הדיל והדיין: שבוע הכאב ראש של ביבי

אחרי שווידא היטב שבשמיים נראים שלושה כוכבים וחלף די זמן 'בכדי שיֵעשו', של נסיעה מהארמון בקיסריה למעון בירושלים, נפנה נתניהו לארח במוצ"ש האחרון את מנהיגי המעצמות האזוריות. אריה דרעי, משה גפני ויעקב ליצמן חיכו לו בלשכת רה"מ בירושלים כדי לנהל מו"מ קשוח בהרבה מזה שנוהל בווינה. לפני שבוע בדיוק נתניהו לא העריך שגפני, ליצמן, אייכלר ושות' עוד יגרמו לו להתגעגע לאייתולות מאיראן, להבדיל כמובן.

הקצבאות, הדיינים, הנורווגי, האיומים בפרישה, הפגישות עם בוז'י והצעקות על צחי הפכו את השבוע הנוכחי של ביבי, כמו בפרסומת עמה מזדהה כל סובל ממיגרנה, לכאב ראש–כאב ראש–כאב ראש. תנו לו עוד כמה דקירות בגב מהנשיא אובמה, ובלבד שלא ייאלץ להיכנס לחדר הסיעה המיוזע של סיעת יהדות התורה. אחרי כל ביקור כזה, שלו ושל שלוחיו, ביבי מרגיש שהוא זקוק למקלחת קרה.

במוצ"ש החולף נתניהו עוד האמין שהמשבר עקרוני ובר פתרון. לחברים החרדים הוא הסביר שאין ברירה. זה שוב ההסכם עם איראן, דאע"ש על הגדרות, חמאס במנהרות וכל האיומים הידועים שמכריחים לחשב מסלול מחדש ולקצץ שמונה מיליארדי שקלים מהכסף הקואליציוני.

נתניהו הציע לחברים לערוך קיצוץ שוויוני: "ותרו על ההתחייבות להגדלת הקצבאות רטרואקטיבית מיום חתימת ההסכם ותפרסו את ההעלאה, מכאן ולהבא, לשנתיים". גם משה כחלון, הסביר נתניהו, יתרום את חלקו ויפרוס לשנתיים את העלאת שכר החיילים.

ביבי יצא מהפגישה עם דרעי, גפני וליצמן בהרגשה של בת לעדות-המזרח אחרי ראיון בסמינר אשכנזי. תחושתו הייתה שניתנה לו תשובה מהסוג שמנהלי סמינרים הנגועים באפליה נוהגים לשלוח לבנות מזרחיות: שלילית, עם אופציה בלתי רשמית למהפך חיובי אחרי מסע לחצים וצ'ופרים כלכליים.

חזית הסירוב של שלושת הנציגים הייתה מאוחדת בעמדתה, אך לא בחריפותה. הנימוקים שהחברים החרדים השמיעו היו ענייניים: כשאתה עושה גזירה שווה בין הקיצוץ בכספים הקואליציוניים שלנו לבין הקיצוץ בכספים הקואליציוניים של כחלון, אתה חוטא לאמת פעמיים, הם אמרו לנתניהו וגם נימקו, מדוע לשיטתם, שר האוצר, מנסה גם כאן בדרכו, לנהוג כלפיהם כ'כייס המנומס'.

ראשית, הסבירו החברים החרדים לנתניהו, הרי מי כמוך יודע שהדרישה היחידה שלנו במשא-ומתן הייתה: החזרת המצב לקדמותו. למעשה, לא קיבלנו דבר מעבר לתיקון המעוות. עבורנו, הקיצוץ כעת הוא מהבסיס ולא מהתוספת. שנית, כחלון מקבל עבור יעדים שלו מיליארדים שאינם נחשבים רשמית לכסף קואליציוני ולמעשה אינם מקוצצים. בראש הרשימה, שיטת מחיר למשתכן, שמונעת מאוצר המדינה רווח של מיליארדים. מניעת רווח, כמוה כבונוס תקציבי לכל דבר ועניין – אך היות ולא מדובר בכסף מזומן, הרי שלדידו של כחלון היא לא תיכלל במסגרת הקיצוץ הרוחבי בשומנים הקואליציוניים.

