יום ט"ו באב: במקום שנאת חינם

ט"ו באב הפך בתודעה הכלל יהודית לחג של שמחה וידידות. בסימן של פיוס בעם היהודי.

לעניין הזה מקור הלכתי מובהק: לפי שהשולחן ערוך נקבע שגם אין אומרים בו תחנון.

המקור לכך הוא דברי המשנה בסוף מסכת תענית. "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים".

על כך אמר רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו‏".

מה הסיבה לכך? חז"ל מונים כמה וכמה סיבות: יום שכלו בו מתי מדבר – שבכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם; חלק מהגברים היו מתים, והשאר ידעו שקבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר משהגיע ט"ו באב, הבינו שהעונש תם.

עוד סיבה מנו חז"ל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה, שכן תחילה, בעקבות פרשת בנות צלפחד נקבע שבת תתחתן רק בתוך השבט, כדי שהנחלה לא תעבור לשבט אחר. תקופת מה לאחר כיבוש הארץ התבטלה התקנה.

עוד שורה של סיבות מונים חז"ל, שמה מה שמשותף להם הוא שהינם מסמלים חזרה למצב מתוקן, יציאה ממצב קשה ושיבה למצב חיובי.

יום ט"ו באב הוא לפי כמה המהפרשים יום שמסמל את סוף ימי הצער של תשעה באב ותחלילת ימי השמחה ותקווה לנחמה, וזה נעשה באמצעות תיקון חטא זשנאת חינם: באמצעות אהבת חינם.

וכפי שנכתב היוצרות ליום זה: "בה"י באב אמצא שמחה, באם הבנים שמחה, גם לא בא לה כזה יום, וכיום סליחה, דורשי אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!