אחריותו של הראש והמנהיג • טור על הפרשה

בפרשת השבוע 'דברים', מסופר על דברים קשים וחריפים שמשה רבנו משמיע לפני עם-ישראל. משה מגולל את התלאות הרבות שעברו על ישראל מאז צאתם ממצרים, עד לקבלת התורה.

בין הדברים משה מתאר כיצד הוא כמנהיג ניסה לשאת את עול העם על שלל תלונותיו ומגרעותיו, לרבות חטא המרגלים ואירועים בלתי רצויים אחרים שקרו עם ישראל במדבר. בדבריו משה רבינו מזכיר לעם, כי להיות מנהיג בישראל, אינו מהתפקידים הקלים והנוחים, ושאפילו הוא בעצמו, לא היה יכול לשאת בעול זה.

בכדי להתגבר על ריבוי הפניות והשאלות, יצר משה רבינו מנגנון היררכי של מנהיגים בכל שב ושבט. הוא בחר נציגים רמי מעלה מבין כל השבטים ששמשו כדיינים, והעמיד אותם כמנהיגים. כמו שאומר בכתוב: "ואשמם בראשיכם". אם נשים לב במילה "ואשמם" חסרה האות י', כך שאפשר לקרוא מילה זו גם "ואשמם", מלשון "אשם". מכאן אנו רואים, שהאשמה ככלות הכל היא על הראשים.

כלומר, ראשי ישראל נושאים בעול האחריות להנהיג את העם בדרך הנכונה, ואם העם לא מתנהג כראוי, נופלת האחריות על ראשי העם.

חד וחלק: אהבת חברים אמיתית היא, להרגיש את מה שחסר לחבר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!