ביבי שמע ונותר בשלו. אנסה לדבר עם כחלון על קיצוצים נוספים בנוגע לכספים הקואליציוניים של 'כולנו' - הוא אמר לחברים - אבל תכל'ס אין ברירה, את הרטרו בקצבאות חייבים לקצץ, וגם לעשות קוועץ' קטן בפריסת התוספות. את התגובה קיבל נתניהו בישיבת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בצהרי יום שני. המועצת החליטה להנחות את חברי-הכנסת לדרוש את כיבוד ההסכם. רק שהמסקנה של ביבי הייתה הפוכה מזו שאתם מעלים בדעתכם.

מכלל ה'לאו' של אגודה, ביבי הבין את ה'הן' של ש"ס ודגל התורה. ערב הקמת הממשלה, הציע ביבי לחרדים - בסגנון דומה להצעת ברוני הגז לגפני - לוותר על הקצבאות ולקבל את התקציבים ישירות בצינורות אחרים. בלשכת רה"מ הסבירו אז לחברים שמתוספת הקצבאות נהנים באוהלה של פזורה, הרבה יותר מאשר באוהלה של תורה. הבדואים הפכו את הקצבאות לתעשייה בפני עצמה. בכל מאהל, ארבע אימהות שכל אחת מהן מוגדרת כחד הורית. "נדאג שתקבלו את הכסף ישירות, בדרכים אחרות", הציעו בלשכת רה"מ. מי שהתעקש ולא ויתר היה ח"כ יענק'ל ליצמן. שאר החברים החרדים נגררו בעקבותיו כמו עדר. בבנקים במחוז הדרום, מספרים על תורים שכבר משתרכים בדלפקים כדי לקבל את המענקים הנדיבים. לתפארת הפזורה ויהדות התורה.

העברת ההכרעה למועצת גדולי התורה נועדה לאותת לנתניהו שמעתה ואילך יש לו עסק לא רק עם הפוליטיקאים של אגודה, אלא עם מנהיגיהם הרוחניים. במועצות גדולי וחכמי התורה, הועדפו תמיד סוגיות עקרוניות ולא תקציביות, ציבוריות על פני פרסונליות. במקרה הזה, ההחלטה עסקה מפורשות בקצבאות הילדים.

בפלג הפוליטי של אגודה, שמדור זה אמון על סיקורו, הסבירו השבוע שמדובר בהרבה יותר מתוספת לקצבאות: "הרי סיכמנו שחוק הגיוס יתוקן במקביל לתקציב המדינה. בינתיים, על התקציב מדברים אבל את חוק הגיוס הס מלהזכיר. אם בהבטחה המינימלית להגדיל את הקצבאות ביבי לא עומד, מה יקרה כשנגיע לרגע האמת של שינוי חוק הגיוס?", שאלו ח"כים אגודאים השבוע. א שטארקע קאשע.

פוטו לחץ
מהשתיקה של ש"ס ודגל התורה הבין נתניהו שעל הקצבאות לבדן הממשלה לא תיפול (כפי שלא קמה). זה היה נכון לממשלות קודמות, ורלוונטי - על אחת כמה וכמה - בממשלה הזאת, כאשר חוק הגיוס טרם תוקן והסנקציות הפליליות מתנוססות כאות קלון בספר החוקים של מדינת ישראל. ביבי מבין זאת, ויודע שיותר ממנו, מבינים זאת החברים החרדים.

נתניהו שקרא את הלך הרוח בסיעות החרדיות, לא עפעף יתר על המידה בעיניו למשמע האיומים של אגודת ישראל. המריבות הפנימיות בתוך הסיעות החרדיות, מטרידות אותו יותר. הרבה יותר. איך מזהים זאת? אצל ביבי, מפת האיומים נמדדת על פי מבחן ההזעה. במבחן הזה, ביבי לא גילה סימני תזוזה לפני כינוס המועצג"ת וגם אחרי שפורסמו ההחלטות בהבלטה ביומונים החסידיים לא נע ולא זע יתר על המידה. מבחינתו, הדרישה לקיצוץ הטבת הרטרו – בעינה עומדת.

