"גשר רחב מאוד" • טורו של הרב בן ציון נורדמן

א.
פרשת השבוע שופטים, נפתחת באחת מעמודי היסוד של התנהלות חברתית תקינה. התורה אומרת: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". חלק מהתנהלות חברתית נכונה, היא היכולת לגדור גדרים, לחוקק חוקים, ולהקים מערכת שיודעת לאכוף אותם ולהשליט סדר. המשנה באבות אומרת: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". הערבות לקיומה של חברה אנושית, זו מלכות עם מערכת חוקים ומשפטים.

השאלה הראשונה המזדקרת ועולה, היא השינוי של התורה. במקום לכתוב שוטרים ושופטים, כתבה התורה שופטים ושוטרים. לכאורה תחילה ישנם שוטרים האוכפים ומעמידים לדין, ורק לאחר מכן השופטים העושים דין. ישנם תשובות רבות לדבר. התשובה הפשוטה היא, ששופטים אין הכוונה למערכת המשפט אלא למערכת המחוקקת. תחילה יש לחוקק את החוקים, (תקנות, גדרים, סיגים - תורה שבע"פ) ולאחר מכן להעמיד לדין את העבריינים שפעלו בניגוד לחוק.

למעשה, התורה הגדירה את סדר ההירארכיה הנכונה והאמיתית. מערכת הצדק היא הגורם העליון בראש ובראשונה. לא ייתכן ששוטר יקח את החוק לידיים. גם השוטר צריך לפעול בגבולות החוק. בכדי שהשוטרים ימלאו את חובתם נאמנה, יש להקים תחילה מערכת משפט הוגנת. אם מערכת המשפט תהיה מספיק הגונה, גם השוטרים שיפעלו בגזרתם, יהיו נאמנים והגונים.

שוחחתי לאחרונה עם ידיד טוב, שמכהן בתפקיד ציבורי בכיר. במהלך השיחה הגענו שנינו למסקנה, שבעקבות מקרים רבים שאירעו לאחרונה שבהם היו מעורבים אנשי החוק, היטשטשו הגבולות בין טוב לרע. התחושה היא כבסרט מתח. הכל מתערבב. אתה מגלה שהשוטר הוא העבריין, והעבריין הוא בכלל האיש הטוב שעוזר למשטרה למצוא את הרעים. בקיצור, אם לא יקומו ויעשו מעשה, אנו עלולים להידרדר לתהום עמוקה של השחתה מוסרית במוסדות אכיפת החוק. וכשזה יקרה, יהיה רע מאוד.

פרשת השבוע, אם כן, מהווה כעין תמרור אזהרה לכל הנוגעים בדבר. התעשתו בטרם יהא מאוחר. שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אך ההמשך לא פחות חשוב. "ושפטו את העם משפט צדק".

ב.
לפעמים נחמד להתרפק על ההיסטוריה. אני נזכר שהגעתי לגור בעיר חדרה. הדירה הראשונה שלי, הרחוב הראשון שלי, בית המדרש הראשון שבו למדתי. היסטוריה. אך יש משהו אחד באותה היסטוריה שהייתי מוותר עליה. התחבורה. זוכרים כיצד היינו נוסעים לירושלים לפני 10-15 שנה. אז כך.

לצאת לכביש 4 לקח רבע שעה, לאחר מכן נסיעה לצומת בית ליד. המתנה בפקקים במשך כרבע שעה. ממשיכים בנסיעה עם כל הצמתים והפקקים של כביש 4, שהגרוע בהם הוא צומת רעננה. לאחר מכן לקבל החלטה אם לעלות לכביש 1 או ל443 שהיה אז מסוכן ומפותל. בקיצור, לאחר כשעתיים נסיעה היינו מגיעים עייפים ורצוצים לעיר הבירה.

זכורני שאחד הדיונים הראשונים בהם השתתפתי כשנכנסתי לכהן במועצת העיר, היה על נושא התחבורה. ראש העיר דאז ישראל סדן, אמר בדיון דבר שהיה נשמע לי הזוי. "בעוד כעשר שנים, הנסיעה מחדרה לירושלים תארך כשעה". זה כמו שתגידו לי כעת שנסיעה מישראל לאוסטרליה תקח שעתיים. משהו הזוי.

