רישיון להרוג: האם המשטרה מסכנת חיי תושבי יו"ש?

היה זה יום שני בלילה בשעות הערב המאוחרות. משפחת סוויסה נסעה בחזרה לביתה מביקור משפחתי בחיספין.

כשהגיע אביחי סוויסה לצומת שבות רחל, הוא ראה כלי רכב שנראה כאילו עבר תאונה. הוא עצר לידו וראה כמה בחורים זוחלים, שסיפרו לו באופן מבולבל מאוד שירו עליהם. הוא התעכב. הפחד לעזוב את המכונית שבה שהו אשתו ההרה ובתו התינוקת, כשלא ברורה בדיוק ההתרחשות בשטח וכשהוא אינו חמוש, גרם לו להימנע מלעזוב את כלי הרכב במשך לפחות שתי דקות. גם הבלבול, והחשש שהירי בוצע ממארב ולא ממכונית חולפת, לא סייע.

"נכנסתי ללחץ, כי הייתי בטוח שירו עליהם ממארב", מספר סוויסה, "בחור אחד דיבר איתי והיתר זחלו על הרצפה. מצד אחד אני רוצה לרדת מהאוטו, אבל מצד שני יכולים לירות עלינו, כי לא ברור שהירי בוצע מרכב. פשוט נשארתי ברכב לשמור על המשפחה שלי".

בסופו של דבר סוויסה יצא מהרכב והיה מהראשונים שסייע לפצועים ובין אלו שניסו להציל את חייו של מלאכי רוזנפלד הי"ד.

ביורוקרטיה מאיימת
אביחי סוויסה הוא רועה צאן המתגורר בחוות יישוב הדעת בגוש שילה. הוא רועה צאן באישור של כל הרשויות, בשטח עצום של כ 1,500 דונמים מעל צומת שבות רחל. איש עם הרבה אחריות – אבל בשביל המדינה זה לא מספיק כדי לקבל כלי נשק ולהגן על עצמו.

לא מדובר באדם בעל נתונים בעייתיים. הוא עשה שלוש שנים בצבא בשירות קרבי, רצה להתנדב לכיתת הכוננות ביישובו ובעל מוטיבציה בלי הפסקה. על כן, כשנכנס סוויסה לענייני המרעה והיה לו עדר משלו, ביקש נשק כדי להגן על עצמו. הוא הגיש בקשה מסודרת ונדחה. "הגעתי לאזור לפני כמה שנים, וקודם לכן למדתי בישיבה ובערב עבדתי בשליחויות. יום אחד הותקפתי בדרך לעבודה על ידי אדם שבסופו של דבר הגיש תלונה נגדי, לאחר שהתלוננתי עליו שפגע בי". על פי הנוהל במשטרה, לשני הצדדים נפתח רישום פלילי. התוקף הורשע וסוויסה לא טרח לוודא שהתיק נסגר. לאחר בדיקה וטיפול, פנה לעמותת 'חננו' כדי שיסייעו לו לקבל את הנשק. אז שלח עו"ד עדי קידר מ'חננו' מכתב למשטרה, ונאמר לו שהרישום הפלילי יימחק.

אבל כאן לא נגמר מסע התלאות. סוויסה קיבל כבר הזמנה לריאיון, שלב מתקדם בהליך הרישוי לנשק, אבל כשהגיע למשרד הפנים הבהירה לו הפקידה שוב כי המשטרה מתנגדת לתת לו אפשרות להחזיק בנשק. לאחר בדיקה התברר שמדובר באותו תיק, שטרם נגנז אלא נמצא בהליכי גניזה. במקביל הוא ניסה להתקבל לכיתת הכוננות של היישוב, וכך בעצם לקבל נשק. התוצאה: הקפאת שירות מילואים, בשל העובדה שהמדינה מסרבת לתת לו רישיון נשק.

בינתיים אירע הפיגוע וסוויסה לא מוותר. בעצת 'חננו' הוא שלח שוב את טופסי הבקשה לקבלת נשק. בינתיים הוא ממשיך לדאוג. "אני לא ישן בלילות בגלל התחושה הזאת של חוסר האונים", הוא מספר.