כשביבי מזהה סדק אצל היריב – הוא ניצב כשובר גלים ועומד איתן בפני כל סופה. לעומת זאת, כשנתניהו מזהה מולו עוצמה, הוא ממצמץ ראשון. תשאלו את גפני שהתפרץ בשבוע שעבר לדיוני הנהלת הקואליציה: "כל חוק שכתוב עליו השם גפני, אתם פוסלים אוטומטית", הוא רטן. החברים חייכו ונהנו מההצגה אבל התגובה, בהוראת רה"מ, הייתה העלאה להצבעה של שלושה חוקים הרשומים על שמו של הח"כ המתפרץ. בראשם, חוק העדפה מתקנת לחרדים – שגפני היה שמח להחיל תחילה בתוך סיעת יהדות התורה. ההבדל בין החוק האמור לבין תוספת לקצבאות, הוא כהבדל שבין נתינת חכה לבין מתן תרומה של עוד מנת דגים, בתשעת הימים.

נתניהו מבין שהמריבות בתוך הסיעות החרדיות, מאיימות להפוך את הקיאק הקואליציוני מדי שבוע. לכן הוא יצא מכליו כששמע כי יו"ר הקואליציה, ח"כ צחי הנגבי (שגורם לכולם להתגעגע בכל שבוע מחדש לקודמו בתפקיד, זאב אלקין) התעבר על ריב לא לו. בתום ישיבת הנהלת הקואליציה, שבדיוניה ייצג ליצמן את סיעת יהדות התורה המאוחדת כולה, הוציא הנגבי הנחיה ולפיה יש להצביע עבור ישראל אייכלר כמועמד הקואליציה בוועדה למינוי דיינים.

גפני, שניהל בשבוע האחרון קרב עקוב מדיו וראיונות רדיו על התפקיד, מיהר להיפגש בתגובה עם יו"ר האופוזיציה הרצוג ודאג לצייץ זאת בווליום מחריש אוזניים לאוזני ראש הממשלה, באמצעות חשבון הטוויטר של פרשן ערוץ 2 עמית סגל. "מתנהלת שם מלחמה גרעינית, בין גפני לליצמן", זעם ביבי על צחי, "מה בער לך להתערב ולהוציא את ההודעה? עכשיו את כל הזעם שיש לו על ליצמן - הוא יוציא עלינו".

בתום שיחת הנזיפה, נתניהו אץ-רץ להיפגש עם גפני וליצמן (לחוד כמובן) בניסיון לכבות את השריפה, שהדליק מי שהוא מינה ככבאי הקואליציוני הרשמי. כהפקת לקחים, דרש גפני מראש-הממשלה לזמן אותו לישיבת הנהלת הקואליציה מדי שבוע, כראש סיעת דגל התורה. "ליצמן לא מייצג יותר את סיעת דגל התורה", הבהיר גפני.

ביבי הרים גבה: "וכי זה מה שחסר לך, משה, לבוא לכנסת גם בכל יום ראשון?".

"אם צריך אבוא גם מיד בצאת השבת", השיב גפני, "הרי ראית את זה השבוע במו עיניך".

השואה והתקומה
באגודת ישראל ניסו לסכסך איש דגל באחיו ולטעון שגפני שרף את המועדון והציב עצמו כמועמד מתוקשר לוועדה למינוי דיינים, במטרה אחת ויחידה: לטרפד סופית את העברת החוק הנורווגי ומינויו של יעקב אשר עוד לפני צאת הכנסת לפגרה בשבוע הבא. הלינקג' הרשמי נעשה כאשר מועצת גדולי התורה כרכה את החוק הנורווגי בבחירתו של אייכלר לוועדה למינוי דיינים. הכרזה כזאת מפיה של המועצת, על תפקיד שמתנהל עליו קרב פנימי בין שתי הסיעות, לא נראתה כאן מימי הפילוג הגדול בתשמ"ט.

עוד לפני שנפלה ההכרעה בישיבת מועצת גדולי התורה הבהירו בסביבתו של "המועמד הטבעי" לפרישה נורווגית, סגן השר פרוש, כי מה שהיה עד תמול-שלשום ברור למדי, הפך למוטל בספק. "דגל התורה לא פסחה על אף מהמורה", הסבירו גורמים בלשכת סגן שר החינוך לפני שגפני הסיר את מועמדותו בצהרי יום שלישי, "בהתחשב בנסיבות, זה ממש לא מובן מאליו שפרוש כנציג אגודאי יפנה את מקומו עבור נציג דגל התורה".

