שאלו תשלום ירושלים • טור מיוחד ל'בין הזמנים'

"בעד", הצביע יו"ר ישראל ביתנו איווט ליברמן בשעות האחרונות של מושב הקיץ. "בעד", הצביעו גם חייליו בישראל ביתנו. לראשונה מאז הקמת הממשלה, וימים ספורים אחרי שקטל את העומד בראשה בביקורת קשה שפורסמה בהבלטה, הביע איווט ליברמן אמון בממשלה.

זה קרה בלילה הלבן שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר, רגעים ספורים לפני צאת הכנסת לפגרה. החוק שבגינו זכה נתניהו לראות את האופוזיציונר מימין מביע בו אמון, היה החוק הנורווגי, כולל סעיף סגני השרים.

ליברמן ידע שללא קולות ישראל ביתנו, שינוי חוק יסוד הממשלה הדורש רוב של 61, לא יעבור. שני שרים שהו בחו"ל בשליחות לאומית על חשבון משלם המיסים. עוד סגן שר אחד, איוב קרא, היה מוצא את הדרך להתאשפז בשנית, כדי שלא לראות את יריבו למגזר אכרם חסון, מרשימת כולנו, מצהיר אמונים כחבר כנסת ותופס את מקומו במליאה.

קרא ידוע כמי שלוקח את הפוליטיקה ללב. הוא הוכיח זאת בסיבוב הקודם, בתקופת שרון המנוח, וגם בסבב הנוכחי, כאשר ערב השבעת הממשלה אושפז בבהילות ונרפא במהירות (אחרי שקיבל את מבוקשו).

בקריאה ראשונה של החוק הנורווגי, קרא נעדר מההצבעה. במערכת הפוליטית היה ברור שאם יבין כי אישור החוק תלוי בקולו – הוא ידאג שהחברים מהעדה יחסמו בגופם את האמבולנס שינסה לגרור אותו בחזרה למליאה. בעדה הנפלאה הזאת, כפי שראינו לפני כמה שבועות, לא מדובר במליצה.

מי שהציל את החוק בקולו ובקולות פקודיו, היה כאמור, איווט ליברמן. באופוזיציה הרימו גבה והפכו את ההצבעה להצבעת אמון. יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג האמין כי ליברמן, שלא מפסיק להביע אי-אמון אישי בנתניהו, לא ירים את ידו ויביע לראשונה אמון בממשלה, דווקא בשעת נעילת המושב. גם התרגיל הזה לא עזר, וליברמן הרים את ידו. בעד הצעת החוק, בעד הצבעת האמון.

מילה של איווט
סימן השאלה הגדול שמרחף מעל התנהלותו, טרם זכה לתשובה. "בקואליציה תהו למה החליט ליברמן לעזור להם ולהצביע בעד החוק", תמהה סימה קדמון בידיעות אחרונות, "לא מדובר בחוק אידיאולוגי. לא בעניין כלכלי. זה לא מתווה הגז". השאלה הזאת הועלתה על ידי עיתונאים נוספים ונותרה ללא מענה. הניסיונות לקשור בין הצבעת האמון – לבין כניסה לממשלה, נפרמו במהירות על-ידי איווט שחזר לתקוף את ביבי, רגע אחרי ההצבעה.

עמדתו של איווט בעד החוק הנורווגי – ידועה. אבל במקרה הזה, מדובר בהוראת שעה שתקפה לכנסת הנוכחית בלבד. ומה עוד שכבר ראינו איך האיש מסובב את הסכין בגבו של ביבי, גם בנושאים בהם הוא תומך עקרונית.

בסוגיית מתווה הגז, נתניהו נכנס לישיבת סיעת הליכוד בידיעה שיש לו את קולות ישראל ביתנו, ונדהם לשמוע מהעיתונאים, תוך כדי ישיבה, כי איווט הטביע את האסדה והבהיר שיצביע נגד. "לא אהיה הטרמפולינה של נתניהו", הוא אמר באותה מסיבת עיתונאים. בסופה של המסיבה, יצא ביבי מישיבת סיעת הליכוד שנערכה במקביל עם פרצוף של ילד שקפץ בטרמפולינה פעם אחת יותר מדי. אם איווט היה נוהג בצורה דומה בהצבעה על החוק הנורווגי, זה היה יכול להישמע הרבה יותר אמין.

