נחמו נחמו עמי - "מחורבן לתקומה" • טור

א.
בתחילת השבוע עוד היינו שקועים באבל ובצער, ואך שקעה לה השמש, חזרנו לימי השגרה, מותירים את יום תשעה באב לציון בלוח השנה . השבתות הקרובות קרויות "שבעה דנחמתא". אלו שבע שבתות, בהם קוראים בהפטרה דברי ניחומים לעם ישראל על חורבן הבית.

הלכה מעניינת הקשורה לימי האבלות, היא הדרך שבה אנו מקבלים את ימי האבלות, ולא פחות מכך מעניין, הדרך שממנה אנו שבים לשגרה. ימי האבלות מתחילים ביום שבעה עשר בתמוז, יום צום על המצור על ירושלים. מאותו היום פוסקים מלשמוע מנגינות, לא מסתפרים וכד'. ואז מגיע ראש חודש אב וההלכות מחמירות. זה ממשיך עם "שבוע שחל בו" וממשיך ביום תשעה באב עצמו, יום אבל , צום ותענית.

בחצות היום של יום תשעה באב, מתחילים לפוג אט אט חומרות האבילות. אם בתשעה באב יש איסור לשבת על כסא וצריך לישב על הארץ, בחצות היום של תשעה באב כבר אפשר לשבת על הכסא. וכך אט אט חוזרים לשגרה. עד למחרת בחצות היום פגים לגמרי ההגבלות והאיסורים, ועם ישראל חוזר לשגרה.

וכבר , נשאלתי רבות על פשר הדברים. אני חושב שהדבר בא לבטא, אולי יותר מכל, את מהות הימים הללו. גולת הכותרת היא "מחורבן לתקומה". עם ישראל ידע קשיים רבים במהלך ההיסטוריה, אך תמיד ידע לקום מהבוץ, לנער את הבגדים המטונפים ולהמשיך הלאה.

הנביא ישעיה אומר לעם ישראל "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי" (הפסוק מוכר לרובינו מהפיוט מקבלת שבת) ועל זה אומר הזוהר הקדוש "כהאי תרנגולתא דאיתנערת מן עפרא" (כמו התרנגולת שמתנערת מעפר) , שהרי תרנגולת שנתעפרה בעפר, בניעור ובטילטול אחד שמנערת את עצמה, מסירה מעליה את כל העפר בבת אחת. כך עם ישראל מבטיח הנביא יחזור לאיתנו ולחשיבותו ברגע אחד...

מהות הימים הללו אינם רק לציין מאורע מצער וקשה שעבר על העם היהודי לפני קרוב ל2000 שנה, אלא לספר על התקומה. כי החכמה הגדולה היא לא לשקוע בצער, אלא לדעת לנער את הכאב ולהמשיך קדימה. להאמין שאפשר להצליח למרות הכל. איך עושים את זה? על כך בהמשך.

ב.
תארו לעצמכם יום בחייכם שהוא עמוס במיוחד. פגישות מבוקר עד ליל. אתם צריכים להגיע לפגישה עם ההוא, ולקפוץ אחר כך לסדר משהו במקום אחר. בהמשך מחכים לכם במקום פלוני ומיד לאחר מכן אתם צריכים להגיע למקום נוסף.

אתם יוצאים לדרך, מלאים בטחון עצמי. בטוחים כי תספיקו את הלו"ז. ואז באמצע הדרך אתם מקבלים טלפון. על הקו אדם שמספר לכם שיש לו קרוב משפחה מבוגר שמתגורר בבית אבות, אשר קם בבוקר ואינו מסכים לקחת את התרופות. אתם שואלים מי הוא הזקן? וכשאתם שומעים את שמו אתם מבינים כי לא מדובר במישהו שאתם מכירים. "ואיפה בית האבות?" אתם שואלים. עונים לכם שזה בקצה השני מהמקום שאליו אתם צריכים להגיע.

מה אתם עושים??? הא? ממשיכים בדרככם להספיק את הלו"ז, או שאתם עוצרים הכל, עושים פרסה בצומת הקרובה, ונוסעים לבית האבות???

דעו לכם שישנם אנשים מורמים מעם, שהסיפורים הללו הם סדר יומם. כזה הוא חתן פרס ישראל הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק וראש מוסדות מגדל אור, שבשנים האחרונות אני זוכה ללוות אותו בפעילויותיו הכבירות, ובכל פעם אני נדהם מהיכולת של הרב לעצור הכל, לשנות את הלו"ז ולבטל כל מה שצריך, אם הדבר נוגע לעזרה ליהודי, גם אם לא פגש אותו מעולם.

כולנו קראנו השבוע בעיתונים על המקרה של אותו נער שברח מבית החולים כי סרב לקבל טיפולים, ובית משפט הורה להמשיך את הטיפולים בכפיה. מי לא דיבר אתו? מי לא ניסה לשכנע? אך מאומה לא עזר.

