כך הצליח האוצר לדחוף שוב יד לכיס של המעמד הבינוני

הביטוי העממי "פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים" הומצא, ככל הנראה, מעבר לים. בישראל הם אפילו לא מתחלפים. רק לפני כמה שבועות חשפנו כאן כיצד בתוך שש שנים בלבד נרשם זינוק דרמטי של עשרות אחוזים בעלויות של רכב משפחתי צמוד לעובד בחסות הרגולציה, מיסוי הרכב ו"הרפורמה" בשווי השימוש על רכב צמוד. החשיפה העלתה לא מעט גלים בשטח אך אפילו נבחר ציבור אחד לא טרם להרים את הכפפה ולבחון את הנושא - כולל אלה שקיבלו את המנדט שלהם כדי להגן על האינטרסים של המעמד הבינוני הנשחק.

אם לא די בכך, הרי שכאילו מתוך לעג לרש העבירה ועדת הכספים בשבוע שעבר עוד "תיקון טכני" לתקנות שווי השימוש, שהגדיל את החליבה. בתום כמה דקות דיון אישרה הוועדה את בקשת רשות המסים להקטין ב-60 שקל את ההטבה החודשית בשווי השימוש של בעלי רכב היברידי צמוד ולהציב אותו על 500 שקל בלבד. "בתמורה" הוענקה הפחתה בגובה 1,000 שקל משווי השימוש של בעלי רכב צמוד חשמלי והיברידי-נטען או "פלאג-אין" (כלומר עם מנוע בנזין וסוללה שניתנת לטעינה גם מרשת החשמל).

לכאורה נראה כי מדובר בצעד זניח ושולי. כלי הרכב ההיברידיים הצמודים בישראל מהווים נתח זעיר מכלל צי הרכב, ובכלל, מדובר רק ב"ביס" של 60 שקל מהתלוש. אז למה לנו להיות קטנוניים? אלא שהצעד "השולי" הזה הוא עקום וציני בכל כך הרבה מובנים, עד שהוא הופך מאקט טכני וזניח לדוגמה עקרונית, שמייצגת ומתמצתת את הניתוק של האוצר מהשטח ואת היחס של נציגי הציבור לאלה שבחרו בהם רק לפני חודשים בודדים.

לוקחים ולא מחזירים
ממה נתחיל? אולי מהמספרים. כאשר נציג רשות המסים נשאל בוועדה על פשר המהלך הוא מסר כי "אנחנו לוקחים מצד אחד (היברידי) ומחזירים בצד אחר (חשמלי והיברידי נטען)" וכל זאת "לאחר בחינה מתמידה של השוק". אז הנה קצת נתונים. נכון להיום יש בסביבות 20 אלף כלי רכב היברידיים צמודים בישראל. שווי השימוש שלהם יתייקר כעת ב-2,100 שקל לערך בשלוש שנות הליסינג. כלומר מדובר בצעד שיכניס לקופת האוצר בסביבות 12-15 מיליון שקל בשנה. נהיה נדיבים ונעגל את זה ל-10 מיליון שקל "בלבד".

וכמה תעלה לקופת האוצר ההטבה "המאזנת" של כ-1,000 שקל שתינתן לבעלי רכב חשמלי והיברידי-נטען? בטווח הזמן הנראה לעין, העלות היא אפס בריבוע. מדובר בשתי טכנולוגיות רכב "ירוקות" שלוקות עדיין במחירים גבוהים יחסית ובסוגיות כמו זמינות נקודות הטענה ציבוריות וביתיות, ועוד.

לפיכך רוב דגמי הרכב בטכנולוגיות הללו, שייצאו לשוק בשנים הקרובות, יהיו דגמי יוקרה ופרימיום יקרים. גם אחרי ההטבה הלא מבוטלת במס הקנייה, שניתנת עליהם בישראל, הסבירות שהם יחדרו משמעותית לציי הרכב השמרנים ורגישי-המחיר של ישראל היא אפסית, בוודאי בשנתיים-שלוש הקרובות.

עובדה: בישראל משווקות רשמית זה כמעט שנתיים מכונית היברידית-נטענת אחת (טויוטה פריוס) ומכונית חשמלית "נטו" אחת (ניסן "ליף"), ששתיהן נהנות מאחריות ושירות של יבואן סדיר. אבל את המכירות שלהן לציי רכב אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת.

כרגע, הטכנולוגיה ההיברידית "הרגילה" היא הטכנולוגיה "הירוקה" היחידה שהצליחה להבקיע בצורה משמעותית (יחסית) את החומה של ציי הרכב הישראלים וגם זה אחרי הרבה שנים ובמידה רבה בזכות אותה הטבת שווי השימוש.

מובן שמלבד ה"סוכרייה" של הגדלת הכנסות האוצר ב-10 מיליון שקל בשנה נטו, יש לצעד הזה גם בונוס תדמיתי נאה. כזכור, ארגון ה-OECD נזף בישראל לא פעם על מדיניות מיסוי הרכב האגרסיבית שלו, שמפגרת אחרי העולם בכל הנוגע לשיקולים סביבתיים. אנחנו מוכנים להתערב ש"הטבת שווי השימוש" החדשה - התיאורטית לגמרי, כאמור - תוצג כרפורמה עדכנית ומתוחכמת בדוחות הבאים שתגיש ישראל ל-OECD ולארגונים סביבתיים בינלאומיים.

