מדברים קבוע - קפה של בוקר ראשון

בכל פעם שהיא שומעת אותי מספרת עליה סיפורים, לטוב ולפחות טוב – היא מתכעסת, בת השמונה. על פי רוב אני מכבדת את בקשתה, אך לעתים אני מוצאת את עצמי ממש מתחננת אליה שלא תכעס. אני כל כך רוצה לשתף עוד אנשים בתובנות שלה, במשפטים החכמים שלה. לפעמים היא עושה לי טובה, לפעמים היא ממש מתעקשת.

בעקבות שני המקרים הבאים שהתרחשו ביננו, מצאתי את עצמי נושאת סוג של תפילה לאלוקים, שיעניק לי קצת מצורת הראייה התמימה והמיוחדת שיש לה, לילדה הזאת. אם רק היה לי קצת מזה, הייתי הרבה יותר מאושרת.

זה היה ערב שבת. עמדתי מול המראה והתאפרתי. לפתע היא נכנסה, הביטה עלי ושאלה: "אמא למה את מתאפרת"?

תוך כדי שאני מיישרת את העיפרון ופוערת קלות את הפה – בתנועה האופיינית לאישה מתאפרת, עניתי לה: "אני רוצה להתייפות קצת, לכבוד שבת...".

"אין לך צורך להתאפר כדי להיות יותר יפה", היא קבעה בפסקנות. "את מאוד יפה גם בלי איפור בכלל".

עצרתי בדיוק בקו העין השחור שעמדתי לשים – ניגשתי אליה וחיבקתי חזק. מדהימה שהיא, חשבתי לעצמי. "כן נו, באמת", חיזקה את דבריה. "נכון אבא"? הלכה לבקש עדויות נוספות.

הפעם השניה קרתה אף היא בשבת, כנראה מן סגולה כזאת – או פשוט זמן משפחתי מושלם. עמדתי להדיח כלים לאחר סעודת ליל שבת. הקטנה, כמעט בת שלוש, ניגשת לעמוד לידי ומפטפטת. בין היתר היא מצביעה על החולצה שלי: אמא גם אני רוצה כזאת חולצה יפה. נכון עכשיו אני קטנה? אבל כשאני 'יהיה' (טעות במקור) גדולה כמו אמא, גם לי תהיה כזאת". בחיוך עניתי לה, תוך כדי שאני "יורדת" על עצמי, שבעז"ה היא לא תהיה גדולה כמו אמא – ותהיה לה חולצה במידה קטנה יותר. באותו רגע האלופה בת השמונה נכנסה למטבח והתערבה: "אמא למה את מדברת ככה? את בכלל לא שמנה, את יודעת? את רזה! אני אפילו מצליחה להקיף אותך כשאני מחבקת אותך. זה סימן!"

גם הפעם לא יכולתי לחסוך ממנה חיבוקים ומילים מיוחדות לילדה עם כל כך הרבה תמימות ורגישות.

המקרים האלו, כפי שהקדמתי, גרמו לי פשוט להתפלל במילים משלי, שהלוואי ואזכה בעצמי להצליח לראות בעיניים כה תמימות וילדותיות את העולם שלי, את החיים סביבי, את עצמי. כי לפעמים השנים והחיים כל כך מחספסים אותנו, מעוותים את צורת ההסתכלות שלנו, גורמים לנו להתנהג ולדבר ובאמת להאמין בדברים שאינם כפשוטם. והתמימות הזו כל כך חסרה לי לעתים, אבל יש לי ילדה בת שמונה שבינתיים דואגת מדי פעם להזכיר לי אותם. ואלו רגעים כל כך קטנים ומרגשים – שאני נוצרת אותם בלבי, ומאחלת כאלו לכל אחת ואחת.

לחיי הרגעים של האושר, שיפי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!