את מה שקרה לאביחי סוויסה חוו לא מעט מתיישבים ברחבי יהודה ושומרון. אפשר לומר שמדובר כבר בתופעה של שלילת נשק ממתיישבים, גם מכאלו המשרתים בהתנדבות בכיתות כוננות ביישוביהם, כולל קצינים במילואים. הסיבה כמעט קבועה: רישום פלילי או תיק פתוח, גם אם מדובר בתיק ישן שנסגר מזמן אך משום מה טרם נגנז סופית.

עמותת 'חננו' טיפלה בשנה האחרונה בכ 35 מקרים כאלה, כשב 11 מהם כלי הנשק המוחרם, במידה והיה כזה, הוחזר לבעליו. רק בשבועיים האחרונים נרשמו ארבע פניות של תושבים, שניים מהם חברי כיתות כוננות שכלי הנשק שלהם הוחרמו. בעמותה מעריכים כי על כל אדם שהתלונן, יש מקרים רבים נוספים של מי שבוחרים לא להילחם במערכות אכיפת החוק בשל החשש מהביורוקרטיה הישראלית.

ויש ממה לחשוש. זמן תגובה סביר בנוגע לרישיון נשק נע סביב שלושה חודשים ויותר. מי שחש צורך דחוף להוציא רישיון נשק מסיבה ביטחונית, ונענה בשלילה בשל תיק פתוח או לא סגור לגמרי, צריך לדאוג להליך גניזת תיק שגם הוא נמשך זמן מה, ואז להגיש בקשה שוב, והתהליך כולו יכול להגיע לזמן המתנה של שנה ויותר.

גם סוגיית התיקים בעייתית. אם מדובר בתיק פלילי רציני הדבר מובן, אבל בדרך כלל מדובר באירועים פעוטים שאירעו לפני שנים, ובדרך כלל התיק לא נסגר מחוסר ידיעה של האדם לגבי הליך גניזת התיק. מנגד, תיקים שנפתחים בשל עימותים עם ערבים עוסקים בדרך כלל דווקא בעניינם של אלו שהכי זקוקים לנשק. מדובר בקצינים במילואים, חלקם יוצאי סיירות, שנשקם נשלל לאחר שערבים באו לעורר פרובוקציה באזור מסוים, והתלוננו ביודעם שבשל התלונה יינטל הנשק מן היהודים. בשל הריטואל הזה, מאחז כמו גבעת רונן בשומרון הפך לכמעט ריק מנשק.

להתחיל באכיפה במגזר הערבי
עו"ד עדי קידר, שמנהל את המאבק המשפטי בנושא ב'חננו', מסביר ל'בשבע' כיצד בעצם מתרחשת המציאות הזאת.

"בשנים האחרונות ניתנה הוראה להפחית את מספר כלי הנשק במדינת ישראל", הוא מסביר. "מטבע הדברים, הן בגלל התבחינים והן בגלל המצב הביטחוני, יש בקרב תושבי יו"ש מספר רב של מחזיקים ברישיון נשק. הרשויות לא השכילו לעשות את ההבחנה בין אזרח רגיל שנקלע לפלילים והמשטרה מחברת את המסוכנות של האדם מהתיק הפלילי לרישיון הנשק, ובין העובדה שאדם הוא תושב יו"ש, ומנצלים את העניין לפסילת רישיונות".

רואים עלייה במגמה הזאת? מדובר בתופעה של ממש?

"חווינו בשנים האחרונות מספר חסר תקדים של פניות מאזרחים שנפתחו נגדם תיקים ונסגרו בלי כתב אישום, חקירות שאינן קשורות למצב של סיכון אשר מצדיק פסילת רישיון נשק. בעצם מדינת ישראל בחרה להפקיר אזרחים אך ורק בגלל תיק תלוי ועומד, שכמעט באופן תדיר הוא ייסגר ולא יבשיל לכתב אישום. צריך לזכור שסגירת תיק במשטרה לוקחת זמן רב. בחלק מהמקרים נאלצנו להגיש עתירות לבתי המשפט, שרובן ככולן התקבלו, לעתים בהסכמת שני הצדדים".

