המלך בשדה - לא תנכשי קוצים?

"אני רוצה להראות לך משהו" אמר לי אבי כשהייתי ילד כבן חמש. הזיכרון הזה חרוט בי היטב. זה היה לפני כחמישים שנה היינו בעיר מולדתו של אבי והלכנו לבית הכנסת. בדרך אחרת, לא בדרך שהכרתי. התקרבנו למגרש גדול שבעצם היה שדה קוצים. כל כך גבוהים - בערך בגובה שלי. ניכר שזמן רב איש לא ברה את השטח. אמרתי: "אבא, זה רק קוצים".

אבי שלא היה מאריך בדברים, ענה: "חכה". הקפנו את האזור עד שראינו בית גדול. ניכר שהבית ראה ימים יותר טובים בעבר, התריסים מזמן נתלשו, פגעי מזג האוויר גרמו לקריסת הגג וסדקים מתרחבים עד סכנת מפולת עטרו אותו לאורך ולרוחב. "הבית הזה היה שייך לאיש הכי עשיר בעיר" סיפר אבי "הוא נפטר לפני עשרים שנה. יש לו שני בנים שעד היום רבים על חלוקת הירושה. את כל הנכסים והבית חרושת של אביהם כבר מכרו כדי לממן עורכי דין ומשפטים. נשאר רק הבית. מחיר יקר משלמים על מריבות ומחלוקות..."

ההמחשה הזו של הבית, שמהגובה שלי נראה טובע בשדה קוצים - צרובה בזכרוני ומרחיקה אותי עד היום מכל בדל של ריב ומדון".

את הסיפור הזה שמעתי בשמחה משפחתית ובחרתי לשתף אתכן דווקא בחודש אלול - שהוא חודש ההתבוננות בדרכנו, חודש שבו אומרים: "בקשו פני את פניך" (תהילים כ"ז) חפשו את הפנימיות הנכונה של כוונת הקב"ה. שימו לב האם היא מנחה אתכם, האם אתם בוחרים ללכת בדרך הנכונה או סוטים ממנה ונסחפים לשדה קוצים.

אין לי שום ספק שאם היינו מדברים אם כל אחד משני האחים הנ"ל לחוד בארבע עיניים ושואלים אותם מה הם באמת רוצים, יחסי אחווה וחלק מנכסי אביהם או אובדן הירושה וריב אחים. אם נשאל אותם עמוק עמוק בלב - שיחפשו מתחת לפגיעות ולעלבונות, מתחת לכעס, לקיפוח ומה לא. נשאל: מה נמצא שם, ונקבל תשובה שאינה מתבטאת במציאות.

ואולי לא בכדי נקרא החודש אלול. השם לקוח משורש הפועל א.ל.ל. בארמית. ומשמעו: חיפוש עצמי, בדיקה עצמית. כמו שאומר ירמיהו הנביא: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם" [איכה ג', מ']

אז בחודש הרחמים, חודש אלול, כאשר הקב"ה נמשל למלך היוצא מהארמון לשדה בא אלינו, ומבקש: "שובו אלי", זה הזמן לכל אחד לנקש מתוכו את הקוצים, הדרדרים והעשבים השוטים המסתירים את הפנימיות האמיתית שלו ולכבד את המלך בשדה פורח ומלבב.

הכותבת היא מאמנת
"אוצרות" - בי"ס לאימון

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!