המסיתים לא ינצחו • טורו של עמנואל שילה

1.
בפעם הקודמת זה קרה לפני כמעט 20 שנה, בימים שלאחר רצח רבין, והתוצאות אז היו הרות אסון בקנה מידה לאומי. אם לא נתעשת, אם נאפשר לזה לקרות שוב, המחיר יהיה כבד עוד יותר. אסור למחנה הלאומי ובמיוחד אסור בתכלית האיסור לציונות הדתית ולהתיישבות ביו"ש לשתף פעולה עם שונאים, מכפישים ויריבים פוליטיים ציניים, ולעסוק בימים אלה בהלקאה והאשמה עצמית פומבית, כפי שהם דורשים ממנה. אם תנהג כך, היא תשחק לידיהם של מי שמבקשים לחזור ולרמוס אותה, ממש כפי שנעשה בגוש קטיף לפני עשר שנים, ועוד הרבה יותר מזה. מן התוצאות תסבול, כמו בעבר, מדינת ישראל כולה.

תנו להם למחות, להסית ולהשתלח במעמד צד אחד. אל תבקשו ואל תסכימו לנאום בהפגנות שלהם. חשוב לכם לדון בתקשורת בנושא ובהשלכותיו? עשו זאת בערוץ 7, בגלי ישראל, בערוץ 20, בעיתונות המגזרית. אל תנסו לבוא לאולפנים שלהם כדי להתגונן או להצטדק, כי מלבד בכמה תוכניות מאוד ספציפיות - אין סיכוי שתקבלו שם במה הוגנת. הם זקוקים לכם שם לא בתפקיד בעל דעה שיש להקשיב לה ולכבדה אלא בתפקיד שק החבטות, או בתפקיד הצדיק מסדום שמוקיע את חבריו למגזר. וגם אל תקשיבו להם ואל תצפו בהם יותר מכמה דקות ביום, כדי שמסע התעמולה הזה לא ישטוף את מוחכם. תראו מה קרה לנפתלי בנט, שניסה לפייס אותם בתקציבים ובנאום פייסני, ומצא אותם מארגנים הפגנות ליד ביתו רק משום שסירב לחתום על התחייבות להיות משרת נאמן שלהם בכנסת. אם תגלו חולשה תהפכו למטרה מועדפת. אם תפגינו עוצמה והחלטיות, ירפו מכם. תלמדו מהחרדים, שבזכות שתיקתם מצליחים לצאת כמעט בלי שריטה מהסיפור הזה, למרות החזות החרדית של אותו רוצח מתועב מירושלים. תלמדו מחברי הקואליציה בכנסת, שהשאירו לדוברי השמאל ולערבים להשתלח מול ספסלים ריקים.

את העיסוק הפתוח בשאלה האם צריך לשנות משהו ביחסנו לקהילה הצועדת, לפלשתינים או לשוליים הקיצוניים של הימין צריך לדחות לימים אחרים, רגועים יותר, שבהם ניתן יהיה לנהל דיון שפוי. דברו איתי בעוד שבועיים-שלושה. ממילא היחס לאותה קהילה הוא אחד הנושאים הכי מדוברים בשיח המגזרי, שאחת לכמה ימים נכתב עליו מאמר נוסף. מי שמתפתה לעסוק בזה כעת בפומבי, בעיצומו של הגל העכור, רק מסייע למחוללי גל ההסתה, השקר והצביעות להפיק הון פוליטי ואידיאולוגי מן הטרגדיה הכפולה.

2.
והם אלופים בזה שם, במחנה השמאל. מאז רצח ארלוזורוב, דיר יאסין ואלטלנה ועד לרצח רבין הם התמחו במינוף של אירועים טרגיים כדי לנהל הסתה פרועה נגד המחנה היריב. להכתים אותו בפשעים שאינם שלו, לרמוס אותו ולשדרג את עצמם. את רצח ארלוזורוב, תעלומה היסטורית שלא פוענחה עד היום, הם הדביקו לתנועת ז'בוטינסקי, וכך מנעו ממנה ניצחון היסטורי בבחירות להנהגת ההסתדרות הציונית. את רצח רבין הם מינפו כדי לאלץ את נתניהו לאמץ את הסכמי אוסלו שעלו בחייהם של 1,500 ישראלים, ולכבול את ידי ההתיישבות ביש"ע ממאבק אפקטיבי נגד עקירת יישובים. באופן מאוד צפוי, הם לא מתכוונים להחמיץ גם את צירוף המקרים הנדיר שזימן להם בסוף שבוע אחד שני מעשי רצח מזעזעים שלא באמת קשורים זה לזה, אבל אפשר לכרוך אותם יחד כמכפיל עוצמה של מסע ההסתה.

האם יש סיכוי שהפעם הציונות הדתית וההתיישבות - שכבר איבדה לפני עשר שנים את העין של יש"ע - תהיה קצת פחות תמימה, קצת יותר חכמה ומפוכחת? או ששוב תגלה אותה חולשת דעת ונאיביות ותשחק לידיהם של אלה שמבקשים להרוס אותה?

