מבחן דרכים: אאודי Q7 החדשה - טכנולוגיה שטסה קדימה

הכול החל בעידן הפרה-היסטורי של הג'יפים האמיתיים: ג'יפ, לנדרובר, לנד קרוזר, פג'רו ודומיהם, אשר אגרו אז פופולריות מפתיעה. לא יכולות השטח קנו את לב הלקוחות, אלא הנוכחות, הישיבה המורמת מעם, המסר, וכמובן גם המאצ'ואיזם האלגנטי.

ב-1989 החלה הג'יפאות את פלישתה לפלח לקוחות היוקרה, כשנולד הדיסקברי, אחיו ה"עממי" של הריינג'-רובר המלכותי. ב-1997 השיבה מרצדס מלחמה עם ה-ML. ב-1999 הבינו ב-BMW שאין מנוס מלהצטרף, ולעולם בא ה-X5, וב-2002 הצטרפה לחבורת העילית גם הפורשה קאיין.

היעלה על הדעת שמותג היוקרה אאודי יישאר בחוץ? חלילה. ב-2005 נולד Q7. מגודל, מכובד, רב-יכולת ואיכות.

עשר שנים חי הדור הראשון, לא מעט במונחי מכוניות. עתה הוצג סוף-סוף Q7 דור 2.

Q7 החדשה היא בעצם שתי מכוניות. בטרם אסביר, להלן עוד קצת רקע. האמת המשעשעת היא שהתחרות המוטורית הטהורה בין יצרני הצמרת השונים, כבר די הגיעה למיצוי. כולם חזקים, כולם נבונים, כולם מהירים, כולם חסכוניים (יחסית), כולם יצליחו לשרוד בשטח (אם יכריחו אותם), כולם מפנקים ומהודרים. לכן עבר שדה הקרב לתחומים אחרים. יצרן-יצרן ומומחיותו: ב.מ.וו - חדוות נהיגה. מרצדס - חדוות נסיעה. דיסקברי - חדוות שטח וקצת אליטיזם בריטי. קאיין היא פשוט פורשה, ודי בכך.

ואאודי, כלשון סיסמתה "קדימה באמצעות טכנולוגיה", מבקשת לקבע את מיקומה היוקרתי בעזרת מכמנים אין קץ של טכנולוגיה, אלקטרוניקה, קיברנטיקה ודיגיטציה.

ולכן, ב-Q7 הזאת, מדובר בשני מופעי יכולת: המכונית כמכונית, והמכונית כמאגר טכנולוגי.

המשקל צנח ב-325 ק"ג

תחילה המכונית. אם הייתה מידת-מה של מסורבלות ב-Q7 היוצאת, בזו החדשה - אין. משקלה צנח ב-325 ק"ג, גם ממדיה התכווצו טיפה, ועיצובה החדש מעניק לה חזות זריזה יותר, קלילה יותר, נעימה יותר. תא הנוסעים - כמקובל בבית אאודי - מרהיב. הן בצורתו, הן בשימושיותו.

בהשקה נכחו שלושה מנועי 6V עם מגדשי-על: שני דיזלים 3.0 ליטר בהספקים קצת שונים (218 ו-272 כ"ס), ומנוע בנזין 333 כוחות-סוס. תיבת ההילוכים האוטומטית הייתה בת 8 הילוכים. תיבה זריזה וחכמה.

למרבה הדאבה, מספר הקילומטרים שהוקצו לעיתונות בתכנית האירוע, היה דל למדי. קשה לעמוד על מלוא יכולותיה, או מגרעותיה, של מכונית בפרק נהיגה כה קצר. ובכל זאת, כמעט ללא היסוס אפשר לומר כי התנהלות Q7 החדשה הולמת את צורתה החדשה. היא משמעותית קלילה וזריזה יותר מקודמתה. עדיין מדובר במכונית השוקלת צמד טונות, אך יחסית למשקלה, היא קרובה יותר לפרימדונה מאשר לג'אמוס.

רק ההגה לא לגמרי שיכנע. מידת-יתר של נירפות ניכרה בו, (כרגיל - מחמת חישמול נדיב). רק במצב נהיגה "ספורט" (אחד ממצבי הנהיגה שניתן לבחור), הוא מגלה אופי ואישיות כיאה למכונית מן הליגה הזאת.

