"השם הוא המלך" • טור מבית המעצר

פרשת "ואתחנן" מכילה יסודות תורניים רבים, עד שקשה להבליט אחד מהם על חשבון השני. עשרת הדיברות לכשעצמן מכילות, לפי מפרשים אחדים, את המהות הפנימית של כל המצוות כולן, פרשת "שמע" מבטאת את שורש האמונה, חיבת הארץ השזורה לכל אורך הפרשה, האיסור לכרות ברית עם יושביה והחיוב לאבד ממנה עבודה זרה – כל אחד מהנושאים הללו ראוי למאמר בפני עצמו, וכיצד, אם כן, נצליח לכלול את כל אותם נושאים במאמר אחד? התקשיתי בשאלה זו בבואי לכתוב מאמר לפרשתנו, אולם אז נפל לי האסימון. ישנו יסוד-על אחד שכולל את כל אותם יסודות שהזכרנו, והוא היסוד של עול מלכות שמים.

"אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה "שמע" ל"והיה אם שמוע", אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות" (משנה ברכות ב', ב'). במשפט אחד קצר תמצת התנא את אותו יסוד מופלא. אדם יכול לדקדק בכל המצוות, להדר ולהחמיר ולחשוש לכל השיטות, אך הוא עדיין לא קיבל על עצמו עול מלכות שמים. מאידך, אדם שקיבל על עצמו את אותו עול, גם אם עדיין אינו יודע אפילו כיצד לקיים את המצוות – אותו אדם כבר עלה על המסלול הנכון.

עול מלכותו שמים! חז"ל דייקו בלשונם כאשר בחרו להגדיר את קבלת מלכותו של ה' מצד האדם כ"עול". הם יכלו לבחור במילה יותר נעימה, פחות מאיימת, משהו שיותר מתאים ל"יהדות מתוך אהבה". הם יכלו לבחור מונח שיותר יסתדר עם חוויה רוחנית ישראלית. משהו פחות מחייב, יותר ידידותי. משהו קליל כזה. אבל הם התעקשו לבחור דווקא במילה "עול", אותו כלי מכביד ששמים על השור כדי שלא יסטה ממסלולו, שיבצע את עבודתו בנאמנות. מדוע?

מפני שעל-אף מה שמנסים לשווק כל מיני גורמים בתור "יהדות", תורת ה' היא ההפך הגמור מכל מה שמייצג עולם הערכים המערבי. תחת החופש המופקר לעשות ככל אשר עולה על דעתו של אדם, תובעת התורה חיים של קדושה, תחת השוויון הניתן לכל בני האדם במדינה הדמוקרטית המערבית, מגדירה תורת ה' את ישראל כממלכת כהנים וגוי קדוש, בעלי הזכות הבלעדית לשלטון בארץ, ולשאר הגויים היא נותנת מעמד נחות של גר תושב ללא זכויות פוליטיות כלשהן, וגם זה במסגרת מגבלות מסוימות. תחת הרעיון הליברלי לפיו כל עוד אדם אינו פוגע בחברו, הריהו נחשב לאדם מוסרי בעל ערכים, מכריזה התורה על שורה של מעשים שאינם פוגעים בהכרח בזולת כבלתי מוסריים ואף כמתועבים. ולא רק זאת, היא מענישה עונשים חמורים – במקרים רבים עונש מוות – על מעשים אשר כל מדינה מערבית דמוקרטית אינה רואה בהם פשע כלל! עולם המושגים של תורת ה' עומד בניגוד קוטבי לזה של העולם המערבי – מה שהם קוראים לו "אהבה" התורה קוראת לו "כרת", מה שהם מכנים "הנאה" התורה מכנה "תועבה".

ולכן יש צורך באותו העול. משום שהאדם מאמץ לעצמו כל מיני רעיונות בתקופות שונות, ואם לא יהיה עול, אם לא יהיה דבר שמכופף אותו ומחייב אותו לשעבד את דעותיו ורעיונותיו – אזי דבר לא ימנע ממנו מלהיות כבהמת הארץ. דווקא אותו עול מכביד הוא ששומר על האדם שישאר אדם, שישאר קדוש, שלא ישקע למדמנת החומרנות של התרבות המערבית. הבה נקבל על עצמנו מתוך הבנה, מתוך שמחה על הזכות שנפלה בגורלנו, את אותו עול שמימי. רק אז נסיר מעלינו עול בשר ודם. ואז נזכה גם כיחידים וגם כאומה לקרוא קרית שמע בשלמות, להצהיר על היותנו כפופים רק לה' ולא לאובמה או לכל גוי אחר. אז, כשנקבל את עולו של ה' בשלמות, נראה בחוש כיצד עול שעבוד מלכויות מוסר מעלינו, נראה כיצד אותה מחשבה לפיה "אי אפשר ללכת נגד אמריקה" לא הייתה אלא דמיון תעתועים. עול מלכות שמים – זהו יסוד היסודות, ואין בלתו!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!