מנהל מוסד? עבדות אני נותן לכם! • טור

לבלתי רום לבבו מאחיו (יז, כ)

הציווי הוא על המלך, שלא יתגאה בלבו על אחיו בני ישראל במה שהוא מלך עליהם.

והנה באמת אדם הזוכה למלכות, לא ניתנה לו המלוכה בשביל הנאת עצמו, וכמו שמסופר בחז"ל (הוריות י ע"א) על שני התנאים הגדולים רבי אלעזר בן חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שחכמתם הייתה כל כך נוראה, עד שהיו יודעים לשער כמה טיפות יש בים, ואעפ"כ לא היה להם פת לאכול ולא בגד ללבוש, ורצה רבן גמליאל להושיבם בראש, לעשותם שרים בישראל.

שלח לקרוא להם ולא באו, כי מרוב ענוותנותם לא רצו לקבל עליהם שררה, חזר ושלח לקרוא להם ובאו, "אמר להם, כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם, שנאמר (מלכים א יב) "וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה".

והיינו, שבאמת תכלית המלוכה היא להיות העבד של בני אל חי ולשרתם, וזו הזכות והכבוד הגדולים ביותר שיוכל לזכות בהם האדם, לשרת את בניו אהוביו של הקב"ה, והיא המהות האמיתית של המלכות.

אמנם, בהיות שדברים רבים עיני בשר רואים אותם הפוך, לכן ציותה התורה במיוחד למלך "לבלתי רום לבבו מאחיו", וכן תיקנו חז"ל (ברכות לד ע"ב) תקנה מיוחדת לגדולי האומה, שיכניעו עצמם יותר מכולם, שכל יהודי רגיל כורע באבות ובמודים, אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה וברכה, והמלך, כיון שכרע שוב אינו זוקף עד סוף התפילה, כי ככל שהאדם גדול יותר, עליו להכניע את עצמו יותר ויותר.

והדברים אמורים לא רק לעניין השררה והגדולה של פעם לגבי מלך וכהן גדול, אלא באמת גם היום יש מלכים בישראל, וכמו שמסופר בגמרא (גיטין סב ע"א) על אותו חכם שאמר לחכמי ישראל, שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי, אמרו לו, מנין לך שרבנן נקראים מלכים? אמר להם, דכתיב "בי מלכים ימלוכו", שגם תלמידי החכמים הם מלכים באמת, וכיצד היא מלכותם? לדאוג לבניו אהוביו של הקב"ה כפי יכולתם.

וכך אמרו חז"ל (חולין פט ע"א) "אמר להם הקב"ה לישראל, חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני "ואנכי עפר ואפר", למשה ולאהרן, אמרו "ונחנו מה", לדוד, אמר "ואנכי תולעת ולא איש".

ומה נוראים דברי חז"ל בלשונם, "חושקני בכם שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני", שזוהי עיקר סיבת אהבת הקב"ה לעמו, וע"כ כל אחד ואחד צריך לראות את עצמו, ולאו דווקא תלמידי החכמים הגדולים, אלא גם כל יהודי שלומד תורה ושומר מצוות, שכפי שעולה במעלות התורה, או כל בעל שררה אחר, מנהלי מוסדות, גבאי צדקה ועסקני ציבור שונים, כן צריכים לקנות ענווה והכנעה, ואז יהיו אהובים וחביבים בעיני הקב"ה ובעיני כל ישראל.

בסערות ימים אלו, בכל עיר ועיר, זמנים בהם מתדפקים בניו ובנותיו של הקב"ה על פתחי שעריהן של מוסדות החינוך די בכל אתר, חובה על מנהלי המוסדות לפתוח את ליבותיהם בפני בניו רחומיו של בורא עולמים, ולא לשכוח לרגע חלילה דברים אלו, לשים את החשבונות הקטנוניים באמת בצד, האמירה או הרצון של "מי בראש" והחשבונות הפסולים של מיתוג המוסד והאדרתו תמיד היו בעוכרינו, לא כך ניוושע, אלא בהרבצת תורה והשקפה צרופה לתלמידים, הם הם בסופו של דבר שיקנו את המעמד הנכסף, ולא כל דבר אחר.

ויקויים בנו ובהם הפסוק כולו, "לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים", אכי"ר.

בברכת שבת שלום ומבורך
צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!