3.
מכיוון שבימים האחרונים לא רק יריבים מבחוץ אלא גם בעלי אג'נדה מבפנים או סתם מבולבלים בעלי כוונות טובות עסוקים בלשבש את הכרתכם, לייסר את מצפונכם ולגרום לכם לחוש אשמים, לא מיותר להעמיד בפניכם את מבחן השאלות הבסיסיות. ברוכים הבאים למדורנו: בחן את עצמך, האם אתה רוצח או מסית לרצח? אז ככה: ראשית, האם הייתם שותפים, בתכנון או במעשה, באחד או יותר משני מעשי הרצח - בירושלים ובכפר דומא? שנית, האם קראתם לעשות את המעשים הללו, תמכתם בהם, או למצער שמחתם עליהם בלבכם? ובכן, מכיוון שברור שהתשובה היא שלילית, מכיוון שברור שאתם מזועזעים מהמעשים הללו ושוללים אותם לחלוטין, כל מי שמנסה להאשים אתכם בשותפות בהם אינו אלא מסית ומעליל.

יש לדחות בבוז את הניסיון המופרך להרחיב את מעגל האחריות ולכלול בו כל מי שיש לו צד משותף, סוציולוגי או אידיאולוגי, עם מבצעי הפשעים הללו. למסיתים ולמאשימים אין זכות להציב לאחרים רף אחריות כה גבוה, שמעולם הם לא הציבו כלפי עצמם או כלפי בני בריתם. הם עצמם מתייחסים בסלחנות נפשעת לטרוריסטים הפלשתינים, ומוכנים לדון בכל עת בשחרורם המוקדם מהכלא. הם משחרים לפתחו של אבו-מאזן, האיש שמחלק תמיכה כספית קבועה למשפחות מחבלים וקורא כיכרות על שמם של רוצחים, וקוראים לו איש שלום. זה לא מפריע להם לטעון נגד יחס מקל ראש כביכול כלפי מעשי טרור שמבצעים יהודים. מי שנוהג כך לוקה באותה צביעות של מדינות וארגונים בינלאומיים, אשר דורשים מצה"ל רמת מוסר לחימה שאינם דורשים לא מעצמם ולא מאף מדינה בעולם - מלבד ישראל.

4.
כבר שבוע הם מפמפמים לנו שכל מי שיצא בביקורת או במחאה נגד הקהילה הצועדת (אפילו מי ששמע בדיחה על חשבונם ולא מחה, קבע אחד הרבנים בלהט נאומו בכיכר ציון) הוא שותף למעשה הרצח של אותו שליסל. שהרי גם הם - כמוהו - מסרבים להכיר בלגיטימיות של אותם צועדים. הטיעון הזה כל כך חלול, שאתה לא יודע מאיפה להתחיל לתקוף אותו. האם מי שהתנגדו בחריפות ובבוטות לדרכו של השר רחבעם זאבי הי"ד - כל אותם יהודים ושאינם יהודים שכינו אותו בכל הזדמנות פשיסט וגזען - לקחו על עצמם אי פעם ולו קורטוב מהאחריות על רציחתו? האם המבקרים הבוטים והתוקפניים של מפעל ההתיישבות ביש"ע, אלה שיום יום מוקיעים אותו כתמצית הרוע עלי אדמות, נדרשו אי פעם לבדוק מה החלק שלהם ברצח טלי חטואל וארבע בנותיה בציר כיסופים, או בטבח המזעזע של בני משפחת פוגל באיתמר? אנשי שמאל שתומכים במפורש או במרומז במנהג הפלשתיני המסורתי ליידות אבנים על רכבים ישראליים, האם הם הואשמו באחריות למותם של התינוק יונתן פלמר ואביו אשר סמוך לקריית ארבע, או לפציעתה הקשה והקטלנית של הפעוטה אדל ביטון בכביש חוצה שומרון?

הדוקר שליסל פעל ממניעים דתיים, הם טוענים, לכן כל מי ששותף לאמונה הדתית שלו שותף גם במעשיו. לפי אותו היגיון, כל בעל דעות סוציאליסטיות הוא שותף לפשעי המשטר הקומוניסטי. הרי אין כמעט השקפה או דעה בעולם שאין לה גירסה קיצונית מסוכנת שעולה בחיי אדם. ממתי מי שאוחז בגירסה השפויה והלגיטימית של אותה אמונה אחראי למעשיו של מי שמעוות אותה ומוביל אותה לקיצוניות מסוכנת, למרות שהוא מתנגד לו ושולל בתכלית את מעשיו? מאיפה בא הקשקוש הזה? כן, אני מתנגד לזוגיות כזו. ויותר מכך אני מתנגד למעשי רצח. תשמעו חידוש מפתיע: אפשר לחלוק על מישהו, להתנגד לו, לבקר אותו בעוצמה, ועדיין לא לתמוך ברציחתו.
אז תודה לכל אלה ששיננו באוזנינו השבוע שוב ושוב את הדיבר "לא תרצח". באמת יפה שהזכרתם לנו, אחרת כבר מזמן היינו קמים בבוקר ורוצחים כמה בני אדם להנאתנו. מה היינו עושים בלעדיכם?

5.
ותודה לאלה שהיו מספיק אמיצים לעמוד השבוע בקו האש ולומר את האמת. ובמיוחד לקלמן ליבסקינד – עיתונאי עם הרבה אומץ, ולבצלאל סמוטריץ' – ח"כ צעיר וטרי עם הרבה אומץ, לפעמים יותר מדי אומץ.

טורו של עמנואל שילה מתפרסם בעיתון 'בשבע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!