גלגל ההצלה של בטר פלייס
אם הנושא של הטבת שווי השימוש לרכב חשמלי מעורר זיכרון רדום אצל חלק מקוראינו, יש לכך סיבה טובה. רק לפני שנים ספורות ניצבה ישראל על הסף של מהפכה אמיתית בכל הנוגע לאימוץ רכב חשמלי נטו. חברת בטר פלייס גייסה מאות מיליוני דולרים ממשקיעים, הקימה בישראל רשת מתוחכמת של נקודות טעינה, החלפת סוללות וניהול רכב חשמלי, שכנעה יצרן רכב גדול לייצר עבורנו רכב שמתאים לדרישות בפלח הנפוץ ביותר בישראל (משפחתיות), וחתמה על הסכמי מסגרת עם חברות ליסינג ועם מעסיקים, שמחזיקים ציים בהיקף של עשרות אלפי כלי רכב.

בתהליך היו הרבה כשלים בתחום השיווק, קריאת המפה המקומית וקצב שריפת כסף. אבל בשורה התחתונה עדיין מדובר במיזם התחבורתי הירוק הנועז ביותר שהושק אי פעם בארץ הקודש ללא מימון ממשלתי - כזה עם פוטנציאל ליצור שינוי אמיתי וארוך טווח במפה התחבורתית בארץ. המיזם אף זכה לתהודה ולהערכה גלובלית וחוצת גבולות.

אבל לכל אורך הדרך סירב האוצר בעקשנות להעניק הטבה כלשהי בשווי השימוש לרכב חשמלי צמוד. נזכיר ששווי השימוש נגזר כאחוז ממחיר הרכב. מכיוון שהרנו פלואנס החשמלית של בטר פלייס שווקה במחיר דומה לזה של משפחתיות בנזין ודיזל רגילות, מבחינת העובדים לא הייתה מוטיבציה כלכלית משמעותית לבחור ברכב חשמלי על פני רכב מקובל.

את זה, אגב, לא אנחנו אמרנו. באמצע 2013 פנה השר לאיכות הסביבה דאז, גלעד ארדן, בבקשה רשמית לאוצר להפחית את שווי השימוש על רכב חשמלי. במכתבו מסר כי "כלי רכב חשמליים אינם זכאים להטבה כלשהי בשווי השימוש וזאת בזמן שכלי רכב היברידיים מקבלים הנחה חודשית של 540 שקל. מדיניות זו מקשה על מקבלי הרכב הצמוד לבחור ברכב החשמלי. יש לזכור כי קיימים קשיים רבים שאיתם צריכים להתמודד הנהגים הבוחרים ברכב חשמלי כמו מגבלות לגבי מרחק הנסיעה, מיקום נקודות הטעינה ועוד".

אלא שאפילו אז, כאשר היה ברור שהטבה בשווי השימוש על רכב חשמלי עשויה להיות בבחינת "גלגל הצלה" לפרויקט כולו, האוצר סירב לשמוע אפילו על מתן הטבה כזו כדי לא לפגוע חלילה באווזה השמנה של שווי השימוש על רכב בנזין "רגיל", שמטילה לקופת האוצר ביצי זהב בשווי של כ-5 מיליארד שקל בשנה.

והנה לפתע בשבוע שעבר, כשנתיים לאחר ההכחדה הטוטאלית של שוק הרכב החשמלי בישראל, "התרצה" האוצר והסכים להפגין נדיבות כלפי סגמנט הרכב החשמלי, שכאמור לא מהווה כיום אפילו נישה שחוקה בשוק.

לצחוק או לבכות
אבל מה יקרה אם לפתע פתאום, בניגוד לתחזיות, יופיעו כאן מאסות של כלי רכב חשמליים זולים ועם טווח נסיעה ארוך, שיהפכו פופולריים בציי הרכב? אל דאגה. רשות המסים שומרת לעצמה את הזכות לבטל או להקטין את ההטבה ככל שיידרש. ואם זו לא ציניות, כנראה אנחנו לא יודעים מה פירושה המילה.

ונקודה אחרונה, גם ברמה העקרונית. רק שני חברי כנסת טרחו להיות נוכחים בדיון של ועדת הכספים, שבו האוצר ביקש וקיבל, שוב, את הרשות להכניס את היד לכיסו של המעמד הבינוני. אמנם היום זה רק 60 שקל. מחר זה יכול להיות גם 600 או 1,600. כנראה אפילו אלה שטרחו להגיע לא ממש טרחו להבין את החומר. לראיה, הכותרת בהודעה הרשמית של הוועדה בתחום הדיון הייתה "בעל רכב צמוד, יש לך רכב היברידי/חשמלי? תשלם פחות מס!" (סימן הקריאה במקור). די, תפסיקו לצחוק. הבדיחה הזו היא על חשבוננו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!