אך העיקר, גם לדעת אנשי אאודי, טמון במופע השני; הטכנולוגי. המכונית הזאת היא ממש מופע זיקוקין של טכנולוגיה. החל בשורת מושבים שלישית המזדקרת ומתקפלת באורח חשמלי, דרך מערך רדאר שלא היה מבייש נושאת מטוסים, שלל מצלמות הבוחנות את המכונית מכל צד וזווית, אינספור מחשבים, חיישנים, מחושים, זמזמים ונוריות הטורחים לדווח לנהג על כל המתרחש בעולם שסביבו, ובשעת הצורך הם גם מתערבים בנהיגה. המערך ההיי-טקי הזה יודע לתפעל - ללא מגע יד אדם - את ההגה, המיצערת, הבלמים, התאורה, תיבת ההילוכים, ולא אתפלא לגלות שגם על קוצב לב (אם חלילה נזקק אחד הנוסעים להתקן כזה) יודעת Q7 לשלוט.

מיותר כמובן לספר כי גם ההתחברות לעולם הדיגיטלי קרובה לשלמות. סלולר, טאבלט, אינטרנט, פייסבוק, טוויטר, שפריצר, גליצ'ר - כולם און-ליין כמו שאומרים, ויכולים לטרטר את יושבי הרכב כאוות נפשם.

קצרה היריעה מלפרט את מלוא מערכות העזר ובקרת הנהיגה שהותקנו במכונית. חלקן בהחלט יאות וחשובות: למשל, מערכת המזהה מכשולים (חיים וזזים, או דוממים) ובשעת הצורך בולמת את המכונית לחלוטין כדי למנוע התנגשות, או מערכת סיוע מרשימה לנהג הנוסע אחורנית עם נגרר (סירה, קראוון וכד'). יש גם בקרת שיוט חכמה היודעת לשמור על מרחק קבוע ממכונית הנוסעת מקדימה - גם בפקק וגם בכביש מהיר - וגם על הנתיב (בעוד הנהג ישן בתא המטען?).

אלא שיש גם מערכות שהן אמנם חביבות, אך משכנעות פחות: למשל, שילוב בין מערכת הניווט ובקרת השיוט, האמור לתכנן נהיגה חסכונית לפי תנאי הדרך: הילוך גבוה ושיוט בכביש ישר ואופקי. האטה הדרגתית לקראת אזור בו יש הגבלת מהירות, האצה מתונה כאשר הכביש שוב נקי, ועוד כהנה וכהנה עניינים והחלטות, שאני, לפחות, לא שש להפקיד בידי רובוטים חסרי הומור ויצרים.

ויש משטח מגע בסגנון הטאבלטים, שעליו אפשר לכתוב עם האצבע הוראות לנווט לאינטרנט או לרדיו. פגשתי בכזה גם בעבר, והוא רק נעשה מעצבן יותר. שימוש בו בעת נהיגה (למיטב ידיעתי, הוא לא מתנתק כאשר המכונית בתנועה), גובל בניסיון התאבדות.

וכאן אנו מגיעים לסביבת הנהג. היא לא פשוטה. לא הרבה זמן ביליתי עימה, ואולי עם הזמן הייתי לומד ומסתגל, אך בהיכרות ראשונה, התקשיתי להתלהב. יותר מדי הסחות דעת, יותר מדי תפריטים, יותר מדי מסכים (מרהיבים כולם), יותר מדי קולות וצפצופים ואורות והבהובים. ובעיקר, יותר מדי תחושה שאני מיותר. שה-7Q תסתדר הרבה יותר טוב בלעדיי. בעצם - ללא נהגים בכלל.

כל הטכנולוגיה הזאת, המרהיבה, החכמה, היעילה, הבטוחה, המקורית, הנוחהמאוד לעתים, ללא ספק תשמח הרבה אנשים, ובוודאי תלהיב עד בלי די כל חובב גאדג'טים. לטעמי, היא קצת הרבה יותר מדי שולטתתתתתת !!

מה לעשות. אולי זה גילי המתקדם.

בל יהיה לאיש ספק; ה-Q7 היא מכונית מאוד מוצלחת. לו שפר עלי גורלי והייתי זוכה באחת, הייתי רק עושה לה מקצה שיפורים עם פלאייר וקאטר, מרסן ללא רחם כמה וכמה מרכיבים של שתלטנותה הטכנולוגית, ואז חי איתה בהרמוניה, נחת ואושר.

הכותב ב. מיכאל היה אורח החברה באוסטריה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!