הגיע הזמן להילחם בנהגים הרוצחים

ביום חמישי שעבר, מתנדבי "איחוד הצלה" הגיבו לקריאת חירום של תאונת שרשרת ליד הרצליה על כביש החוף, נהג רכב שלא שם לב ושלא שמר מרחק נכנס בחוזקה ברכב עם משפחה ממרכז הארץ שחזרה מנופש בצפון והיו בדרך חזרה לחגוג את חתונת הדוד.

האווירה החגיגית ששררה ברכב עם הזוג הצעיר ושני ילדיהם לקראת החתונה נפסקה ברגע אחד, הכל הפך מלבן וססגוני לשחור משחור. שני הילדים שישבו חגורים מאחור נפגעו מעוצמת הפגיעה מאחור ובו במקום הכל השתנה להם ולנצח. מוישי בן שלש וחצי בסך הכל, שלא עשה דבר רע בחייו נפצע אנושות ונפטר מפצעיו זמן קצר אחרי התאונה ואחיו הקטן אברהם בן השנה וחצי נפצע באורח בינוני. אברהם שהיה הילד השני במשפחה נהפך ברגע אחד לבכור המשפחה ואילו מוישי הקטן נקבר מיד לאחר חתונת דודו בבית קברות בקבר קטן כמו מידותיו.

לאחר שקראתי את מה שהמתנדבים, שאני אוהב כל כך כתבו לי וראיתי את הכאב הגדול שלהן שלא הצליחו להציל את מוישי הקטן, ליבי לא הפסיק לכאוב ודמעות לא הפסיקו לדמוע אצלי למשך שעות ואני מרגיש דקירות בליבי על הצער שהמשפחה עוברת.

אינני מכיר את המשפחה ואין לי קרבה משפחתית אליהם אבל בכל השעות שבכיתי חשבתי על מה אני עוד יכול לעשות מעבר למה שאני עושה היום, הקמתי ביחד איתכם ארגון מדהים עם 3,000 מתנדבים מסורים שהגיבו מאז הקמתו להרבה מעל מיליון קריאות חירום ועזרו והעניקו חיים לכל כך הרבה אנשים ואני יודע שללא פעולתם, הרבה מאוד בני אדם לא היו חיים והרבה אנשים היו סובלים מנזקים קשים שלא היה מרפה להם. אני יודע כמה מסורים אתם שמוכנים לעזור לכולם ולעזוב הכל כולל עבודה, משפחה ואירועים משפחתיים בכדי לרוץ ולהציל חיים של אנשים שאתם אפילו לא מכירים ולעולם לא תקבלו כלום בתמורה כולל תודה, אבל לעולם זה לא מפריע לכם ואתם ממשיכים בעשייה המדהימה בגלל הסיפוק הרב של הצלת נפשות שיש לכם. אבל כשאני חושב מה עוד אני יכול לעשות ומסתכל על התמונה של פני המלאך של מוישי הקטן שקבור כבר כמעט יממה ובשולחן השבת הוא כבר לא יהיה לעולמים החלטתי שאני לא עושה מספיק ואפשר לעשות עוד! ואני יכול ורוצה לעשות עוד ביחד איתכם.

להלחם בסימוס כמו שנלחמים בסרטן
החלטתי להתחיל במלחמת חורמה אמיתית נגד היצר הרע שבתוכי ובתוך כל אחד מאיתנו, היצר ל"סמס" לקרוא ולכתוב הודעות בזמן נהיגה ובכך לסכן בני אדם! היצר לשקר ל"וויז" ולכתוב כתובת שיכול להיות שלעולם לא תגיעו אליו בכלל.

לפני שנתיים כתבתי לכם את דעתי על העניין וכמה אני מתחנן בפניכם אנשים מדהים שאמונים על הצלת חיים ואפילו שזה בהתנדבות להניח את כתיבת וקריאת ההודעות אימייל ו SMS וכו. בשעת נהיגה.

שמחתי כל כל כששמעתי שכל כך הרבה מתנדבים לקחו את זה ברצינות והפסיקו ל"סמס" ולכתוב ולקרוא הודעות אבל זה לא מספיק מבחינתי, אני לא יודע את סיבת התאונה אתמול ואת סיבת מותו של מוישי אבל אלפי אנשים מתים מידי יום מסביב לעולם בגלל חוסר תשומת לב לנהיגה וכיום בגלל כמות הטלפונים החכמים - "סימוס" הוא הגורם העיקרי לתאונות קטלניות!! וזה קורה לאנשים טובים ומדהימה שמעולם לא היו הורגים זבוב ומעולם לא ידעו שהם פשוט רוצחים בפוטנציה וברגע אחד של אי שליטה על יצר ההרג הפנימי שלהם בזמן קריאה או כתיבה הם משתנים לעד מבני אדם נורמטיבים וטובים שעושים טוב לסביבה ל"רוצחים"!

הגעתי למסקנה קשה שזה טבוע בכולנו וחייבים להלחם בזה כמו שנלחמים בסרטן שמתפשט בגופנו והחלטתי לקחת את העניין הזה לזכרו של מוישי הקטן זכרונו לברכה ומהיום אלחם במחלה הקשה בזאת בכל כוחי!

אני מצידי לא מסתפק בזה ומודיע במכתב זה שנכתב בכאב לב, שמתנדב שיתפס נוהג ומסמס ישלל ממנו הזכות להמשיך ולהציל חיים בארגון "איחוד הצלה" לתקופה ממשית ואולי אף לצמיתות באם יוחלט שאינו יכול לתקן את המנהג המגונה והרצחני הזה.

אני גם מקבל על עצמי את מה שביקשתי מכם ואני מקווה שכל אלפי מתנדבי איחוד הצלה בישראל ובעולם יקבלו עליהם את מה שאני קיבלתי על עצמי!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!