מובילי תאוריית הקונספירציה האגודאית, הסבירו, לפיכך, שגפני יזם במכוון את הכאוס. "אשר בכנסת לצידו של גפני", הגדיר מי שהגדיר, "הוא כמו חשב מלווה שמוצמד לראש עירייה".

קשה לבחון כליות של פוליטיקאי ממולח כגפני, אך במקרה הזה הלב נוטה לצדו. גפני כיו"ר דגל התורה, נמצא כיום בפוזיציה של מעטים ביד רבים. האינטרס לשקם את מעמד דגל התורה, ולהגיע לישיבות הסיעה מעמדה של שלושה דגלאים מול שלושה אגודאים (ועוד סגן שר), הוא בראש ובראשונה שלו.

לגופו של עניין, אין ספק שיש ממש בטענות הקיפוח של גפני. את חוק העדפה מתקנת לחרדים – יש להחיל, כאמור, בראש ובראשונה בתוך הסיעה האשכנזית. דגל התורה שבוחריה מהווים לפחות חמישים אחוזים מכלל מצביעי יהדות התורה, קופחה בקדנציה הנוכחית וירדה אל מתחת מכסת השישים-ארבעים.

אך כאן נשאלת השאלה, מדוע לא להיות חכם וצודק כאחד? ואיך זה שהתנועה הליטאית, בהובלתו של גפני, נזכרה להתלונן על קיפוחה המקומם, רק אחרי שההסכם נחתם והנכסים חולקו ונרשמו בטאבו על שם הצדדים. גפני היה יכול וגם צריך, לדרוש בתוקף את קבלת החברות בוועדה למינוי דיינים, מלכתחילה ולא בדיעבד: תכף ומיד לאחר הבחירות שהניבו את התוצאה האבסורדית בסיעה, ארבעה אגודאים מול שני דגלאים.

איתותים לכך שגפני מתכוון להסיר את מועמדותו התקבלו כבר ביום שני. באגודת ישראל הבחינו כי גפני לא הקים מטה ולא ניהל קמפיין בין חברי-הכנסת לבחירתו. בדגל הרשמית המשיכו לשדר עסקים כרגיל בניסיון לחתור להסכם ברור שיקשור בין ויתור על מועמדותו של גפני לבין תמיכת אגודה בחוק הנורווגי והתפטרות אחד מסגני השרים מטעמה (פרוש, אלא מי?).

בצהרי יום שלישי הודיע גפני כצפוי על הסרת מועמדותו "בשל כובד האחריות ובשל החשש מכך שבסופו של דבר לא ייבחר כל מועמד חרדי". בדגל התורה טוענים כי נתניהו הבטיח להם מאחורי הקלעים למנות את לייזר ראוכברגר כרכז הוועדה מטעמם. גם אם יש דברים בגו, הישגון כזה אי אפשר לכנות סולם. סולמית אולי.

במגעים שהתנהלו מאחורי הקלעים, כל הדרך להסרת המועמדות, היה מעורב סגן שר החינוך פרוש, שמצא עצמו ולא בפעם הראשונה על תקן המבוגר האחראי ביהדות התורה. בדגל מאמינים שיצליחו לבנות מחדש את מגדל הקלפים וינסו להעביר את החוק הנורווגי עוד לפני הפגרה. בהיעדר הסכם ברור, גם תקווה עמומה היא סוג של נחמה לעניים. פרוש היה שותף למגעים תוך כדי שהוא מקיים סיורים בקייטנות הקיץ של משרד החינוך בערים החרדיות. בקיץ הזה, קייטנה ביהדות התורה – כבר לא תהיה.

בצהרי יום שני, כשהמועמדות הייתה בתוקפה, דיברו בלשכת גפני על מידת סיכוייו הפחותים של המועמד החסידי. התובנה של הדגלאים הייתה שחברי-הכנסת כבר הוכיחו בעבר כי מאחורי הפרגוד הם פועלים על פי צו מצפונם - הנקי מחוסר שימוש. המועמדים שנבחרו עד היום, הם אלו שנחשבו לחברים הפחות שנואים בבניין. כך זכה איציק כהן מן ההפקר בהתמודדות מול דודו רותם ז"ל בקדנציה שעברה על החברות בוועדה לבחירת שופטים. לפניו היה זה אורי אריאל שניצח את רוני בר-און מעורר האנטגוניזם.

