אליהו' בתל-אביב, במעמד גדולי התורה והחסידות; את צופרי השבת, המבשרים על כניסת השבת, אותם תרם לכל דורש. לפני שמונה שנים סיפר לי בהתלהבות כיצד הכל התחיל: "הייתי בווינה באחד מימי ראשון. חיפשתי מוצר מסוים. הסתובבתי בכל חלקי העיר. לא היתה חנות אחת פתוחה. גוי מקומי הסביר לי: 'מה השאלה? יום שבתון זה יום שבתון! הזדעזעתי. שם שומרים בקפדנות על יום השבתון, ואצלנו, בישראל – חילולי שבת בפרהסיא'. או אז גמלה בליבו ההחלטה: לנסות להטמיע את השבת כיום המנוחה הלאומי במדינת היהודים. הנושא הזה היה בנפשו. הוא ניסה גם להקים מועדון צרכנים לעסקים שומרי-שבת. גדולי ישראל, בראשות רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ניסו מאד לעזור לרב הלפרין בתוכניותיו, אבל זה לא ממש הצליח. למה? כי הציבור נשאר אדיש.

כאמור, פעם, לאנשים היה אכפת. לפני כיובל שנים, תוכנן מרוץ מכוניות בעיר נתניה, בעיצומה של השבת. סבא, הגאון רבי שלמה הכהן קוק זצ"ל, עמד בראש הלוחמים, ואף יזם 'שבת מחאה' בהשתתפות מאה רבני ישראל שהתעתדו לוותר על עונג שבת בחברת משפחתם וקהילתם – ולהשתכן בחדרי בית-ספר בנתניה, עם חלות ויין, כאשר את תפילת השבת יקיימו סמוך לזירת המירוץ.

העיתונאים המקומיים התקשו להבין: מה לכם ולחילול שבת של אחרים? הם התקשרו לבית סבא. סבתא ע"ה ענתה לשיחת הטלפון, והסבירה למראיין במשל הידוע על נוסע באוניה שהחל לקדוח חור ברצפת חדרו. כאשר הנהלת האוניה מנעה זאת ממנו בכוח, הוא התלונן: מה איכפת לכם מה אני עושה בתוך התא שלי? השיבו לו: אתה מסַכֵּן את כולנו, שהרי אם יכנסו מים בתא שלך, הספינה כולה תטבע...
הדברים נפלו על אוזניים קשובות. ראש העיר דאז, עובד בן-עמי, נכנע ברגע האחרון ודחה את המירוץ לימות החול, ולרבני ישראל – שלום, איש איש בביתו ובקהילתו.

כולנו בסירה אחת, ובוודאי כאשר מדובר בערב יום הדין, בו כולנו נידונים: ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב, איזו לשלום, איזו לרעב, איזו לשובע.

זה תלוי בנו. בך וגם בי. אנחנו צריכים להצביע ברגליים, להחרים את מחללי השבת ולסייע לשומרי ומכבדי השבת.

גם הפעם נסיים בדבריו של מאיר דיזינגוף, 'האבא של תל-אביב', שהובאו בעבר במסגרת זו. בשנת תרצ"ג פורסם ברחבי תל אביב כרוז בחתימת דיזינגוף תחת הכותרת 'החלטת מועצת העיר נגד חילול שבת בפרהסיא': "השבת היא אות הסולידריות הלאומית של עם ישראל בכל הדורות. מי שפוגע בקדושתה – באחדות ישראל הוא פוגע. שמרו על השבת, והיא תשמור על כולנו".

3.
"ראש השנה בפתח", מכריז הרב יצחק פַנְגֶר בסרטון קצר של aish המופץ בימים אלו. הוא מביא את לשון הגמרא: "כמה דכייף איניש דעתיה, טפי מעלי" ומסביר: "כמה שאדם יכופף את עצמו בראש השנה, זה עדיף. מה הכוונה? אדם לקח משאית מחבר. נוסע בכביש איילון. רואה גשר, עליו כיתוב: 'גובה הגשר – 5.5 מטר'. אומר לעצמו, אני עובר. זו לא משאית שלו, הוא לא אומד נכון את הגובה, נכנס מתחת לגשר ו...בום. נתקע. משלב רוורס. תקוע. אחורה, קדימה. קדימה, אחורה. המשאית תקועה. כל איילון פקק. כולם צופרים לו. ביפ. הוא עצבני, מה אתם רוצים? מגיע גרר. משוך בגזר, משוך בגזר. לא זז הגזר. מה אפשר לעשות. המשאית תקועה

"מגיע בחור: 'אני אשחרר את המשאית'. אומרים לו, נו באמת, איך תצליח? הוא אומר, 'חכו, תראו'. שולף סכין, מתקרב לגלגלים, מפנצ'ר, ואומר לנהג: עכשיו תנסה להוציא...

"אם אתה נתקע בחיים, יקירי, תוריד אויר. אתה נפוח מדי. 'איך עשו לי, איך אמרו לי'. מי זה 'לי'? תוריד אויר, יקירי. ראש השנה זה יום שאנחנו ממליכים את המלך. תוריד את הראש. בשבילך. תבוא יותר כפוף. בראש השנה מחלקים את כל השפע לכל השנה הבאה. זה שווה את זה. ככל שנתכופף יותר, נקבל יותר. ככל שאני מכופף יותר את הברכיים, אני יכול לזנק יותר גבוה למעלה. נבוא טיפה יותר כפופים, ונזכה לשנה טובה ומתוקה".

לרב פנגר ושומעי-לקחו בוודאי תהיה שנה טובה ומתוקה. פעם, מקרבי הלבבות לאביהם שבשמים, היו משתמשים במסע הפחדות על גיהינום. היום, כיאה לדור חלוש, הרב פנגר מייצג משהו חדש: גישה שמחה, עוקצנית, בגובה העיניים. וזה עובד.

כולנו בסירה אחת. בכיוון השעון: 'זעקת השבת' של הרב רפאל הלפרין ז"ל, בית-הקפה שנקנס בגלל שמירת-שבת, הרב יצחק פנגר

(צילומים: ארכיון משפחת הלפרין, יח"צ, הידברות)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!