סימן השאלה רק מתעצם כאשר נחשפים לדרמה שהתרחשה מאחורי הקלעים. יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, פנה לליברמן בשבוע שעבר והציע לו עסקה ולפיה יש עתיד תתמוך בהצעת החוק הנורווגי, ובלבד שיוסר ממנה הסעיף שמאפשר גם לסגן שר להתפטר לטובת הבא אחריו ברשימה.

לפיד וליברמן מנהלים מערכת יחסים יציבה עוד מהקדנציה שעברה, אבל במקרה הזה, ליברמן השיב 'נייט' בלי להוסיף מילה. יש עתיד ניהלה, לפיכך, את המאבק לבדה בוועדת חוקה. ללא תמיכה של איווט, ההפסד היה ידוע מראש.

ליברמן הוא אבי תורת הנסתר בפוליטיקה הישראלית. מהלכיו לא צפויים, בלשון המעטה. סיבותיו ידועות רק לו. אבל הנה לכם, לראשונה, סיבה מרכזית (לא יחידה כנראה אך די משמעותית) לכך שליברמן הרים בשבוע שעבר את ידו בעד החוק בכלל, ובעד סעיף סגני השרים בפרט.

"יש לי מחויבות אישית ליעקב אשר מדגל התורה", אומר יו"ר ישראל ביתנו. "האיש הזה היה בורג מרכזי בתמיכה של דגל התורה במשה ליאון. בניגוד לחברים אחרים באגודת ישראל, הוא לא מיצמץ והלך איתנו עד הסוף. לכן, כשבאו אלי לפני כמה שבועות בשם הרב שטיינמן מבני ברק וביקשו שאתמוך בחוק – היה ברור לי שאעשה זאת. אני איש של מילה, ונותן כבוד לאנשים שמילה שלהם היא מילה".

האמון ביעקב אשר (ובמנהיגו הרוחני) גבר על רחשי האיבה והאי-אמון כלפי ראש הממשלה. מה חבל שהאמון הזה לא בא לידי ביטוי בסוגיות משמעותיות פחות מציפור הנפש של החוק הנורווגי (כמו חוק הגיוס), אבל חייבים להודות שאת החוב שלו לחזו"א 5 – איווט פרע בשבוע שעבר עם ריבית והצמדה.

עכשיו, יעקב אשר תלוי בחסדי חבריו האגודאים, "אני לא מקנא בו", אומר איווט בחיוך מר, "יש שם כמה אנשים שלא הייתי קונה מהם מכונית משומשת, ויעקב אשר עוד צריך לעלות עם המכונית המשומשת הזאת – מבני ברק לירושלים".

תרועת הפסטיבלים
איווט את שלו עשה, כעת יעקב אשר תלוי ועומד - חודש לפני הימים הנוראים - לא רק בחברים האגודאים, אלא גם בחברו לסיעת דגל התורה.

תרועת חצוצרת המלחמה של גפני, נשמעה לראשונה במדור זה בשבוע שעבר. מאז ועד לראשית השבוע, תרועת הפסטיבלים נשמעה ברמה בכל רחבי המדינה. גפני סבב מקמפ לקמפ, בלהקה נודדת עם תחמושת שלא אזלה, וארטילריה שרק התעצמה. איום השיא היה בהכרזה על ריצה עצמאית לכנסת בפעם הבאה.

ההכרזות הללו עושות טוב לרייטינג ומתסיסות את הדם החם של הבחורים הצעירים - כאילו לא חם לנו די והותר בימים האחרונים. פוליטית, אחוז החסימה הבלתי אפשרי מוריד את האופציה מסדר היום. גפני יודע זאת, גם החברים האגודאים, ואפילו הדגלאים. במיוחד החבר ששמע את המתקפות מלשכתו בבית דגל התורה בבני ברק, ולא רווה אושר, בלשון המעטה.

בסביבתו של ליצמן לדוגמה, בטוחים שגפני הצית בכוונה, לא חורשת אקליפטוס קטנה אלא יער ירושלמי שלם, כדי לטרפד את שובו של "החשב המלווה" לכנסת (כל הזכויות שמורות לראש מפלגה חרדית ולא מיהדות התורה). "אין שום הסבר אחר למתקפת האמוק של גפני, מלבד הניסיון למנוע את התפטרות נציג אגודה לטובת יעקב אשר", אומרים בסביבתו של בר-הפלוגתא מאגודת ישראל.

