לוטו של אמונה - הכרטיס שיביא את הגואל

א.
לפני כחודש שהיתי בשליחות בפראג, במהלך שהותי פגשתי אנשים רבים שאת חלקם לא הכרתי עד לאותו המפגש. אם אתם מנסים לדמיין לפעמים את המאמר "וקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ", אני חשתי זאת ממש. יהודים מכל מקום בעולם, באו ונקבצו למפגש מרתק, שבסיעתא דשמיא יישא פרי.

בערב שבת קודש, יצאתי לפקוד את קברו של זקני, שהיה רבה של פראג, רבי יחזקאל לנדאו זצוק"ל בעל "הנודע ביהודה". ביציאה ממתחם בית העלמין (המרוחק מבית העלמין העתיק והמוכר יותר) פגשתי ביהודי מלוס אנג'לס, מנכ"ל חברה גדולה וידועה, המשווקת מוצרים לכל מקום בעולם.

מאחר ובחו"ל כולנו חברים, נמשכנו לשיחה שהלכה והתארכה. תוך כדי השיחה שאלתי אותו "האם הוא אדם מאמין?" הוא הסתכל עליי בפליאה. "מאמין? ועוד איך מאמין. ומה אני עושה כאן אם לא מכוח האמונה?"

אם אתאר לכם את האדם שעמו נפגשתי, תוכלו להבין ששאלתי לא באה על חלל ריק. לא חשבתי לרגע שתשובתו תהיה "כן", ובוודאי שלא ציפיתי שהוא יוסיף את המשפט "ועוד איך אני מאמין". ואז התחלנו לדבר על אמונה. אחד הדברים ששמעתי ממנו בעניין האמונה, חיזק אותי מאוד - לא חשבתי שאני צריך לנסוע עד פראג, ולשוחח עם יהודי מלוס אנג'לס, כדי לקבל שיעור באמונה, מזווית חדשה ואפילו מפתיעה.

"האמונה זה הדבר היחיד שמחזיק אותי", הוא אמר לי. "ללא האמונה, אינני יודע לאן הייתי מגיע". וכאן החל לגולל את סיפורו, שמתחיל בהצלחה מטאורית בביסוס החברה שבראשה הוא עומד, ממשיך בנפילה כלכלית שהמיטה עליו אסון וממשיך בצמיחה מחודשת עד להפיכתו לאחת החברות המצליחות בעולם.

"יש בעולם כאלו המתנגדים למושג לוטו", הוא אמר. "מפעלי הפיס נוטעים באנשים תקוות כאילו ומחר הם הופכים למיליונרים. מיליוני אנשים ממלאים כרטיס הגרלה, ומיליוני אנשים בטוחים במיליון אחוז שהם הופכים למיליונרים הבאים. ובפועל??? כרטיס אחד זוכה. 999,999 אנשים מביטים על כרטיס ההגרלה ומגלים שהמזל לא נפל בחלקם. 1 בלבד זוכה (או לפעמים 2, אולי קצת יותר) וכל השאר כבר עורכים מסע בירורים כדי לדעת מתי ההגרלה הבאה.

"האם זה טוב? האם זהו דבר נכון לטעת בכל כך הרבה אנשים תקווה לדבר שרוב הסיכויים שלא יגיעו אליו? התשובה כתמיד אינה חד משמעית".

לידידי מלוס אנג'לס היו תובנות אחרות. "התקווה הזו מחזיקה אנשים", הוא אמר, והוסיף: "אני מכיר באופן אישי אנשים שחרב עליהם עולמם. הם מתבוססים בצרות אישיות, משפחתיות וכלכליות, והדבר היחיד המחזיק אותם שפויים זה אותו כרטיס הגרלה. התקווה לקבל את הטלפון המיוחל שיבשר "זכית במיליון שקל". "על התקווה הזו אנשים משקיעים כסף רב".

"האם האמונה לא מספקת את אותו מענה???", סיים בשאלה איש שיחי.

ב.
העם היהודי צועד כבר אלפי שנים עם אמונה תמימה, שיום יבוא ויהיה כאן טוב יותר. בכל בוקר אנו מזכירים בתפילת שחרית, בי"ג עיקרים של אמונה, שאנו מאמינים בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, אם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא.