עו"ד קידר אומר כי אולי האנרגיות מופנות אל הכיוון הלא נכון. "אני מציע שנעשה את האנלוגיה לתחום הרחב של הנשקים במדינת ישראל. ישנו מגזר רחב בישראל שמחזיק כלי נשק בלי רישיון. פעילות מוגברת באזורים ערביים, לדוגמה, הייתה ממגרת תופעה רחבה של החזקת נשקים בלי רישיון, לעתים מדובר בכלי נשק שבוצעו בהם פשעים. זאת במקום לבוא לאזרחים תושבי יו"ש שומרי חוק, שבעקבות אירוע נקודתי הנשק האישי שלהם נשלל ולהעמיד את חייהם בסיכון. אני זוכר מקרים של אנשים שנחקרו על אירועים שאינם קשורים אליהם בכלל. היה אדם מבוגר, בעל מוסך, שהיה לו סיפור כלכלי שכלל לא קשור לנשק, ונשקו נשלל".

אז מה צריכה המדינה לעשות? מה צריך להשתנות בתהליך?

"ההליך הביורוקרטי הוא הליך מסובך. הרשויות לא מתקשרות עם האזרח – ומדובר הן במשרד לביטחון פנים והן במשטרת ישראל. עד שלא מגיעים לבתי המשפט, לעתים אחרי חודשים רבים ויותר, הדברים אינם מתבררים. בכל הזמן הזה לאזרח אין את כלי הנשק שהוא מעוניין בו לשם הגברת הביטחון האישי. בעלי משפחות ממשיכים את שגרת חייהם, לרבות נסיעות בצירים עם ילדיהם, תחת מצב ביטחוני קשה בלי אפשרות להגן על עצמם. אנו מכירים את המציאות הביטחונית שהידרדרה, והדבר זועק דווקא על רקע המציאות הזאת. המצב הזה הוא מצב פסול שצריך לשים לו סוף. יש להחזיר את הזהירות ואת שיקול הדעת. עד שזה לא ייעשה, אנו ניאלץ לפעול בכלים המשפטיים העומדים לרשותנו".

ב'חננו' מוסיפים שנוצר מצב שבו פקידי המשרד לביטחון פנים נאלצים להיות חותמת גומי של שוטרים זוטרים, ולא יכולים להפעיל שיקול דעת באשר למצבו של האדם, ובאשר לכושרו וכשירותו להחזיק נשק. כך נוצר מצב אבסורדי שיש מילואימניקים שצה"ל נותן להם להטיס מטוס או לירות רקטות, אבל נשק אישי אסור להם להחזיק.

הקורבן הפך לחשוד
יש גם מאבקים משפטיים שהביאו בסופו של דבר לקבלת רישיון או להחזרת רישיון. ממחיש זאת סיפורו של יוחאי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת(.

לפני יותר משנה הוא שב מסעודת שבע ברכות משפחתית, בכלי רכב ישן יחסית. "בדרך, כשהיינו בכביש 444, נכנסנו לתחנת הדלק שער השרון-פז טייבה כדי לתדלק", הוא מספר, "אבל במחשבה שנייה החלטנו לתדלק בקדומים שקרובה יותר לאלון מורה, כדי שיישאר לנו יותר דלק במיכל כשנגיע הביתה. יצאנו מתחנת הדלק והמשכנו מרחק קצר של כמה מאות מטרים לכיוון כביש 557, כשלפתע המנוע התחמם וחששנו שהדבר עלול להיות מסוכן. עצרנו מיד בצד הדרך, כיבינו את המנוע והתקשרנו למי שהשאיל לנו את המכונית, כדי להתייעץ מה לעשות. הוא הנחה אותנו לדומם את המנוע באופן מיידי לחצי שעה, ואז כשיתקרר לבדוק את השמן והמים. ידענו שעמידה של חצי שעה בצד הדרך בכביש הזה מסוכנת מבחינה בטיחותית, ועלולה לסכן נהגים נוספים בכביש. על כן חזרנו את המרחק הקצר לתחנת הדלק, שהייתה המקום המואר והבטוח הכי קרוב אלינו. עצרנו בכניסה לתחנה בצד, במרחק של כ 15 מטרים ממשאבות הדלק, במקום חניה גדול. חברי יצא מהרכב לבצע שיחת טלפון, והסתובב תוך כדי השיחה ברחבי התחנה. לפתע נכנס לתחנה רכב במהירות רבה ולא פרופורציונלית ביחס לתוואי השטח. הוא נסע במהירות מכוונת לכיוון המשאבות, שם עמד חברי שהרגיש מאוים. הרכב נעצר, הוא הסתכל בנהג והתקדם לעברו כדי להבין האם הייתה כאן סתם נהיגה לא אחראית או שמא ניסיון מכוון לפגיעה על רקע לאומני. הנהג יצא מהרכב וצעק עליו 'על מי אתה מסתכל?!' והתחיל לקלל אותו".

