מנג'ארה ועד סחרוף: כיצד הפך הפיוט לפופולארי?

במוזיקה כמו בתחומים נוספים, השכלול הטכנולוגי והיכולת לדעת ולגעת בכל דבר אפילו דרך מסך כשלא משנה מהו המרחק - גורמים להצפה גדולה. עד שמנסים להתרגל למשהו חדש הוא הופך לישן, וכך חוזר חלילה.

השאלה היא כמובן לא כיצד מתמודדים, אלא כיצד מצליחים לקחת את הנקודות הטובות, לשמר אותם ולהמשיך בריצה המהירה הלאה. מי שנשאר מאחור – חוטף אבק.

בשנים האחרונות התפתחה המוזיקה בארץ במהירות ובקצב. כשאני אומר 'התפתחה' אני מתכוון בשני מישורים, המישור האחד הוא ריבוי הסגנונות - אם פעם היו כמה סגנונות בולטים; מוזיקה ישראלית, מוזיקה לועזית, ומוזיקה מזרחית, עם הזמן התפתחו סגנונות רבים ומגוונים, חלקם ממש מקוריים וחדשניים, וחלקם הם תולדות של אבות המוזיקה שהיו עוד קודם לכן.

המישור השני הוא הגיוון בתוך הסגנונות עצמם - לכל סגנון נהיו פרשנויות בהבנה ובביצוע, ולכל דבר יש גישות שונות, ולמרבה הפלא כל אחד מאלו מוצא לעצמו קהל שמרגיש שייך ומחובר, קהל שעוקב, ולפעמים מטבע הדברים גם קהל שחושב שעולמו והסגנון האישי שלו הוא היפה והמושלם ביותר.

בשורות הבאות ברצוני לתהות מעט על המושג "פיוט", לבחון את התפתחותו, לבדוק מדוע למרות שפיוטים קיימים בין אצל האשכנזים ובין אצל הספרדים עדיין המושג "פייטן" קיים אך ורק בקרב עדות המזרח.

מיהו באמת קהל היעד שלו, מה היה, מתי זה השתנה, והאם זה טוב או רע, וגם - מה הופך טקסט ששרים אותו מסתם שיר ל'פיוט'?

מה בין שירים לפיוטים?
שירים בדרך כלל נכתבים על פי מידות מסוימות. אם זה בחריזה, במשקל מסוים של תיבות, אורך אחיד למשפטים, סיומת זהה בין קטעי הטקסט, נושא שמודגש בכל שורה וכדומה - אלו כללים לטקסט המיועד להפוך לשיר.

אם צועדים כמה צעדים קדימה ומוסיפים לתוכן לשון מליצית, משלבים קטעי תפילה, מונחים מהתנ"ך, שפה ספרותית, דברי הגות ורוח שמביעים את עצמם בצורה שירית, רעיונות דתיים, ושוב כל פרט בדרך כלל זקוק לכל הפרטים, המרקם הזה מביא בסופו לתוצאה של פיוט.

שיר אתה שומע ושר, אולי מהרהר אודות הטקסט, אולי הוא מעורר מחשבות, פיוט בעיקרו עומד בפני עצמו בחשיבותו גם ללא הלחן, הוא מחבר בין כל מיני דברים שהשומע מחובר אליהם, אם זה רעיונות דתיים או פילוסופיים, פסוקים, קטעי תפילה, ומנצל את כולם לטובת המסר או הרעיון המועבר, זהו טקסט כבד יותר, ולעיתים אף בעל קדושה בפני עצמו.

(במילון ספיר - פיוט הוא 'שירה ספרותית, שיר דתי, תפילה מחורזת'. ושיר הוא 'יצירה מילולית מוזיקלית, זמר, מילים ומנגינה מושמעות בפה או בכלי נגינה').

רבות הן הקטגוריות בתוך ההגדרה הזו הנקראת "פיוטים" - לא עליהן באתי לדבר, תוכלו למצוא מאמרים נפלאים אודות הפיוטים, התפתחותם והקטגוריות השונות.

מהו החילוק בהתפתחות ה"פיוטים" בין הספרדים לעדות אשכנז?
משוררים ופייטנים רבים ישנם, אצל כולם. אמנם המטבע החזקה, הבולטת והמוזהבת ביותר היא זו של משוררי ספרד, משוררי עדות המזרח - רבי יהודה הלוי, רבי ישראל נג'ארה ועוד רבים וטובים, והעובדה שמוכיחה את זה היא העובדה שרבים מהפיוטים אותם כתבו משוררי ספרד נכנסו פנימה אל סידורי התפילה של עדות אשכנז - מה שלא קרה להיפך, ואם קרה אלו הם ממש פעמים בודדות שלא משקפות תופעה.

