צנעת הפרט וצניעות - כלל יסוד!

איש ואשה זכו - שכינה שרויה ביניהם, אינה ברכה ערטילאית בעלמא שנאמרת לזוג שחיים יחדיו, אלא אם מתקיימת צורת חיים ראויה ותקינה, אזי בעקבותיה נוצרת מציאות של השראת שכינה ביניהם כפשוטו, יצירת כלי קיבול ממשי - עם כל המשמעות של שפע, ברכה והצלחה בבית זה.

כדי להגיע למצב זה יש לעמוד בתנאים ברורים כשהכלל החשוב ביותר לזכות ב"זכיה" זו של סיעתא דשמיא היא אכן להיות במצב של איש ואשה שלבדם, ורק הם בלבד, שותפים ומאוחדים בבניינם ואז אכן נוצרת האפשרות הרוחנית של השפעה ממרום.

אחד הדברים הגורמים לריחוק השפעה זו, הוא השיתוף שלעיתים עושים בני זוג או אחד מהם בחייהם הפרטיים עם אי מי מהסובבים אותם, או לחלופין להכניס את חייהם האישיים של אחרים אליהם פנימה ולהיחשף להתבוננות יתירה והשוואה מזיקה באורח חיי אחרים לעומתם. זה יכול להתבטא בהמון מקרים של החצנה התנהגותית של בני זוג כלפי אחרים - בצורת הרעפת חיבה מוגזמת ובלתי מידתית למול זרים, או בסיפור דברים אישיים שנובעים מרצון לגילוי לב ולהשתפכות, אם זה למשל בעל שמספר סתם כך וללא צורך אמיתי ומיוחד כיצד אשתו מגיבה לנוכח אירועים מסוימים שמתרחשים תוך ביתם, או לחלופין באשה שרואה צורך לספר לחברתה על חייה הפרטיים מתוך צורך בלשתף ולהשיח את נפשה ולהשתפך בנפש קרובה לה, ולאו דווקא מדובר כאן בדברים שלא ראויים ואסורים לשיחה מבחינת הלכה, אלא אף דברים שמעיקרם אינם שכאלה אך מעצם מהותם שייכים לפרטיותם המקודשת של הזוג, הרי ששיתוף של זר בסוד האיחוד שביניהם ובעצם השחת דברים אלו לאחרים, מפסידים את הזכייה שמטבעה אמורה כן לפעול, ובפועל דוחקים את רגלי השכינה, וגורמים לקלקול וחוסר סיעתא דשמיא.

מטיבם של דברים, לכל זוג שבונה ומבסס את ביתו, ישנו אורח חיים ייחודי והנהגות שונות והסכמות משותפות שנוצרות במשך הזמן על ידם, ואשר בשום אופן לא ניתן להשוותם ולחקותם אצל זוג אחר, מאחר ולא כל הטבעים שווים ולא כל תנאי המצב שמתקיימים אצל אחד יכולים להיות אצל משנהו.

משכך, ברגע שנעשה שיתוף שכזה או השוואה, הרי שהיא ברוב המקרים גם מביאה לידי תקלות ולעיתים חמורות יותר לכדי הפרעות של ממש בשלום הבית התקין של בני הזוג.
אתמקד לאור האקטואליות שבתקופת "בין הזמנים" זו שמתאפיינת בהתארגנויות ליציאות וטיולים ושאר עניני נפישה בדוגמה חיה שעומדת לנגד עיניי, שעה שישבו אצלי זוג שהתגלעו אצלם חיכוכים לרוב על סף מסקנה נמהרת כי הם אינם מתאימים זה לזו, כשהגורם המכריע שהצית את רוב מקרי העימות שנוצרו ביניהם היתה ההשוואה הבלתי פוסקת שצפה ועלתה להם בעקבות כך שהם נסעו לטיול משותף וממושך עם זוג חברים משכבר הימים.