במקום התפתח עימות, כשהגברים יוצאים מהרכב ונשותיהם שבהיריון נותרו בו. סמוך לבחור שיצא מהמכונית עמדו שלושה ערבים ואיימו עליו, ואף התפתחו שם דחיפות הדדיות. "הגברים רצו לחזור למכונית", מספר יוחאי, "אך חששו מחזרה מהירה ובהולה שתזמין תקיפה פיזית ממשית, וכן שהתוקפים יקראו לעוד חברים מהאזור. בגלל הקרבה הפיזית היה חשש גדול שהערבים עלולים לשלוף סכין או כלי מסוכן אחר או לחטוף את הנשקים שלנו, לכן הצעדים שלנו היו זהירים מאוד וכללו עמידה יציבה כדי לא להראות פחד, אך מצד שני ניסינו מאוד לסיים את האירוע תוך הרגעת הרוחות".

"לאורך כל האירוע", הוא מציין, "לא היה איום ממשי בנשק מצדנו, לא הייתה שליפה וכמובן שלא שימוש אחר. יש סיכוי שלרגעים ספורים ידיהם של כמה מאיתנו גוננו על כלי הנשק שברשותם בעודם במקומם בתוך החגורה בלבד".

בסופו של דבר חזרו יוחאי וחבריו למכונית ונעלו אותה מבפנים. המכונית הייתה עדיין חמה והם חששו לנסוע, אבל אז הבחינו במכונית נוספת ובה ערבים, ויושבי המכונית הבינו שהקטטה הייתה רק פרומו. הם הניעו את המכונית ויצאו במהירות לדרך, ועצרו בכניסה לשער אפרים. שם התקשרו למשטרה וסיפרו את סיפורם.

"בסיום השיחה", מספר יוחאי, "הגיעה ניידת משטרה, דרשה לראות רישיונות ועיכבה אותנו לחקירה. שמחנו מאוד לראות רכב משטרה לאחר האירוע, והופתענו עד מאוד כשהבנו שהם סבורים שאנחנו התוקפים בסיפור ומעכבים אותנו לחקירה. ניסינו להסביר להם מה קרה, ביקשנו שיבואו איתנו לתחנת הדלק כדי לעכב לחקירה גם את התוקפים ולעמת את גרסתנו מולם, אך נענינו בשלילה תוך התעלמות מבקשתנו. התרענו בפניהם על הסכנה שעלולה להיות לאזרחים אחרים בהשארת התוקפים חופשיים בשטח, אך זה לא עזר". התברר שהערבים הקדימו והגישו תלונה לפניהם. החמישה, על נשיהם ההרות, עוכבו ללילה שלם בתחנת טייבה ושוחררו.

אחרי כמה חודשים קיבלו מכתב ובו הודעה על סגירת התיק נגדם מאחר שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתם לדין. לאחר כחודשיים נוספים, קיבל יוחאי שני מכתבים. אחד מהם נשלח אליו בתאריך 21.8.14 ובו הודעה על ביטול רישיון הנשק שלו על פי המלצת משטרת ישראל, בגין איומים. המכתב הנחה אותו להפקיד את כלי הירייה מיידית בתחנת משטרה. המכתב השני היה צילום של מכתב שנשלח מאגף רישוי כלי ירייה למשטרת ישראל בתאריך 7.8.14, ובו דיווח למשטרה על כך שהוא נושא כלי ירייה בלא רישיון לאחר שכביכול נדרש להפקיד את נשקו ולא עשה זאת, ועל כן המלצתם לפתוח נגדו בחקירה פלילית, למרות שכלל לא ידע על ביטול הרישיון, שכאמור ניתן שבועיים אחר כך.