במהלך יום פגישות עמוס במיוחד, קיבל הרב טלפון מאחד מאנשי החסד בירושלים שאמר לו: "כבוד הרב, אתה היחיד שיכול לעזור". בהחלטה של רגע, ביטל הרב את כל הלו"ז המתוכנן. כעובדי מפעלות הרב גרוסמן, הודעה של ביטול זהו כאב ראש לא קטן. לבטל, להזיז, לדחות, להסביר. אך את הרב כלום לא מעניין כעת. אם יש ילד יהודי בצרה, צריך לחלץ חושים, ולעשות הכל בכדי לעזור לו. זוהי אהבת ישראל אמיתית.

כל מפעליו הברוכים של הרב גרוסמן, מטרתם היא להרבות באהבת ישראל ולעשות הכל אף למען ילד אחד. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.

אני חושב שבנקודה הזו, מתחברים הימים הללו עם הסיפור האחרון. מ"חורבן לתקומה". מי שזוכה לבקר בכפר הנוער זוהרים, מבין את המושג והמשמעות של "מחורבן לתקומה". נערים שנפלטו מכל מסגרת חינוכית אפשרית, ילדים שמערכת החינוך כבר לא יכולה לקלוט לתוכה מבעיות כאלו ואחרות, זוכים לקבל בית חם ומסגרת מתאימה בכפר הנוער.

בכל פעם שאני מבקר בכפר הנוער "זוהרים" אני רואה מול עיניי את התקומה. השיר המפורסם של הרב גרוסמן הוא "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה". זוהי אם תרצו, משנתו של הרב גרוסמן על רגל אחת. לעזוב את העבר – להתמקד בעתיד.

זה מה שאנו צריכים ללמוד מהימים הללו, וזה מה שאנו צריכים ללמוד מהאיש ופועלו. אשריי שאני זוכה לדבוק בו, והלוואי ותידבק בי אהבת ישראל היוקדת בקרבו.

ג.
השבוע הוזמנתי לישיבה מיוחדת בוועדת הפנים של הכנסת, במהלכה הוקמה "השדולה לאחדות העם" - עם ישראל . תתפלאו (או לא...) , אבל עד היום לא היה בכנסת ישראל, המקום שלכאורה אמור להיות ראי של הציבוריות הישראלית והדו שיח המקרב, שדולה שעסקה בנושא זה. אחדות ישראל לא הייתה על המפה, כמו שאומרים אצלנו.

בראשות השדולה עומד ידידי חבר הכנסת יואב קיש, יחד עם ידידי יו"ר הכנסת מר יולי אדלשטיין, שמלווה את השדולה הנפלאה. יזמו את השדולה חבריםושותפים לדרך בה חברי כנסת נוספים מקואליציה ומאופוזיציה, חובשי כיפה ושאינם, מכל העדות והמינים. המטרה שלשמה הוקמה השדולה, היא על מנת להרבות באחדות ישראל ובמיזמים שיכולים להפוך את הדו-שיח בין המגזרים השונים לאפשרי ורצוי, שיח אמיתי ולא מתלהם.

בישיבה אף נכחו הוריו של הנער שנחטף ונרצח לפני כשנה גלעד שעאר. אמו, הגברת בת-גלים שעאר, הפכה לפני כשנה, בעל כורחה, לסמל של אחדות ישראל. בישיבה אף נכחו ראשי ארגונים העוסקים בנושא אחדות ישראל. ביניהם ארגונים כמו מתחברים. גשר, לב לאחים, שביל ישראל, הערבות ועוד.

ביקשו ממני לתת דברי סיכום. הבאתי את אחד הפירושים היפים ביותר ששמעתי מהרב גרוסמן. האר"י ז"ל פרסם בקרב תלמידיו, להגיד לפני כל תפילה "הריני מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך". לכאורה טקסט בעל ערך ומשמעות, אך עדיין לא מובן מדוע הוא צריך להיאמר לפני כל תפילה?

התשובה היא שאין דבר המשמח יותר את אבינו שבשמים מלראות את בניו באחדות מלאה, שומרים איש על כבוד רעהו ומרבים אהבה ואחווה שלום ורעות. אין שמחה גדולה ושלימה בשמי מרום מלראות את עם ישראל צועדים יחדיו, זה לצד זה. אמר האר"י הקדוש, שטרם התפילה, עלינו לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים. אם אנו רוצים שישמע תפילתנו, בואו ונשמח אותו. "הרי מקבל על עצמי מצוות ואהבת לרעך כמוך".

הלוואי ונזכה כולנו לאהוב כל יהודי באמת ובתמים, ולהרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!