אינני נכנס לנושא הבעייתי שבהרכב מסע שכזה, שצריך להתברר לו בבית המדרש ולא כאן, אלא בהשלכות ההרסניות הישירות שנגרמו להם מחמת נסיעה משותפת זו. כל התנהגות ייחודית של אחד מבני הזוג הנוסף שנצפתה על ידם, העלתה בכל אחד מהם תמיהה ואף אכזבה מדוע בעצם דבר זה לא מתקיים אצלנו. למה בעלי לא יכול לדבר בצורה כזו רגועה כמו ההוא? ומדוע אשתי מפטפטת ללא הרף הבלים ולא נחה מדיבורה כמו ההיא? מדוע הוא לא מתעניין בשלומי בתדירות ופונה אלי בצורה שהלז עושה זאת? ולמה היא חייבת להעיר על כל מילה שלי ולא להסכים ולייקר דברי כמוהם, וכהנה וכהנה.

והדברים הללו חלחלו בתוכם והעלו ספקות לרוב בקרבם באשר לשלמות בן הזוג שלהם לעומת האחר, שנראה לנגד ושהגיב בצורה שונה ממה שהורגלו ולעיתים באופן מעורר התפעלות ורב רושם, ומשום כך תחושת החמצה פעפעה בתוכם וגרמה להם להשוואה בלתי נמנעת והרת אסון לחייהם שלהם.
למרות שכל חכם אשר עיניו בראשו יודע כי בד"כ מצבים אלו שבהם נראים האחרים כמושלמים ביותר ו"המאושרים עלי אדמות", הם במקרים רבים בגדר מצג שווא שנובע בעיקרו מחוסר פרטים מקדימים ותמונה כוללת להתנהגות האחר, שהביאה לתחושה שכזו ואלו הם שגורמים במבט שטחי להשתאות המלווה לעיתים אף בקנאה לנוכח התנהגות הזוג האחר.

אמנם אדם לא אמור להרגיע את עצמו כי מה שהוא רואה זה לא נכון, ולהשקיט את הקנאה העלולה לבצבץ מתוכו על ידי לחישה פנימית כי לבטח מאחורי הקלעים זה לא באמת מה שאכן נראה כך, ואולי בכלל זוהי הצגה אחת גדולה.

אדם מלכתחילה לא אמור להציב מול זוגיותו הנבנית מראה ולפיה להתקדם ולהתנהג כפי שנראה לו שהסביבה חיה ודורשת ממנו ועל פיה להעתיק התנהגות, או יותר נכון שכך הוא חושב, בטח לא מראה שמשקפת במעוות את עצמו לעומת האחרים.

אין מדובר כאן שאדם לא יבקר את עצמו או לא ינסה להיטיב דרכו ולשפר אורחותיו בעקבות מה שראה הנהגות נכונות אצל אחרים טובים ממנו, מהסיבה שנאמרת כאן שאסור להסתכל באחרים, הרי ברור שלא זו הכוונה! אלא האמור הוא על התבוננות שמוגדרת כהצצה לחלון חייהם של אחרים ולחשיפה של חיים פרטיים של אחרים אליו או להיפך מצדו למול אחרים.

מה שיכול בתקופתנו להיקרא אצל אנשים מסוימים בלשון זמנינו "פתיחות", במקרים ובמצבים מסוימים, אפילו אם באמת פתיחות זו לא תוציא אדם מן השורה משוויון נפשו והיא לא תחרוג מההיגיון הרצוי, בכל זאת עלולה היא אותה "פתיחות" לעמוד להם לבני הזוג לרועץ בעתיד הלא רחוק, ולפתוח פתח למוקשים מיותרים, מפח נפש, וחוסר מנוח, שיכולים להימנע עם מעט יותר נתינת קדושה ודבקות בצורך לחיים פרטיים של ברית הנישואין.

לא בכדי בלעם הרשע בדברי נבואתו שנחקקו לדורות שעה ששיבח את ישראל בחר באמירתו מה "טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", הוא לא עמד על הקדושה שבדבר או על הצדקות שבהנהגה זו שאין פתחיהן מכוונין זה לזה אלא על המצב הזה שהוא במהותו טוב! טוב לחיות בהצנע ובפרטיות, ענין של איכות חיים טובה יותר!

לתגובות והערות: הרב מאיר אפל יועץ זוגי ומשפחתי, ראש מכון שלמ"ה לשלמות הבית.
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!