בימים של הכללות וייחוס כוונות זדון בגין אמירות תמימות, יש להיזהר מלהאשים יראים ושלמים כיו"ר דגל התורה. לא צירופו של דגלאי נוסף לכנסת מדיר שינה מעיניו של גפני, אלא החשש ממכירת חיסול מקדימה של נכסי דגל התורה. גפני שמע את ההצהרות הרברבניות והדרישות המופרזות. נאומיו חוצבי הלהבות נועדו להציב קו אדום. כמוהו כראש ממשלה המסנדל עצמו מראש ומודיע שלא ישחרר מאות מחבלים תמורת שבוי ישראלי.

ההשוואה נכונה, וכך כנראה תיראה גם התוצאה. דגל תוותר לבסוף, כפי שממשלות ישראל תמיד נכנעות. ברגע שיגובש המתווה שעיקריו פורטו כאן בשבוע שעבר (החינוך העצמאי במרכזו ועוד כמה ערים לצידו), מאיר פרוש כבר ימצא את העיתוי הנכון להעברת המפתחות ליעקב אשר. המפתחות יימסרו לדגל. השלט יישאר אצל פרוש.

"פרוש צריך אישור של מועצת גדולי התורה וזה סיפור בכלל לא פשוט", אומר ח"כ ליצמן. בסביבתו מספרים כי נכון לעכשיו חברי מועצת גדולי התורה לא מביעים הסכמה, וכי גם פרוש שמע את הדברים מפורשות, אחרי ביקור ממושך בחצר חסידות השוכנת לחוף ימים ומפעילה בית הארחה ובית חולים (אם תבקרו בשני המקומות, לא בטוח שתחושו בהבדלים).

אלא שגם ליצמן יודע - על סמך העבר המר - כי ברגע שיבשילו התנאים הידועים, יגיע גם אישור האדמו"רים. זו הסיבה, שבימים האחרונים הוא נמנע מלעלות על סולם יעקב ומעדיף לעסוק בענייני משרדו ולא בכבוד מפלגתו. ליצמן מבין היטב שבכל הצהרה מסנדלת נוספת, הוא רק מחזק את כושר המיקוח של שלומי אמונים מול דגל התורה. בפרפרזה לאמירתו של מנחם בגין המנוח, הוא מעדיף לשבת בצד ולאחל הצלחה לשני הצדדים. גם בריאות, מתוקף תפקידו.

החיים עצמם
ברשימת הישגי מושב הקיץ שהסתיים בשבוע שעבר – יש מתנת חופש אחת שהגיעה ישירות למצביעים. לא מדובר בהפקדה שתחל (אולי והלוואי) בעוד שנתיים ולא בהעברה שמעשירה את חשבונות המנהלים מבלי שלהורים מגיעה אגורה שחוקה. המתנה האמורה היא כמובן קייטנות החופש הגדול, שבשנה שעברה, פירון הנהיג לכולם. רק לא לחרדים.

לא רק שוקו ולחמנייה בפיקוח המדינה קיבלו התלמידות החרדיות בקייטנות החופש הגדול של משרד החינוך, אלא גם הזנה רוחנית. תשמעו סיפור. בשבוע סיום הקייטנות, כינסו מפעילי הקייטנות בירושלים את התלמידות, חניכות הקייטנות, ליום פעילות והעשרה. במסגרתו, כמקובל במגזר, נאמרו גם דברי תורה.

"אתן יודעות מי אמר 'ואהבת לרעך כמוך'?" שאל את התלמידות רב הקייטנות, הרב שבתאי איזנשטט שנחנק מצחוק, ביחד עם המורות, למשמע תשובת התלמידות שנאמרה במקהלה: "הרב עובדיה".

מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אכן הטיף לאהבת חינם, ועל כך העיד כאן לא מכבר הח"כ הנכנס אברהם מיכאלי שסיפר איך נשיא מועצת החכמים האיץ בו בימיו האחרונים לעשות שלום במרומיו – בין ראשי סיעת ש"ס דאז.

בשנה הזאת, זכו גם האימהות החרדיות, לחוש כאזרחיות שוות זכויות. קייטנות הקיץ של משרד החינוך לכיתות א' ו-ב' פעלו בבתי הספר החרדים, ואפשרו לנשים החרדיות לעבוד עוד כמה שעות בלי הוצאות מיותרות. גם את העניין הזה ניתן לצרף לתעודת השליש של המושב האחרון.