הריבוי אצל עדות המזרח הפך את המושג "פיוטים" לפופולארי יותר, וממילא לכזה שפעילותו אינה כפופה רק למסגרת של התפילה. פיוטי הספד על המקדש וצער על הגלות, פיוטי שמחה לחתונה ושאר השמחות ועוד כהנה התחברו להם במשך השנים, מה שריכז את עיקר השירה של עדות המזרח לכזו המורכבת מפיוטים.

אצל עדות אשכנז הפיוטים נשארו יותר במסגרת התפילה, ובעיקר בחגים וכדומה, ובמישור המוזיקלי החולי הפיוטים הפכו יותר לתוכן של "חזנות" ופחות של "שירה".

העובדה שאצל עדות אשכנז המושג "ניגונים" המנוגן בפה ללא כל מילים רץ חזק, גרמה לסיכויי שידוך גבוהים יותר עם פסוקים מאשר עם פיוטים, וכך הפכו הפיוטים לעיקר הטקסטים בשירה בקרב עדות המזרח, והפסוקים לעיקר הטקסטים בשירה בקרב עדות אשכנז.

מה קהל היעד של "עולם הפיוטים"?
באופן טבעי קהל היעד הטבעי מלכתחילה ועד הלום הוא הקהל שמשתייך לבית הכנסת, לתפילות, לאירועים הדתיים, שם מככבים פיוטי התפילה ופיוטי השירה, מה שיוצר והופך את התוכן הזה למורגל באוזני המתפללים, ודבר שאדם רגיל אליו לרוב הוא צורך אותו.

אלא שמה שקרה הוא שבאיזשהו שלב עולם המקאמים ותרבות השירה הערבית כבש כמעט כל חלקה בתוך עולם החזנות, והסגנון המצרי והטורקי אן מהצד השני המרוקאי השתלטו באופן די ניכר על הטעמים, על הגישה, על הלחנים, ההטעמה, וממילא על הקהל שחובש את ספסלי בית הכנסת, וכל זה יצר ערבוב גדול שכמעט אי אפשר להבחין בו, בין המנגינות הייחודיות של הפיוטים לבין המנגינות של הטקסטים שחוברו ברובם על משקל השירה הערבי, במנגינה ובמילים. עד שתגובת המחשבה האוטומטית כיום בקרב חלק גדול מהציבור כשהם שומעים את המילה "פיוט" הם מבינים בעצם כי זה משהו שאיכשהו קשור למוזיקה ערבית.

אבל בשנים האחרונות ככל שהתפתחו התופעות הרוחניות השונות, משלל תרבויות, כך המושג פיוט התרחב, ואנו מוצאים מבצעים רבים שסגנון השירה העיקרי שלהם יכול להשתייך בעיקרו כלל לא לפיוטים, אפילו לרוק, ג'אז או סגנונות לאו דווקא ערביים.

בכל זאת קבוצות רבות מהן ומהקהל שלהם מוצא בדרכו דרך ומסלול המחברים בינו לבין הפיוטים השונים, גם כלפי הטקסט וגם כלפי הלחנים, ובחכמה ותבונה רבות, עם עיבודים חדשים הם הצליחו ליצור איזושהי חומה שמבדילה את הפיוט מסגנון השירה הערבית, ושומרת על הניחוח המזרחי שלו, ובעיקר הפיוטי.

החכמה היא להיות פתוח, אך בד בבד לשמור על המקוריות והייחודית של כל דבר, הרצון לחבר ולהרחיב מעגלים אסור לו לבוא על חשבון הרצון והחובה לשמר את כל הכללים מהם מורכב המושג פיוט, הן בהיבט המוזיקלי והן בהיבט הרוחני.

לסיום אומר, יהיה מאוד מעניין לראות התפתחות חדשה של כאלו שיהיו באמת פייטנים, שיצליחו להתאים את שירתם וסגנונם במאת האחוזים למושג המוזיקלי הנקרא "פיוט", משהו אחד כדאי שכולם יבינו, הרגש הזר שקיים בקרב קהל חובבי תרבות "שירת המזרח" בדגש הערבי שלה כלפי אמנים המשתייכים לתרבות הרוק והג'אז וכדו' שמבצעים פיוטים, קיים כמעט באותה מידה בקרב רבים מהציבור הישראלי ששומעים אמנים המשתייכים למוזיקה מהסגנון הערבי ובכל זאת מבצעים פיוטים.

ולכן כל הזדמנות להצלחה בפיתוח ז'אנר של פיוטים ופייטנים שיהיו נאמנים מוזיקלית וערכית לעולם הפיוטים, הוא מבורך ומשובח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!