"לאייכלר", אמרו בלשכת גפני, "אין שום סיכוי לקבל את קולותיהם של מרבית החברים". לראיה, הם הצביעו על ח"כ דודו אמסלם, איש רשימת משה ליאון בבירה, שגמר אומר לסגור חשבון עם נציג החסידות שהכתירה מחדש את ניר ברקת.

בצהרי יום שלישי השיח נשמע אחר לגמרי. במכתב ששיגר גפני ליו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ מנחם לייזר מוזס, הבהיר המועמד הפורש כי "חבר הכנסת אורי מקלב ואנוכי נפעל בעז"ה לבחירתו של ח"כ ישראל אייכלר לתפקיד חבר הוועדה למינוי דיינים". כל אחד מהקוראים, מוזמן לבחור, האם, כמאמר חז"ל, לתפוס לשון ראשון או אחרון.

ברוח הלקסיקון השואתי השגור בפי המועמד היחיד שנותר במרוץ ניתן לסכם ולומר כי כשהמעטפות ייפתחו היום (רביעי) יתברר האם מבחינתו של אייכלר מדובר בשואה או בתקומה.

חסד לאברהם
בסולם יעקב, זה שיאפשר לחכ"ל מיהדות התורה לחזור לבית המחוקקים, יעלה ויבוא אחר כבוד גם הח"כ הבא ברשימת ש"ס. כמו בסיפור המקראי, בסולם הזה, עלו וירדו מלאכים - בעיקר מלאכי חבלה.

הבא בתור ברשימת ש"ס לכנסת הוא אברהם מיכאלי, שמקפיד להגיע לישיבות הסיעה בקדנציה הנוכחית – לפעמים באדיקות יתירה מזו של חבריו המכהנים בבית המחוקקים. "אריה אמר לי בתחילת הקדנציה לבוא לישיבות הסיעה והסביר לי שממילא החוק הנורווגי יעבור, ואחזור לכהן כחבר כנסת", אומר מיכאלי.

להחלטה של מיכאלי להאמין בתחיית המתים ובחזרתו, עוד בקדנציה הנוכחית, ממוות פוליטי לחיים, הייתה גם משמעות כלכלית. ועדת הכנסת החליטה כי חברי כנסת שלא נבחרו מחדש, יקבלו מענק הסתגלות לחצי שנה – או אם תרצו, בניסוח קצת פחות מכובס וקצת יותר משקף: דמי אבטלה.
מהסכום הזה מיכאלי לא ראה עד עתה אפילו אגורה שחוקה. הח"כ לשעבר קרא בעיון את פרטי התקנון והבין כי אם יחזור לכהן כחבר-כנסת בתוך חצי שנה, ייאלץ להחזיר לקופת הכנסת את דמי מענק ההסתגלות, בחישוב ברוטו. לא נטו. "לא, תודה", אמר מיכאלי, כשהוא מסתמך על מילתו של יו"ר תנועתו, ומעדיף שתי ציפורים על העץ, מאשר ציפור אחת ביד, מרוטת נוצות ושמוטת כנף.

מיכאלי הוא עורך דין בהשכלתו. ספק אם מי מהמצביעים היה מזהה את האיש, במפגש אקראי ברחובה של עיר. רק שחזותו האפרורית של מיכאלי - מטעה. בשתי הקדנציות האחרונות הוא נחשב לאחד מחברי הכנסת היותר פעילים של ש"ס בוועדות הכנסת. לעבודה הזאת, נטולת הכותרות, מיכאלי הגיע מוכן, בקי בחומרים, יודע להקשות כשצריך ולא פחות חשוב - לשתוק כשלא צריך.

באמצע הקדנציה שעברה, נפלה בחלקו של מיכאלי הזכות לזרז את שובו של דרעי לראשות המפלגה. זה קרה כאשר אלי ישי מינה את מיכאלי, במעין רצף פרלמנטרי, ליו"ר הסיעה. ש"ס האופוזיציונית הייתה אז נטולת ג'ובים, מיובשת כליל, עד שאפילו תפקיד ייצוגי מעין זה הפך לעילת מלחמה. כמו פאטה מורגנה במדבר צחיח.

