חילוני פצע תלמיד 'שובו' - שיקבל פיצוי נאה

בית משפט השלום בתל אביב, קבע פיצוי של 70,000 ש"ח, לתלמיד בית הספר שובו בראשון לציון, שנפגע בתשס"ג מאבן שהשליך לעברו תלמיד בית ספר חילוני.

בכ"ד סיון תשס"ג, בזמן הפסקה בבית הספר שובו, נזרקה אבן מהשטח הצמוד שם שכן בית הספר הממלכתי 'רמז'. האבן, פגעה בפניו של בוריס קובלנקו, אז בן 12, ונגרמו לו נזקי גוף בעיקר בעינו הימנית.

בין שני בתי ספר שררה איבה בין התלמידים ואף היסטוריה של קללות הדדיות, אמירות גזעניות וכן זריקות אבנים שנמשכו כשנתיים ימים, עד אשר בית ספר שובו הועתק ממקומו, בין היתר לאור המקרה הטרגי שהוא בסיס לתביעה של בוריס. ההתנגשויות החלו להחמיר לאחר תקרית בה תלמידי בית ספר רמז, ששהו במגרש בעת טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל והשמעת צפירה, שמו לב שבמגרש הסמוך עליהם, מנהלים תלמידי בית ספר שובו משחק כדורגל, צוחקים ונהנים.

בוריס הגיש תביעת נזיקין, ותבע את חברות הביטוח כלל ומנורה, עיריית ראשון לציון ואת בית הספר.

בכתב התביעה נכתב כי הנתבעים התרשלו בכך שלא פעלו על מנת למנוע את זריקת האבנים וכי הגדר המפרידה (גדר לא אטומה, בעלת רווחים) בין חצרות שני בתי הספר אינה מתאימה לנסיבות העניין שכן דרכה יכלו התלמידים לראות אחד את השני וכן לזרוק אבנים דרך הגדר וגם מעליה. לדבריו, רשלנותם של הנתבעים באה לידי ביטוי בכך שלא עשו דבר בעניין זריקת האבנים, אף על פי ש"הכתובת הייתה על הקיר".

בנוסף, טען כי עיריית ראשון לציון הייתה צריכה להימנע מהקמת בתי ספר צמודים זה לזה שכל המפריד ביניהם הוא גדר בלבד. לדידו, היה עליהם לצפות כי בשל הסמיכות בין בתי הספר, הדבר עלול להביא לכדי "מחנות יריבים" בין התלמידים. עוד תבע את משרד החינוך, וטען כי התרשל בכך שלא הנחילה הוראות חינוכיות מתאימות ולא דאגה כי ההפסקות של שני בתי הספר לא תהיינה חופפות, זאת בכדי למנוע חיכוכים בין התלמידים.

התביעה הגישה חוות דעת של ד"ר יאיר מורד, מומחה לרפואת עיניים אשר קבע כי לבוריס קובלנקו (24) נגרמה בגין הפגיעה נכות בשיעור 20% אך לאחר שעבר ניתוח בשנת 2007 להסרת הקטרקט בעין ימין והושתלה לו עדשה תוך עינית, נותרה נכותו הצמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה אוקולרית. ההגנה, הגישה חוות דעת נגדית של ד"ר אורי מלר , אך לא הייתה מחלוקת של ממש על כי התובע נותר עם נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הרחבת אישון ו-5% נוספים בגין המצב לאחר השתלת עדשה תוך עינית.

לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים בשנת 2014, השופט ד"ר מנחם קליין הציע לצדדים להגיע להסדר דיוני המבוסס על שקלול הסיכויים והסיכונים כפי שאלו השתקפו בעיני בית המשפט נכון לאותו שלב. "משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא היו מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב')" כתב השופט בפסק הדין.

"ראש נזק זה מטיבו הינו קשה לחישוב, וזאת בגין כך כי לא קיימים הכלים למדוד את עוצמת הכאב והסבל של כל נפגע ונפגע, וכלשון חז"ל "דלמא איכא איניש דמפנק אית ליה צערא טפי, ואיכא איניש דלא מפנק לית ליה צערא" (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פד), אולם אין בכל האמור כדי לרפות ידיו של בית המשפט ומשום כך שומה עלינו לנסות ולהעריך את שיעור הכאב ממנו סבל ועתיד לסבול התובע", כתב השופט. "לאחר ששקלתי את שיעור הנכות אשר הותירה הפגיעה אצל התובע, נסיבות הפגיעה, הניתוחים שעבר התובע, גילו והליכים המשפטיים לרבות העובדה שנאלץ לעמוד על דוכן העדים בחקירות נגדיות צולבות, אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור של 70,000 ש"ח".

השופט ד"ר מנחם קליין הוסיף בסוף פסק הדין, כי הוא נכתב בעיצומם של "ימי בין המצרים" שבין י"ז בתמוז לט' באב, ונחתם ביום י' אב, "בו אנו מבכים על חורבן בית המקדש, איבוד הריבונות היהודית בארץ ישראל והגלות הארוכה והכואבת שבאה בעקבות זאת, עם הפוגרומים, אינקוויזיציה והשואה הנוראית שהיו מנת חלקם של עמנו בגלות". לכן כתב השופט, "מצאתי לנכון לסיים את פסק הדין בקטע שלהלן: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים... אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם..." (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט' עמ' ב')".

"מי יתן ונוכל להתגבר על שנאת החנם האוכלת בנו, בדרך לבניית בית המקדש השלישי, בקרוב בימינו ממש".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!