עם ישראל מתמודד עם קשיים רבים. מדינת ישראל איננה המקום הכי מוגן בעולם. העם היהודי חווה כאב נוראי כבר אלפי שנים. מסעות צלב, גירושים, שואה אכזרית ואינתיפאדות מאיימות. בימיה הקצרים של מדינת ישראל, עברנו מלחמות וכאבים בלי שום פרופורציה למדינות הקיימות מאות שנים. אך כולנו מאמינים שעם ביאת הגואל, משיח צדקנו, נזכה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.

אז מה יקרה כאן כשיבוא המשיח?

כבר למדונו חז"ל שעם ביאתו של הגואל, הכל ישתנה. עם ביאת המשיח יבנה הקב"ה את בית המקדש השלישי, אשר יעמוד על מכונו ולא יחרב לעולם. בית המקדש יהיה המקור להשראת השכינה בעם ישראל, ולהשפעת השפע הרוחני לעולם כולו. כל העמים יתאספו לירושלים כדי לזכות לשאוב ממנה קדושה והשראת השכינה. בימות המשיח הרמה הרוחנית של העולם כולו תעלה לאין שיעור כפי שהתנבאו הנביאים: "הנה ימים באים נאום ה'... והשלכתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'".

אל השפע הרוחני העצום, יתלווה גם שפע גשמי גדול. לכל אחד ואחד מעם ישראל יהיו סוגים רבים של שדות – בהר, בשפלה ובעמק. חז"ל אומרים שעתידים תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל באים ונוטלים מהם כרצונם. גם יהיה שלום בעולם וכבודם של ישראל יגדל לאין שיעור בעיני אומות העולם.

דברי חז"ל אלו, חושפים את אשר יתרחש בזמן הגאולה השלמה, כאשר מלכותו של המלך המשיח תתפרס על כל הארץ וכל אוכלוסיית העולם תעבוד את ה' בשמחה ובאהבה.

נו, אז מה נשאר לנו אם לא להתפלל ולייחל לרגע הגדול, בו נשמע את תרועת המבשר ונזכה לגאולה השלימה?

ג.
אך השאלה היא "האם אנו מייחלים באמת לביאת המשיח???"

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים', התבטא פעם בכאב ש"האסון הוא שכלל ישראל אינו מחכה למשיח, כי אילו ידע משיח שכלל ישראל ממתין באמת לבואו, בוודאי שהיה ממהר לחטוף את אבנטו ואיצטליתו ומגיע במרוצה".

ומעשה שהיה כך היה: ה'חפץ חיים' היה נוכח בשעה שנציגי הקהילה היהודית בבריסק דליטא באו אל הגאון הנודע ר' יוסף דב סולובייצ'יק עם כתב רבנות בידם, ובקשוהו כי יהיה להם לרב. בתחילה סירב ר' יוסף דב, משום שלאחר שעזב את סלוצק החליט שלא לקבל שום משרת רבנות. פנה אליו אחד הנציגים ואמר: "רבי, כיצד הינך יכול לסרב לנו, הלא עשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לך?!" ר' יוסף דב נזדעזע ממילים פשוטות אלו. מיד חש אל הרבנית וקרא בהתלהבות: "הואילי נא והגישי לי מהר את האיצטלה (גלימה) ואת השטריימל (הכובע הרבני) שלי. נאלץ אני ללכת. עשרים וחמישה אלף יהודים מחכים לי. אסור להניח לעדה כזו של יהודים שתחכה לי!"

כששמע זאת ה'חפץ חיים' נאנח אנחה עמוקה ואמר: "אם ר' יוסף דב נחפז כל כך, משום שלא היה יכול להרשות שעשרים חמישה אלף יהודים יחכו לו, שערו בעצמכם אלמלי ידע משיח צדקנו שכלל ישראל מחכה לבואו, הלא ודאי שהיה ממהר לחטוף את אבנטו ואיצטלתו ובא במרוצה. ודאי שלא היה מניח את כלל ישראל בצפייתו. ברם, האסון הוא שכלל ישראל אינו מחכה לו. אין אומרים אלא בפה - 'כי מחכים אנחנו לך', ואילו באמת אין מקוים כלל!"

חודש אב הוא זמן מתאים במיוחד לגאולה, ויום תשעה באב עצמו, הוא מסוגל במיוחד לגאולה. השאלה היא האם אנו מספיק מצפים... האם אנו באמת רוצים כבר את הגאולה...