מיכאלי נחשב לאחד משלושת נאמניו של אלי ישי בסיעה, אבל כמו יתר חבריו, סירב לחצות את הרוביקון ביחד עם היו"ר לשעבר: "אמרתי לאלי, אני אוהב אותך, אבל מרן קרא לי לביתו כשמינה את השלישייה ואמר לי, תראה איך הם רבים, אפילו אני לא הצלחתי להכריע ביניהם. אני מבקש ממך דבר אחד, תעשה שיהיה שלום.אתה ושאר החברים בסיעה - תכריחו אותם להסתדר זה עם זה. אל תרבו מחלוקת".

מרן הסתכל עליו מלמעלה, אך מיכאלי הביט גם למטה, למורד הדרך. דרעי הבטיח לו שמעמדו יישמר, ויצר עבורו ועבור יתר החברים חבילת פיתוי שגרמה להם להישאר. ברגע האמת, מיכאלי אומנם נותר ברשימה, אך למקומות שלפניו הוקפץ ח"כ יואב בן-צור: "כשהקריאו את רשימת חברי הכנסת בתום ישיבת המועצת חשבתי שנפלה טעות", הוא הודה בכנות, "אבל הבנתי שיש אילוצים ויש נאמנויות. בסך הכל בהבטחה שלו אריה עמד, כי הרי היו שלושה שנשרו מהרשימה: אטיאס, ישי ואמנון כהן, כל אחד מסיבותיו".

שבועיים לפני שתזכיר הצעת החוק הנורווגי הוגש לוועדת השרים לחקיקה, הגיעו אל מיכאלי מלאכים טובים בשמו של היו"ר. "אמרו לי: אריה מצפה שתתפטר". לא לטובת הבא בתור חיים ביטון, שמכהן במלוא הקיטור בתפקיד השני בחשיבותו בש"ס (מנכ"ל מעיין החינוך התורני), אלא לטובת הבולדוזר יגאל גואטה שמוצב אחרי ביטון ברשימה.

"התייחסתי לבקשה בביטול, לא בגלל התוכן אלא בגלל הצורה שבה הועברה. אמרתי לשלוחים: אני לא מאמין לכם. אריה הוא זה שאמר לי להגיע מדי שבוע ולהישאר באזור, וכשהוא רוצה להעביר לי מסרים, הוא יודע למי לפנות, בלי מתווכים".

שאלתי את מיכאלי בשבוע שעבר מה יעשה אם דרעי יפנה אליו ישירות ויבקש ממנו לפרוש, בבחינת 'כופים אותו עד שיאמר יוצא אני'.

"אני חייל של מועצת החכמים", השיב מיכאלי בטרם ידע שנפלה ההכרעה, "לעולם לא אצא נגד התנועה שבה גדלתי. אם אתייצב בפני החכמים וזה מה שיורו לי – אעשה כדבריהם, בלי לחשוב פעמיים".

המסרים הסמויים של מיכאלי, כולל זהות הטריבונל שלדבריו יציית, הועברו גם באמצעים אחרים וחלחלו הלאה. המלאכים עלו וירדו בסולם. מיכאלי הוטח בקרקע כדי לחזור ולחוש בשמיים. נכון לראשית השבוע הזה, הווטו של מועצת גדולי התורה ולא של מועצת החכמים, העיב על שמיו הבהירים. דרעי הבהיר בישיבת הסיעה השבועית שמקומו של מיכאלי מובטח כח"כ הבא בתור, ואף הצהיר כי החוק הנורווגי יעבור בשלוש קריאות בשבוע הבא, ערב צאת הכנסת לפגרה.

מיכאלי שמע וחייך בפה ובבטן מלאים. נותר לו עוד פחות משבוע כדי לדעת האם את פגרת הקיץ שבמהלכה חלים הימים הנוראים, הוא יעביר בטוב ובנעימים או בתחושה של חרדת הדין: בלי משכורת כחבר-כנסת, בלי מענק הסתגלות, ועם הבטחות חלולות על עתיד טוב יותר בתקופה שאחרי החגים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עתונות דתית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!