תלמידי אברהם ותלמידי בלעם - על אותו ספסל

השבוע לרגעים מספר צללתי במחשבה בגעגוע לאותם ימים, כאשר היה עולה ראש הישיבה, וכך לפתע פתאום זועק זעקה 'רק רציתי להזכיר לכם שאלול היום'.

ואז בעודי נער החובש את ספסלי הישיבה, לא תמיד הבנו את משמעות ההכרזה, פעמים שגם עלתה מחשבה, בשביל מה אנו זקוקים לכל האווירה, ואולי אפילו היינו מוותרים על התזכורות המצפוניות הללו.

אך הנה בימים אלו עולה המחשבה, כמה חסרה הצעקה, כאשר "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה". ולא, אין הכוונה לחרבות לפיגועים או למצב מלחמה, על אף שגם זה קורה ללא הפסקה..

הדברים אמורים על המשימה הגדולה של אלו הימים שהרי על בין אדם לחברו אף יו"כ לא מכפר עד שיפייסו.

אוי כמה חסרה איזו צעקה שמישהו יזכיר שעוד רגע כולנו נעמדים לדין בפני דיין הכל, אז אולי די למהומה, די לכל ההתחשבנויות ומריבה.

הכותרות המתחלפות בכל רגע על תחכום תרגיל או הסכמה, של צד כזה או אחר, של אלו או של אלו, ובינתיים מאחורי כל המילים שוב עוסקים בנשמות רבות בכל מיני תחומים שממתינות להכרעות ולקבלת החלטות.

בואו נזכור שישנם רבים שעומדים מן הצד בגילאים שונים על אף שלא קשורים לכל האירועים המדוברים אבל הם קוראים שומעים ובעיקר שואלים..

ואולי גם כאשר ישנם אירועים כאלו ואחרים, האם חייבים להעצימם באותיות ענק בצבעים שונים, אולי לא ככל הגויים בית ישראל - נקודה למחשבה..

וכאשר נשמעה זעקת אלול בישיבה לא תמיד היא נועדה לאותה השנה, לפעמים הזעקה מתאכסנת בין תאי המח, קח שיהיה לך, שיהיה איתך את אותה צעקה, עוד תזדקק לה ביום מן הימים, והנה בבוא העת תשתמש בה כשתצטרך, תזכיר לעצמך כאשר לא יהיה מי שיזכיר לך ותברח תתרחק מכל המהומה, מכל כותרת מאדימה.

וכנראה שהסוד הגדול לכל דיני בין אדם לחברו זו העין הטובה – כמה שלפעמים היא חסרה.
המשנה אומרת "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע".

והפלא עצום! מה שייך לבוא ולהביא את אברהם אבינו ובלעם הרשע באותה המשנה, האם יש צד שווה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, האם שייך מכנה משותף כלשהוא?

והסביר ר' מאיר המשגיח בישיבה, אם תלמידי בלעם היו בעלי עברות רחוקים מד' ותורתו אז ודאי שלא היו מוזכרים במשנה ולא היו ברי השוואה לתלמידי אברהם אבינו. אלא המשנה עוסקת באנשים שאינם רחוקים המשנה דנה בשני אנשים שיושבים באותו בימ"ד, שניהם עמלים בתורה יושבים על אותו ספסל, לומדים אותה מסכת, אבל אחד הוא מתלמידי אברהם אבינו והשני מתלמידי בלעם הרשע, שניהם שומרי תורה ומצוות לומדי תורה,

אבל לאחד יש עין טובה ולשני עין רעה, אחד שמח בשמחת והצלחת חברו, דן לזכות את סביבתו, ואינו רואה כל רע הכול טוב, והשני צר עין, מקנא, מחפש את חברו, דן לחובה,

שניהם על אותו הספסל האחד תלמידי אברהם, השני תלמידי בלעם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!