רק אין יראת אלוקים במקום והרגוני

ימים קשים..

אם ב"ה הקיץ הזה אינו 'צוק איתן', אז קפץ עלינו רוגזו של אחר..
כבר שבוע שכולם עסוקים.
יש שעסוקים ב'לא להתנצל', ויש שעסוקים בלהסביר.
יש שעסוקים בלקרב, ויש שעוסקים בלהשתתף.
וכולם אהובים, וכולם ברורים, וכוונת כולם, לשם שמיים מתכוונים.
וכל זאת מדוע?
מפני שבן בלייעל החליט ליטול חיים, לגדוע באבחת חרב חיים שלמים.

אך הנה בדיוק בזו הפרשה אולי נמצא הסוד הגדול והמפתח לחיים נכונים, בחיים של תורה.

כבר ר' יהושע בן קרחה הקשה מדוע הקדימה התורה את פרשת שמע ל-והיה אם שמוע,
והסביר שמוטב שיקבל האדם עול מלכות שמים לפני שיקבל על עצמו עול מצוות.

בגמ' למדנו ''ת"ר ושמתם 'סם תם' נמשלה תורה כסם חיים, זכה נעשית לו - סם חיים, לא זכה נעשית לו - סם המוות.

אותה התורה, יש אשר היא סם חיים בעבורם, אך יש אשר היא עצמה סם המוות.
אותה התורה, אותם פסוקים, יש אשר להם זהו האוויר לנשימה, ויש אשר להם כבתה הנשמה.

כי פרשת 'שמע' קדמה ל'והיה אם שמוע', לומר - קבל על עצמך קודם עול מלכות שמים, ואח"כ קיים את מצוותיה של תורה.

הרי עשו השתוקק לקיים את מצוות כיבוד הורים, אך לא קיבל על עצמו על מלכות שמים, ולכן מוכן היה להרוג את נמרוד ובלבד להשיג את בגדי החמודות לצוד צייד ולכבד את אביו.

והתורה זועקת-
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו, אל מצוות ד' אלוקיכם.. והקללה אם לא תשמעו.."

יש מי שמקיים את מצוות ד' והם ברכה בעבורו הוא מתקדש ומתעלה מהם, אבל יש מי שהם סם המוות עבורו 'קללה' כאשר הוא מקיימם שלא למטרתן, כמו עשיו שמוכן להרוג כדי לקיים מצוה וזו הקללה!
שהרי התורה מצווה וחי בהם, ולא שימות בהם!!!

וכבר אמר אברהם אבינו ''רק אין יראת אלוקים במקום והרגוני"

דע לך בנאדם! כאשר מצוות נעשות ללא יראת ד' הם הופכות לסם המוות.
לכן קודם קבל על עצמך עול מלכות שמים ואז תיישם את מצוותיה של תורה, ובכך מובטח שהתורה תהיה ברכה.

והרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים "ועתה ישראל מה ד' אלקיך, שאל מעמך..." על האדם מוטלת החובה להיות ירא ד'.

" כי אם ליראה את ד' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו.."

קודם יראת שמים ואח''כ קיום מצוותיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!