אלא שיוחאי, תושב גב ההר, זקוק לנשק לשם ביטחון והגנה עצמית. הוא פנה בעצת 'חננו' ללשכת השר לביטחון הפנים, ומבקר המשרד מצא שטענותיו נכונות והייתה רשלנות בעניינו. במקביל הוגש בשמו ערר נגד החרמת כלי הנשק, ולאחר שלא ניתנה תגובה במשך מספר חודשים, בסיוע העמותה הוגשה עתירה לבית המשפט נגד אגף רישוי כלי ירייה. הצעד הזה, מסתבר, התברר כיעיל ביותר, ועורך הדין שייצג את יוחאי קיבל באופן מהיר ומפתיע הודעה שהרישיון יוחזר.

"חשוב לי להבהיר שדווקא במקרים מהסוג הזה, שיש תיקים סגורים, ניתן לכתוב לשר או למבקר המשרד לביטחון הפנים וזה עובד. לוקח רק כמה דקות לשלוח דואר או מייל, ומבקר המשרד, ואני אומר זאת לזכותו, עובד על כל פנייה ברצינות", מסביר יוחאי.

בארגון 'חננו' אומרים שהמשרד לביטחון הפנים הוא זה שצריך לשנות את הנהלים. "מדיניות המשרד לביטחון פנים בנושא שלילת אישורי נשק היא חמורה ביותר ומביאה לסכנת חיים ולפגיעה בנפש חלילה, כפי שראינו לצערנו בפיגוע הירי בגוש שילה. אנו קוראים לשר לביטחון פנים הנכנס גלעד ארדן לבחון את הסוגיה לעומק ולשנות את המדיניות, בפרט נוכח הרמת הראש של הטרור שמשתולל וגובה קורבנות", אומרים ב'חננו'.

ההליך מגיע לכנסת
בימים אלה נעשים ניסיונות להביא את הנושא לדיונים בוועדת הפנים של הכנסת, כדי לעמוד על היקף התופעה ולנסות למנוע אותה.

לא מעט מתיישבים שנשקם הוחרם או כאלו שבקשותיהם לקבל נשק סורבו תולים את תקוותם בהליך הזה, אבל ממשיכים לפעול גם בדרכים המשפטיות. דווקא המקרה של יוחאי יכול להוות בשבילם תקדים מעניין, שיאפשר לכל תושב, במיוחד בתקופה הזאת, להרגיש בטוח בלי שייחשד בכך שמטרתו לפגוע באמצעות כלי הנשק שלו, שנועד להגנה עצמית ומשפחתית.

מהמשרד לביטחון הפנים נמסר בתגובה לטענות בכתבה כי "רישיון לכלי ירייה ניתן לאחר עמידה במספר קריטריונים: עמידה בתבחין מזכה, המלצת משטרת ישראל לעניין כשירותו של אדם מבחינה פלילית והמלצת משרד הבריאות לעניין כשירותו הנפשית של אדם.

"במצבים בהם אין המלצה של אחד מהגורמים הללו, הבקשה של מבקש הרישיון תידחה על ידי המשרד לביטחון הפנים, והנ"ל לא יהיה זכאי לקבלת רישיון. פקיד הרישוי מחויב לפעול בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר.

"במקרים בהם בקשות של חיילי מילואים או חברי כיתות כוננות ביישובים מסורבות על ידי המשטרה או על ידי משרד הבריאות, הנתון בעניינם יועבר לצה"ל לצורך שלילת גיוסם למילואים ואי מתן נשק. בידי צה"ל קיימת הזכות להחליט בהתאם להמלצות שהועברו אליהם.

"בפני כל אדם שסורבה בקשתו על ידי הרשות המוסמכת/פקיד הרישוי, להגיש ערר על הסירוב. הערר יידון רק לאחר שתיבדק פעם נוספת מהות הפסילה על ידי הגורם הממליץ ותתקבל המלצה עדכנית", לשון תגובת המשרד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!