מי שעובדות בסרט נע כל השנה ונלקחות כמובנות מאליהן, הן המטפלות במעונות היום של משרד הכלכלה. החלטת הממשלה בשבוע השני להקמתה הייתה לבטל את אפליית הנשים החרדיות העובדות – בסבסוד המעונות. היועמ"ש וינשטיין ביקש לעכב את ביטול הסעיף המתנה את הסבסוד במיצוי כושר השתכרות של שני בני הזוג. "אני צריך זמן כדי ללמוד מה המשמעות", הוא אמר. שר הכלכלה הבהיר אז בתגובה כי אם ההחלטה לא תעבור, גם הוא ייצא ליום לימודים ארוך, וייעדר מאי-אלו הצבעות.

דרעי הוא השר הממונה מתוקף תפקידו כשר הכלכלה. המלצות ועדות מקצועיות שהתקבלו בממשלות קודמות גרסו כי את המעונות יש להעביר ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. ככל שזה תלוי בדרעי, מה שלא קרה בקדנציה של בנט כשר כלכלה, לא יקרה כעת, כאשר בנט מכהן כשר חינוך. החידוש בכנסת הנוכחית הוא, שגם יו"ר הוועדה בכנסת המפקחת על המעונות הוא חרדי משלנו, ח"כ אורי מקלב, יו"ר ועדת המדע.

ופיקוח נדרש – לזכר הנפטרים ולמען החיים. על האסונות שהתרחשו בשנה האחרונה במעונות, נשפכו דם, דיו ודמעות. אין מזור לכאב של הורים ששלחו את הפעוט או הפעוטה בבוקר למעון הילדים, וסיימו את היום בבית העלמין. הנתונים שנחשפו בשבועות האחרונים על-ידי משרד הכלכלה – מעוררים בעתה. לכ-1900 מעונות פעילים, הוקצו רק 16 מפקחים. הגורמים האחראים משוועים לתקנים נוספים, אבל התקציבים מוסטים ליעדים אחרים.

נחמה פורתא אולי תהא להורים, לכשידעו כי משהו בכל זאת נעשה. מדובר בחיבור מעניין בין משרד הכלכלה לארגון ג'וינט-אשלים שקרם לאחרונה עור, גידים ותקציבים. הפיילוט שיוזם הארגון, מבקש לקבוע סטנדרט הדרכה ופיקוח על המעונות, שיכלול השתלמויות מחד, והידוק הליווי והפיקוח מאידך. לעת עתה מדובר בפיילוט, אך שימו לב לנתון הבא שמתפרסם כאן לראשונה: שליש מהמעונות שייכנסו למודל ממוקמים בערים חרדיות, על כל הכרוך בכך מבחינת התאמה תרבותית והיערכות תקציבית.

התקשורת החרדית, כמו אותו אדמו"ר שהתלונן כי חסידיו מגיעים אליו רק כדי לתנות את צרותיהם, יודעת להתלונן מרה על קיפוח ואפליה. במקרה הזה, מתרחשת תופעה הפוכה של האדרה במקום הדרה. למען שלום הילדים החרדים והרוגע של ההורים, נותר רק לקוות שהפיילוט הזה יהפוך לסטנדרט מחייב.

תקצוב מגורם חיצוני – יש ובשפע. נותר רק לקוות שהשר הממונה מש"ס יתגייס לטובת הנושא ביחד עם יו"ר הוועדה מדגל התורה. עבור מאות אלפי הורים חרדים, הסוגיה הבוערת והכאובה הזאת קריטית וחשובה עשרות מונים משלל הנושאים הפוליטיים הבוערים: נורווגי, ועדה לבחירת דיינים ושאר כופתאות ותופינים.

איך אמר ראש הממשלה נתניהו? לפני שמדברים על איכות החיים, בואו נדבר על החיים עצמם. רק שבמקרה שלפנינו הפערים הרבה יותר בולטים. בשבוע שעבר נכתב כאן באהדה על החוק להעדפה מתקנת לחרדים בשירות המדינה. אם את החוק להעדפה מתקנת - גולת הכותרת של הישגי הנציגות החרדית עד כה - אפשר לכנות 'איכות חיים', הרי שהפיקוח וההסדרה במשפחתונים אלו החיים עצמם. של הילדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!