ואם כתבנו על כרטיס הגרלה, ישנו משל על יהודי שרצה בכל מאודו לזכות בפיס. משהתפרסמה דבר ההגרלה הגדולה, ע"ס מיליון שקלים, הוא הודיע לאשתו כי הוא עוזב את עבודתו, ועד יום ההגרלה הוא יושב בבית הכנסת, ולא פוסק מלהתפלל לה' שיזכה בהגרלה.

ואכן, היהודי התפטר ממקום עבודתו, ארז לעצמו מזוודה בה הניח ציוד ומזון לשבועיים ימים, נסע לבית הכנסת השכונתי והסתגר שם. במשך כל הימים שנותרו להגרלה, עמד בתפילה ללא הרף. בוקר וליל לא הפסיק להתפלל על הזכיה.

בלילה שלפני ההגרלה התחולל רעש גדול בשמים. מלאכי השרת נעמדו לפני מלכו של עולם והחלו לומר: "היהודי הזה לא מפסיק להתפלל על הזכייה, ואנו חושבים שאכן מגיע לו לזכות". במשך שעה ארוכה התדיינו המלאכים ולבסוף קיבלו החלטה חד משמעית שהיהודי הזה צריך לזכות בהגרלה. ה' שמע את טענותיהם, והודיע להם את החלטתו: "אכן, היהודי הזה לא מפסיק להתפלל על הזכייה, ומגיע לו לזכות בהגרלה. אבל ישנה בעיה אחת... הוא לא קנה כרטיס..."

ד.
אכן, חודש אב הוא חודש שבו אנו יכולים לזכות לביאת המשיח. אנו רק צריכים לקנות את הכרטיס... לרצות, לבקש ולהתפלל מעומק לבנו על כך.

אך עד שנזכה לביאת המשיח, אנו שקועים באבל על חורבן הבית. ההלכה אומרת "משנכנס אב ממעטין בשמחה". הלכות רבות נגזרו מכך. זהו חודש שבו המזל של ישראל אינו שולט, ואם נסתכל על ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, נגלה שמלחמות רבות פרצו דווקא בתקופה זו של ימי בין המצרים.

אם יורשה לי, אוסיף שלדעתי גם "מלחמת השבת" שפרצה בחודש האחרון בעיר חדרה, נגרמה בשל כך. העיר חדרה ידעה מאז ומעולם לכבד איש את רעהו. הסטטוס-קוו נשמר בגאון, וחדרה הייתה מודל לחיקוי לערים רבות ברחבי הארץ, לסובלנות ומתן כבוד לאחר, ביכולת לדעת להתווכח ולהוביל מהלכים ללא הסתה ופלגנות. אני בטוח שחדרה תדע להמשיך ולשאת בגאון את המודל הזה. אך מה שראינו בשבוע האחרון, עת הגיע לדיון במועצת העיר אותו תיקון שרצה ראש העיר להעביר, זהו מחזה שלא ראינו במחוזותינו, בוודאי שלא ב-15 שנים בהם אני מכהן כחבר מועצת העיר.

משום מקום פרצה לה הסתה, אמנם בשוליים, אך הסתה זו הביאה להפגנה ולליבוי יצרים. קריאות בוז נשמעו לעבר הנציגים הדתיים, על כך שעומדים הם על זכותם לייצג את ציבור שולחיהם שמבקש לחיות בעיר שהפרהסיה בה נשמרת בקדושה. איננו מעוניינים לכפות את אורחות חיינו על אף אחד, אך רוצים אנו לשמור על קדושת השבת ברחובות העיר. לשמור על אווירת השבת המיוחדת המאפיינת את רחובותיה של חדרה. זו בלבד דרישתנו.

אמרתי זאת בישיבת המועצה, ואומר זאת גם כעת, איננו רוצים להתנגח עם אף אחד מתושבי העיר, ואיננו רוצים לבוא בעימות אם מאן דהוא. בסיום ישיבת המועצה ירדתי למטה ושוחחתי עם התושבים באהבה ואחווה. ובקשתי היא אחת לחברי מועצת העיר המסיתים, ולתושבי העיר שרואים עצמם נפגעים מההחלטה שהתקבלה באופן דמוקרטי: "גם להתווכח צריך לדעת איך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!