אך חלפו להם כמה שנים טובות, ואכן--- הלא יאומן קרה. נסיעה לירושלים כיום אורכת כשעה. [לא אספר לכם שבעיתות לחץ, אני עושה את הדרך גם בפחות מכך...]

אז מה בכל זאת אני למד מהדרך לירושלים שהתקצרה? שלפעמים מותר להאמין בחלומות. העם היהודי מלא בהבטחות ותקוות. כולנו מייחלים ליום שיהא כאן לכולנו טוב יותר. זה עתה יצאנו מימי האבילות, וכבר אנו נכנסים לימי התקווה. כל חיינו מסובבים על תקוות שנטעו בנו הנביאים בכל הדורות.

והרבה פעמים אנו שואלים את עצמנו: "האם נזכה לכל זה???" האם נזכה לראות בעיננו בהתגשמות החזון "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים???"

אז התשובה היא כן. לא תמיד אנו מבינים כיצד. לא תמיד אנו רואים את האור בקצה המנהרה. אך בואו נאמין שיום יבוא ויהיה כאן טוב יותר. לא בכל הבטחה יש לנו את ההבנה כיצד היא תתגשם, אך כשהבטחה או חלום כזה מתגשם, זה נוטע בנו תקווה שכל חלום יכול להתגשם.

ג.
הרבה ניתן ללמוד מהנבואה הזו שהתגשמה. אך ראשית אני חייב להעלות רשמים מהאירוע שהתרחש ביום חמישי האחרון, במעמד פתיחת הכביש המחבר את חדרה לכביש 9 החדש ומשם לכביש 6.

חשבתי על זה, שמשרד התחבורה הוא אחד ההוכחות לכך, שכאשר לוקחים את התפקיד ברצינות, אזי התוצאות בהתאם. שר התחבורה ישראל כץ הוא אכן בולדוזר אמיתי, שהפך את משרד התחבורה ממשרד שבונה כבישים, למשרד שיוזם ומנהל פרויקטים תחבורתיים בכל רחבי הארץ. מגשרים לירושלים ועד רכבות בתל אביב. למעשה לשר התחבורה יש השפעה לא מעטה על סדר היום שלנו ועל איכות חיינו. כמה זמן ייקח לנו להגיע לבית? כמה נעמוד בפקקים? כמה שעות תקח הדרך לכל מקום? וכמובן שהכבישים יהיו בטיחותיים ושנצא ונחזור בשלום.

כפי שכתבתי, כשדיברו שהדרך לירושלים תקח כשעה, זה היה חלום באספמיה. אך השנים חלפו, הוקם כביש 6, הוקם כביש 9, והוקם אף כביש המחבר בין חדרה [בית אליעזר] לכביש 6.

במעמד פתיחת הכביש, שנקרא בשמו של הנשיא לשעבר מר שמעון פרס, שאף כיבד את המעמד בהשתתפותו, התרגשתי מהפרגון של ראש העיר מר צביקה גנדלמן, כלפי ראש העיר לשעבר מר חיים אביטן שהיה ממקימי הפרויקט. ראש העיר כיבד אותו וגזר יחד עמו את הסרט. שיסלחו לי כל הציניקנים, אבל במעמד פתיחת הכביש המחבר בין חדרה לכביש 6, נוצר חיבור גדול יותר. המטרה של כביש הוא לחבר בין שני קצוות. הפירגון ההדדי שראיתי על הבמה הוא החיבור בין שני קצוות הטוב ביותר שראיתי.

אני חושב שבאווירת הימים הללו, חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, זה המקום לדעת לבנות את הגשר הנכון ולהשתמש בו. לבנות גשר בין השגרה לבין החגים, מאווירת יולי אוגוסט וחופשה, לאווירת הימים הנוראים ותקיעות השופר. זה הזמן לבנות גשר בין מגזרים, ואחדות הלבבות שבכוחה אנו יכולים לחיות כאן כאומה אחת.


שבת שלום

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!